עע"מ 8025/06 פלוני נ. עמיגור ניהול נכסים בע"מ

א.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (השופט אלון) מיום 1.8.06 בתיק עת"מ 268/06, בו נדחתה עתירה מינהלית שהגישו המבקשים - שניהם קטינים בגילאי העשרה - באמצעות אמם, ולפיה הם זכאים למעמד של "דייר ממשיך" בדירה המנוהלת, במסגרת דיור ציבורי, על ידי המשיבה 1. ביום 18.10.06 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (סגנית הנשיא אבידע) בקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 932/06); הבקשה שבפנינו הוגשה במסגרת ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין מיום 1.8.06 (עע"מ 8025/06). ביום 22.10.06 ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה, וניתן עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה בבקשה.

ב.עניינה של העתירה - מעמד המבקשים כ"דייר ממשיך" (כהגדרתו בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998, ובסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט - 1998) בדירת מגורים באשדוד (להלן הדירה). בדירה התגוררה סבתם של המשיבים, שהלכה לעולמה בשנת 1998. בהסכמת המשיבה 1 המשיכו העותרים ואמם לגור בדירה עד תום שנת האבל. משהסתיימה השנה והדירה לא פונתה, פתחה המשיבה 1 בהליכי פינוי נגד אמם של המבקשים. ביום 3.6.01 נתן בית משפט השלום באשדוד פסק דין לפינוי הדירה (ת"א 2191/98). פסק דין זה הוא חלוט. בעקבות מתן פסק הדין פנתה אמם של הקטינים לגורמים המוסמכים במסגרת המשיבה 2, וביקשה להכיר בה כדייר ממשיך. בקשות אלה נדחו, הן מכיון שביקורים שנערכו בדירת המגורים בשנים 1995 ו- 1997 העלו שבדירה גרה סבתם של המבקשים בגפה, והן מכיון שהיתה בבעלותה דירה אחרת באופן השולל זכאות. לפנים משורת הדין הוצעה לאמם של המבקשים דירה באופקים. כלפי החלטות אלה הוגשה עתירה שנדחתה בבית המשפט המחוזי (עת"מ (תל אביב) 2717/04); ערעור שהוגש לבית משפט זה (עע"ם 7197/05) נדחה ביום 16.1.06. בתי המשפט התייחסו גם למצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, אך ציינו כי מנגד עומדות משפחות רבות שהוכרה זכאותן לדיור ציבורי, הממתינות לדירות באזור אשדוד. עוד נקבע כי בנסיבות ההצעה - לפנים משורת הדין - לדיור ציבורי באופקים, סבירה.

ג.משתם ההליך הראשון, פתחה האם בהליך - זהה במהות - בשם הקטינים. בשנת 2006 החליטו הגורמים המשכנים כי גם למבקשים אין מעמד של דייר ממשיך. כלפי החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע. הדיון בעתירה עוכב על מנת לאפשר למבקשים להגיש ערעור לועדת הערעור העליונה של משרד השיכון. ביום 29.5.06 דחתה ועדת הערעור העליונה את ערעור המבקשים, וחודש הדיון בעתירה. ביום 1.8.06 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה. נקבע כי הגרסה שהציגה אמם של המבקשים בהליך הנוכחי סותרת עובדתית את הגרסה שנמסה בהליך הקודם, וכן כי פסקי הדין בהליך הראשון התייחסו גם לקטינים - ויתכן שהם עולים בכדי "מעשה בית דין". בית המשפט אמנם חלק על עמדת ועדת הערעורים לפיה לעניין "דייר ממשיך" נכד הוא דווקא בגיר; אך אימץ את מסקנותיה העובדתיות השוללות את זכאות המבקשים - מהטעם שלא הוכחו מגורים בדירה במשך שלוש שנים. כלפי פסק דין זה הוגש, ביום 3.10.06, ערעור לבית משפט זה, ובצדו בקשה זו לעיכוב ביצוע (בקשה מקבילה שהוגשה בטעות כבקשת רשות ערעור מינהלית (בר"ם 8724/06) נדחתה ביום 24.10.06). ביום 18.10.06 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה נקבע כי סיכויי הערעור "לא נראים" גבוהים, אך הסיבה העיקרית לדחיית הבקשה היא נטיית מאזן הנוחות לטובת אותן משפחות אחרות שזכאותן הוכרה, ואין בנמצא דירה פנויה שתאפשר להם לממש את זכאותן.

ד.לאחר העיון בבקשה, בתגובות ובנספחים באתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר לבקשה. מבלי לקבוע מסמרות, סיכויי הערעור אינם גבוהים. אף אם לא אתייחס לשאלה - שבית המשפט לעניינים מינהליים הגדירה "נכבדה" - האם קיים בענייננו "מעשה בית דין" בין העותרים (להבדיל מאמם) לבין המשיבים, ברור כי טענת הזכאות נבחנה - ונדחתה - בשתי ערכאות בהליך הקודם. בכל מקרה ישנה קביעה עובדתית העולה כדי מעשה בית דין, כפי שמציין השופט אלון, באשר לכך שהמבקשים ואמם לא גרו בדירה לאורך מלוא "התקופה הקובעת" בת שלוש שנים. דומה כי הממצאים העובדתיים ששמשו לדחיית ההליך הקודם, רלוונטיים גם לענייננו. אכן משמעות דחיית הבקשה היא העברת הדירה למשפחה נזקקת אחרת, מה שעשוי להקשות על השבת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. ברם, המדובר בבעלי דין כמו המדינה ועמיגור, שיכולתם עמם, ומכל מקום כנגד שיקול זה העמיד בית המשפט לעניינים מינהליים את זכאותה המוכרת של משפחה נזקקת. בנסיבות, ונוכח סיכויי הערעור כפי שתוארו, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו. בידי המשפחה לקבל את ההצעה לדיור באופקים שנזכרה מעלה.

ה.איני נעתר איפוא לבקשה. עיכוב הביצוע הארעי שניתן ביום 22.10.06 יעמוד בתוקפו עד ליום ז' בחשוון תשס"ז (29.11.06).