עע"מ 8001/12 טטיאנה בלילא נ. משרד הפנים

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 7649-05-12, השופטת נ' בן אור ). בית המשפט קמא דחה עתירה שהגישה המבקשת, טטיאנה בלילא (להלן: המבקשת ), כנגד משרד הפנים (להלן: המשיב ) להסדרת מעמדה בישראל מכוח נישואיה לאזרח ישראלי שנפטר. הבקשה שבפני מכוונת למניעת הרחקתה של המבקשת מישראל עד להכרעה בערעור שהגישה.

2.

המבקשת הגיעה לישראל בשנת 1999, ובשנת 2003 נישאה לאזרח ישראלי, מר ארמאן בלילא ז"ל. בשל נישואיה הגישה המבקשת למשיב בקשה לקבלת מעמד חוקי בישראל, וקיבלה רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, שהוארך מעת לעת, ועמד בתוקפו עד ליום 14.6.2007. ביום 17.5.2007 נפטר בעלה של המבקשת. בשלב זה, פנתה

המבקשת לשם הסדרת מעמדה מכוח נוהל "טיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", משנת 2006 (להלן: נוהל 2006 ). לאחר שהבקשה נדחתה על ידי המשיב, הגישה המבקשת עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 2624/07). הצדדים הסכימו על מחיקת העתירה, וכן על כך שהבקשה להסדרת מעמדה של המבקשת תובא בשנית לוועדה הבינמשרדית לענייניים הומניטאריים, לאור פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4711/02 דניאלה הלל נ' שר הפנים (לא פורסם, 2.8.2009), לפיו יש לקיים שימוע בכל הליך של בקשה להסדרת מעמד לאחר פטירתו של בן זוג.

3.

יצוין, כי בהתאם לנוהל 2006 קיימים מספר קריטריונים שעל-פיהם נבחנת בקשה לקבלת מעמד של מי שבן זוגו נפטר ואין להם ילדים משותפים. בין היתר קובע הנוהל בעניין זה כך:

"עובר להבאת התיק לדיון בועדה, ייערך לבן הזוג הזר שימוע בלשכת רשות האוכלוסין באזור מגוריו, לבחינת זיקתו לישראל ביחס לזיקתו למדינת אזרחותו (ובכלל זה, משך התקופה בה שוהה הזר בישראל, קיומם של קרובי משפחה של הזר בארץ או בארץ מוצאו ומידת התערותו בחברה הישראלית). העתק מן השימוע יונח בפני חברי הועדה על מנת לבחון את נסיבות העניין בכללותן ומידת קיומה של זיקה ממשית וחזקה של המבקש למדינת ישראל יותר מזיקתו למדינה הזרה".

4.

לאחר שנערך למבקשת שימוע וניתנו המלצותיה של הוועדה, החליט מנכ"ל רשות האוכלוסין לדחות את בקשתה. המנכ"ל עמד על כך שבמסגרת בחינת זיקתה של המבקשת למדינת אזרחותה ביחס לזיקתה של המבקשת לישראל יש להתחשב בכך שלמבקשת ולבעלה המנוח לא היו ילדים משותפים, שבנה מתגורר באוקראינה בבית שבבעלותה, ושיש לה שם גם אחות המצויה עימה בקשר. השגה שהגישה המבקשת על החלטה זו נדחתה אף היא. יושב ראש ועדת ההשגה עמד על כך שהמבקשת העבירה את מרבית חייה באוקראינה, שבה יש לה גם רכוש, שילדיה ונכדיה אינם חיים בישראל, ושלא נטען כי לא תוכל לעבוד באוקראינה אם תשוב להתגורר בה.

5.

בית המשפט קמא דחה עתירה שהגישה המבקשת כנגד החלטות אלה, וקבע כי עמדת הוועדה הבינמשרדית מבוססת על עובדות רלוונטיות, וכי אין להתערב בשיקול דעתה של הוועדה. המבקשת העבירה את מרבית חייה באוקראינה והגיעה לישראל בהיותה בת 42. למבקשת בן ונכדים החיים באוקראינה והיא מצויה בקשר רציף עימם. בית המשפט קמא הוסיף כי אמנם המבקש עומדת בקשר עם חלק מקרובי המשפחה של בעלה המנוח, אך לא מדובר בקרובי משפחה ממעגל ראשון, שכן מרבית ילדיו אינם נמצאים בישראל והיא לא מצויה בקשר רציף עימם.

