עע"מ 7975/12 פלוני נ. משרד הפנים - יחידת הטיפול במבקשי מקלט

1 .

ל פניי בקשה דחופה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 17.10.2012, בעת"מ 5445-08-12 (כב' השופט ד' מינץ ), בגדרו נדחתה עתירת המבקש.

רקע עובדתי

2.

המבקש הינו אזרח חוף השנהב, אשר נכנס כתייר למדינת ישראל, בחודש אפריל 1998. בשנת 2002, הגיש המבקש בקשה למקלט מדיני בישראל. בראיון, אשר נערך למבקש בנציבות האו"ם לפליטים, ביום 14.10.2003, טען המבקש, כי הינו מזוהה כחבר מפלגת RDR

(מפלגת האופוזיציה דאז), ולכן אנשי מפלגת PDCI

החלו לרדוף אותו והוא חשש לחייו.

3.

ביום 4.8.2008, נדחתה בקשתו של המבקש להכיר בו כפליט, ולקבל מקלט מדיני בישראל, וביום 5.10.2011 נדחתה

גם בקשתו לעיון מחדש בהחלטה.

4.

החל מיום 31.12.2011, הופסקה מדיניות המשיבים, בדבר אי ההרחקה הזמנית (מתן הגנה זמנית) אשר הייתה נהוגה כלפי נתיני חוף השנהב. לפיכך, הגיש המבקש, ביום 5.7.2012, בקשה חדשה למקלט בישראל, במסגרתה טען לשינוי נסיבות, בעקבות שינוי דעותיו הפוליטיות, והצטרפותו בשנת 2004, למפלגת FPI , אשר הייתה מפלגת נשיא חוף השנהב לשעבר. לדבריו, לאור חילופי השלטון, פעילי מפלגת FPI נעצרים מיד עם הגעתם לשדה התעופה בחוף השנהב. ביום 29.7.2012, דחו המשיבים את בקשתו הנוספת של המבקש. יום לאחר מכן, נעצר המבקש, והועבר למשמורת.

5.

המבקש הגיש עתירה נגד החלטת המשיבים, במסגרתה טען, כי מאז חילופי השלטון, המצב בחוף השנהב הינו בלתי יציב ומסוכן עבורו, בהיותו חבר במפלגת

FPI .

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית משפט קמא עיין במכלול החומר אשר הונח לפניו, והגיע למסקנה, לפיה דין העתירה להידחות.

במסגרת פסק דינו, קבע בית משפט קמא, כי, בנסיבות העניין, קשה ליתן אמון בטענת המבקש, לפיה הוא חבר כיום במפלגת ה- FPI , וכי המבקש אף לא הצביע על מעורבות מיוחדת במפלגת זו. זאת, שכן לא נמצא הסבר, מדוע המבקש שינה את דעותיו הפוליטיות, שעה שכבר שהה בישראל תקופה ממושכת; ומדוע המבקש לא שב לארצו, שעה שמפלגת FPI

עלתה לשלטון. בנוסף, יש להטיל ספק באוטנטיות רשימת חברי מפלגת FPI בישראל, מיום 20.2.2012

– שהיא ראייתו היחידה של המבקש – ובטענה כי תוכן הרשימה מפורסם בחוף השנהב, וידוע לשלטונות שם. בעניין זה, ציין בית משפט קמא, כי " נסיבות אלו, בכללן הצטרפותו של העותר למפלגת FPI

בעת שהותו בישראל, יש בהן גם כדי להעמיד בסימן שאלה את תום ליבו, ושמא הדבר נעשה אך כדי לבסס את הבקשה לקבלת מעמד של פליט".

עוד נקבע, כי אף לו היה עולה בידי המבקש להוכיח את חברותו במפלגת FPI , הרי שאין בעובדה זו כדי להוכיח שנשקפת סכנה לחייו, היה ויוחזר לארץ מוצאו; וכי המבקש לא העמיד בסיס של ממש לטענה כי חוף השנהב מסוכנת, בכלל, מסוכנת למי שהוא חבר במפלגת FPI , בפרט, ומסוכנת לו, באופן אישי.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

7 .

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הרחקת המבקש מישראל, עד להכרעה בערעור. ביום 21.10.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו, כי " האכסניה המתאימה לדיון בבקשה היא ערכאת הערעור ולא בית משפט זה ולכן דין הבקשה להידחות ". ביום 4.11.2012, הוגשה הבקשה למתן סעד זמני המונחת לפניי.

8.

