עע"מ 7993/20נילי וינברג נ. ועדת ערר לתכנון ובניה

בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר' ברקאי ) בעת"מ 11798-12-19 מיום 1.11.2020.

1.

המבקשים 2-1 (להלן יחד: המבקשים ) והמשיבים 4-3 (להלן: הזוג וילוז'ני ) הינם שכנים המתגוררים במגרש בשכונת תל ברוך בצפון תל אביב (להלן: המגרש ). על המגרש חלות תכנית מפורטת 256, שפורסמה למתן תוקף ביום 25.12.1952, ותכנית 1837, שינוי מס' 1 לשנת 1974 של תכנית מפורטת מס' 256, שפורסמה למתן תוקף ביום 1.12.1977 (להלן: התכניות ). בהתאם להוראות התכניות, בתיהם של המבקשים ושל הזוג וילוז'ני בנויים כך שביניהם קיר משותף חלקי.

2.

ביום 7.2.2019 הגישו הזוג וילוז'ני בקשה לקבלת היתר בנייה מטעם המשיבה 2 (להלן: רשות הרישוי ), אשר יאפשר להם להרחיב את ביתם ולבנות בקומת הקרקע ובקומה הראשונה מעל לשטח שייבנה, במרחקים של 2.5 מטרים ו-3.5 מטרים מן הקיר המשותף בין הבתים, בהתאמה. המבקשים הגישו התנגדותם לבקשת ההיתר ביום 10.3.2019.

בהחלטתה מיום 1.8.2019, אישרה רשות הרישוי בכפוף לתנאים את הבקשה, תוך שדחתה את התנגדות המבקשים וקבעה כי הבקשה תואמת את התכניות. המבקשים הגישו ערר על החלטה זו למשיבה 1 (להלן: ועדת הערר ). בהחלטתה מיום 18.11.2019, דחתה הוועדה את הערר על הסף, בקבעה כי החלטת רשות הרישוי תואמת את הוראות התכניות, ולכן, בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כלל אינה מקימה זכות ערר. הערר נדחה אף לגופו.

3.

ביום 4.12.2019 הגישו המבקשים עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר. בפסק הדין בעתירה, מיום 1.11.2020, בית המשפט קמא דחה את טענות המבקשים, וקבע, בין היתר, כי החלטת ועדת הערר מאוזנת וסבירה, ואינה מקימה עילת התערבות. בית המשפט אף התייחס ל"התנהלות הפוגענית" של המבקשים, שלהתרשמותו, "נוקטים בכל אמצעי כדי למרר את חיי המשיבים 4-3 ולטרפד ניסיונם לרווח את בית המגורים שלהם".

4.

ביום 18.11.2020 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, וביום 4.4.2021 הגישו כתב ערעור מתוקן. ביני לביני, ביום 23.2.2021, הוגשה הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש ליתן צו ביניים נגד המשיבות 2-1, האוסר על מי מהן להנפיק את היתר הבנייה הנובע מהבקשה, עד להכרעה סופית בערעור; וכן ליתן צו ארעי האוסר על הנפקת ההיתר, אשר יעמוד עד למועד קבלת ההחלטה בבקשה לצו ביניים. בהחלטתי מיום 23.2.2021, דחיתי את הבקשה לצו ארעי. אחרי כן, ביום 6.4.2021, ניתן היתר הבנייה נשוא הבקשה שלפניי, ולכאורה התייתרה הבקשה. עדיין, אדון בה לגופה.

5.

כאן המקום לציין, כי במקביל להגשת הערעור והבקשה שלפניי, ניהלו המבקשים (ועודם מנהלים) הליכים משפטיים רבים לעניין בקשת ההיתר, ולהלן רשימה חלקית: בקשה למתן צו ביניים נגד החלטת ועדת הערר (הבקשה נדחתה בעת"מ (תל אביב-יפו) 11798-12-19 וינברג נ' ועדת הערר (29.12.2019), ולאחר מכן נדחו גם בקשה לעיון חוזר ובקשת רשות ערעור מינהלית שהוגשה לבית משפט זה); עתירה למתן צו על תנאי וצו מוחלט נגד החלטת ועדת הערר בטענה שניתנה לכאורה בניגוד עניינים (העתירה נדחתה על הסף בבג"ץ 4623/20 וינברג נ' ועדת הערר (12.7.2020); ועתירה מינהלית נגד תכניות מתוקנות שהגישו הזוג וילוז'ני (העתירה נדחתה על הסף בעת"מ (תל אביב-יפו) 9923-09-20 וינברג נ' רשות הרישוי (29.11.2020)). כזכור, מדובר ברשימה חלקית בלבד. רוצה לומר, עניינם של המבקשים נדון למכביר לפני ערכאות ומותבים שונים.

6.

חזרה לענייננו.

לשיטתם של המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ביותר. בעניין זה חזרו המבקשים על טענות שהעלו בהזדמנויות שונות בעבר, ובהן שכל מה שלא הותר במפורש בתכניות אסור, ומכאן שאין להתיר בנייה במקביל לקיר המשותף; כי יושבת ראש ועדת הערר פעלה בניגוד עניינים; וכי הבנייה תפגע באיכות חייהם באופן המצדיק את דחיית בקשת ההיתר.

במישור מאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה לטובתם, בין היתר, שכן התחלת פעולות הבנייה תפגע באורח חייהם, תגרום להם אי-נוחות, תפגע בפרטיותם ואף תביא לירידת ערך נכסם. לעומת זאת, לשיטתם, לזוג וילוז'ני לא ייגרם נזק אם יינתן צו הביניים, שכן מדובר אך בהקפאת המצב הקיים.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא כי הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור. בית המשפט יסטה מן הכלל האמור, אם מבקש עיכוב הביצוע יראה כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, מיני רבים, עע"מ 161/21 כמאל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (22.3.2021)).

8.

איני מוצא לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, אך אציין כי טענות המבקשים, רובן ככולן, הועלו ונדחו על ידי מותבים שונים, כך שלפניהם ניצבת משוכה גבוהה. אשר לשיקולי מאזן הנוחות. אכן, קבלת ההיתר ותחילת עבודות הבנייה ודאי יגרמו למבקשים מידה של אי-נוחות. ואולם, אין מדובר במצב בלתי הפיך או בנזק שאינו בר פיצוי כספי, אם בסופו של עניין יתקבל ערעור המבקשים, לאחר תחילת עבודות הבנייה. מנגד, עומדת זכותם של בני הזוג וילוז'ני לממש את זכויות הבנייה שלהם, בהתאם לאישורים שקיבלו, לאחר עיכוב לנוכח ההליכים המשפטיים הממושכים שנוהלו בענייננו.

9.

אציין כי לא נעלמה מעיניי הטענה שהעלתה רשות הרישוי בתגובתה לבקשה לצו ביניים, שלפיה דין הבקשה להידחות על הסף לנוכח שימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המבקשים, שניהלו כ-20 הליכים משפטיים סביב בקשת ההיתר, אולם ממילא אינני נדרש לכך לצרכי דחיית הבקשה.

10.

סוף דבר, שהבקשה למתן סעד זמני נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 2,500 ₪ כל אחד, ובהוצאות המשיבים 4-3 בסך 10,000 ₪ (סה"כ – 15,000 ₪).