6.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, ובד בבד הגישה את הבקשה שבפני, בקשה שנשאה את הכותרת "בקשה למתן צו ביניים" אך במהותה היא בקשה למתן סעד זמני בערעור. לטענת המבקשת סיכויי הערעור שהגישה הם טובים. לשיטתה, החלטות המשיב בעניינה אינן סבירות, שכן זיקתה לישראל היא חזקה יותר מזיקתה לארץ מוצאה. המבקשת הדגישה כי היא חיה בישראל כשלוש עשרה שנים, עובדת בה ודוברת את השפה העברית. היא הצביעה על כך שיש לה בישראל תשתית חברתית, משפחתית וכלכלית, והיא אף מצויה בקשר הדוק עם משפחתו של בעלה המנוח ועם חבריהם המשותפים. מאז שנת 2003 היא מתנדבת בעמותת "לתת בשמחה" המסייעת למשפחות חד הוריות, נפגעי טרור ואנשים בודדים. המבקשת הוסיפה וציינה כי אין בכך שבנה מתגורר באוקראינה כדי להשפיע על זיקתה לישראל. בנה הוא אדם בוגר ועצמאי, בעל משפחה משלו ואינו תלוי במבקשת או נתמך על ידיה. בנוגע למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אם תורחק מישראל ערעורה יתייתר, ומנגד לא ייגרם נזק ציבורי אם תמשיך לשהות בישראל עד להכרעה בערעור.

7.

ביום 15.11.2012 הוריתי על מתן תשובה לבקשה למתן סעד זמני בערעור, תוך שהוריתי על מתן צו ארעי המורה למשיב להימנע מהרחקתה של המבקשת עד למתן החלטה אחרת בעניינה.

8.

ביום 9.12.2012 הוגשה תגובת המשיב. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענתו, ההחלטות בעניינה של המבקשת מושתתות על בסיס ענייני ואינן חורגת ממתחם הסבירות. בנוגע למאזן הנוחות טוען המשיב כי הרחקתה של המבקשת מישראל לא תיצור מצב בלתי הפיך, מאחר שאם ערעורה יתקבל היא תוכל לחזור לישראל.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל. שניים הם השיקולים החולשים על בקשות למתן סעד זמני בערעור: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בענייננו, השיקולים שעניינם מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה למתן סעד זמני. מזה כשלוש עשרה שנים המבקשת חיה בישראל על כל המשמעויות הנובעות מכך – חברתיות וכלכליות. הרחקתו של אדם ממקום מגוריו כרוכה, באופן הכרחי, בנזק כלכלי, חברתי ורגשי, במנותק מהשאלה האם מדובר במעשה הפיך. מנגד, לא הוצג בפני כל נזק שעלול להיגרם למשיב או לציבור בכללותו מהשארתה של המבקשת בישראל עד לסיום הבירור בערעור שהגישה. כבר נקבע בבית משפט זה כי ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של מבקש הסעד, פוחת משקלו של השיקול בדבר סיכויי הערעור (ראו למשל: רע" א 6994/00

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529 (2001); כן ראו לעניין זה את החלטתי בעע"מ 7158/12 סנטוס נ' רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (לא פורסם, 29.11.2012)). כמובן, במקרים שבהם על פני הדברים ניתן להתרשם שמדובר בערעור סרק בית המשפט לא יענה לבקשה למתן סעד זמני בערעור. לא זהו המקרה שבפני. אכן, בערעורה תצטרך המבקשת להתמודד עם משוכה לא פשוטה – העובדה ששיקול הדעת בנושא מסור, בסופו של דבר, בידיו של המשיב. אולם, טענתה בכל הנוגע לזיקתה לישראל אינה טענה קלושה.

10.

אשר על כן, אני מורה על הותרת הצו הארעי שהוצא בתוקף, במובן זה שהמשיב יימנע מהרחקתה של המבקשת עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.