עע"מ 7276/15 חברת מנדסלי אינווסטמנט לימיטיד נ. עיריית אור יהודה

המבקשת הגישה עתירה ממנהלית, במסגרתה התבקש, בין היתר, לקבוע כי היא אינה חבה כל חוב למשיבה – עיריית אור יהודה – בגין היטל סלילת כביש מסוים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה עילת תביעה זו, אולם קבע כי המבקשת לא תחוב במלוא סכום החוב שלקיומו טענה העירייה, אלא בסכום נמוך יותר (עת"מ 13276-07-13). לאחר פסק הדין החלה העירייה בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ולצדו בקשה לסעד זמני, להורות לעירייה להימנע מלנקוט כל הליך לגביית החוב עד להכרעה בערעור. לטענתה סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובתה. עוד מטעימה היא שבית משפט קמא חרג מסמכותו עת שפסק סעד כספי אופרטיבי לזכות העירייה. מנגד טוענת האחרונה כי פסיקת הסעד הכספי מצויה בסמכותו של בית משפט קמא, וכי קביעה זו אושרה בהליכים ערעוריים אחרים שבהם ניסתה המבקשת לנקוט כדי לעכב את ביצוע ההליך נגדה בהוצאה לפועל.

מעיון בפסק דינו של בית משפט קמא ניתן להבין, על פני הדברים, כי כלל לא נתכוון לפסוק לזכות העירייה סעד כספי אופרטיבי. כפי שנקבע, הסעד המדובר הוא "על פי עילת העותרת שלא להכיר בכל חבות שהיא" (פסקה 34 לפסק הדין). בנסיבות אלה, כך נקבע, "יש להכיר בחבותה בגין היטל סלילת הרחובות כאשר על העותרת לשלם למשיבה עבור היטל הסלילה לפי החישוב הבא...". עולה כי בית המשפט אך קבע את היקף החוב לעירייה, ולא נתן הוראות באשר למועד התשלום. כך עולה אף מן הסיפא של הפסקה האמורה, שבה לא נקבע מועד לתשלום, ואף נקבע כי החל מיום 1.7.1997 לא תחוב המבקשת בהפרשי ריבית לחוב "עד למועד התשלום בפועל". מכאן ניתן ללמוד כי בית המשפט אך קבע את היקף החוב של המבקשת, ולא הורה לשלמו מכוח פסק הדין דווקא.

בניגוד לכך, המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק – בהיבט של מאזן הנוחות וסיכויי הערעור – לעכב את עצם הליכי גביית החוב הכספי שחייבת המבקשת לעירייה. המסקנה היא שאין הצדקה לעכב את הליכי הגבייה שאותם רשאית העירייה לנקוט ביחס לחוב מן הסוג המדובר, אשר הוכר בפסק דין הצהרתי. בניגוד לכך, ככל שהעירייה נוקטת בהליכי גבייה המיוחדים לביצוע פסק דין אופרטיבי, הרי שאלה יעוכבו עד למתן הכרעה בערעור.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.