לטענת המבקש, אי מתן הסעד הזמני יגרום נזק בלתי הפיך למבקש, שכן הרחקתו למדינת מוצאו תחשוף אותו לסכנה לה הוא טוען. מנגד, כך טוען המבקש, למשיבים לא ייגרם כל נזק אם הוא יישאר בישראל עד להכרעה בערעור. אשר לסיכויי הערעור, נטען, כי בית משפט קמא התעלם מהשאלות העקרוניות העולות מהפסקת ההגנה הזמנית כלפי נתיני חוף השנהב, ודחה את העתירה על בסיס קביעות עובדתיות שגויות. לדברי המבקש, השאלה מהו ההליך הנכון לבחינת בקשות חדשות למקלט מדיני של נתיני חוף השנהב, בשל שינוי נסיבות בעניינם, לאחר סיום ההגנה הזמנית, טרם נבחנה על-ידי בית משפט זה.

תגובת המשיבים לבקשה

9.

לטענת המשיבים, סיכויי הערעור קלושים ביותר, שכן בית משפט קמא עמד על כך, כי טענתו של המבקש, באשר להגנה הקבוצתית שצריכה להינתן, לשיטתו, לנתיני חוף השנהב כבר נדונה בהליכים אחרים, ונדחתה. אשר לטענות הפרטיות של המבקש, מוסיפים המשיבים, כי גם בהן, אין כל ממש, ולדבריהם, בית משפט קמא עמד על התנהלותו התמוהה של המבקש, אשר שינה את דעותיו הפוליטיות בעודו בישראל, הצטרף באופן עקבי למפלגת האופוזיציה בחוף השנהב, ולא שב למולדתו גם בתקופה בה היה חבר, לדבריו, במפלגת השלטון בחוף השנהב. בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורים המשיבים, כי זה אינו נוטה באופן מובהק לטובת המבקש, ויש לקחת בחשבון את האינטרס הציבורי שבהרחקת שוהים בלתי-חוקיים מישראל.

בקשת המבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבים

10.

ביום 26.11.2012, הגיש המבקש בקשה להגיב בקצרה לתגובות המשיבים לבקשה לסעד זמני בערעור. אין בידי להיעתר לבקשה זו. על בקשות להחלטת ביניים בערעור חלה תקנה 465 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אינה מעניקה זכות תגובה. למרות זאת, המבקש לא המתין לקבל מבית משפט זה את הרשות שנתבקשה על-ידו, וצירף את תשובתו לבקשה עצמה. יצויין, כי לאחר עיון קצר בתגובת המבקש, לא מצאתי כי זו מוסיפה על הטענות, אשר נטענו, זה מכבר, בבקשה למתן הסעד הזמני.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה, בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן סעד זמני בערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו: עע"מ 8759/06

רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006); עע"מ 9158/09

המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ (לא פורסם, 18.2.2010); עע"מ 2264/11

רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (לא פורסם, 24.5.2011); עע"מ 5135/12 זאו זאו מין, מיאנאמר (בורמה), בלסילדה נאפטה נ' משרד הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.2012). בין השיקול של סיכויי הערעור לשיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים " מקבילית הכוחות ", ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו:

עע"מ 5643/11

אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011)).

13.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, על פני הדברים נראה כי אלה אינם טובים במיוחד. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מגלה, כי הוא מבוסס ומעוגן היטב בממצאים העובדתיים הרלבנטיים, ובעיקר, בעובדה שלא נמצא הסבר מפי המבקש, מדוע הוא שינה את דעותיו הפוליטיות, בעת שהייתו בישראל, ומדוע לא שב לארצו, לאחר ששינה, לכאורה, את דעותיו הפוליטיות, והצטרף למפלגת FPI , אשר עלתה לשלטון. כמו כן, בניגוד לטענת המבקש, בית משפט קמא אכן התייחס לטענות המבקש, בדבר השאלות העולות מהפסקת ההגנה הזמנית כלפי נתיני חוף השנהב, וקבע, כי אלו נדחו במספר פסקי דין, ולכן אין מקום לדון בהיבט הפרטני של המבקש. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בפסק דינה של הערכאה הדיונית, המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

עם זאת, סבורני, כי, בנסיבות העניין, ניתן להכריע בבקשה מבלי לנקוט עמדה חד-משמעית בשאלת סיכויי הערעור, שכן לא מצאתי כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובתו של המבקש, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

14.

המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת, לטענה כי נשקפת סכנה לחייו במדינת מוצאו, בשל היותו חבר במפלגת FPI , כפי שקבע בית משפט קמא. לא עלה בידי המבקש לשכנעני, כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לו נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש עוד בטרם הוכרע ערעורו (ראו: עע"מ 4848/11

שרסטא נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.7.11); עע"מ 6473/11

Guven

נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)).

15.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 4.11.2012, בעניין הצו הארעי מבוטלת בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.