פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
עע"ם
9047/17
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשות:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל
אביב-יפו
2. עיריית תל אביב-יפו
נ ג ד
המשיבים:
1. דניאל קרקובסקי
2. שושנה סקלי
3. חברת נחלת רבקה בע"מ
4. נעמ"ת – תנועת נשים עובדות
ומתנדבות
5. משרד התעשייה והמסחר
6. לשכת רישום המקרקעין – תל אביב
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר מ'
אגמון-גונן) בעת"ם 48703-07-15 מיום 9.10.2017
בשם המבקשות :
עו"ד נעם ליובין
בשם המשיבות 3-1:
עו"ד גיא הרמלין; עו"ד דביר
גליזר;
עו"ד שי צוקרמן
בשם המשיבה 4:
עו"ד משה מרדלר; עו"ד מתן
חמו
בשם המשיבים 6-5 :
עו"ד רנאד עיד
החלטה
לפניי בקשה לעיכוב פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) מיום 9.10.2017, שבו חויבו המבקשות – הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו ועיריית תל אביב-יפו – להשיב למשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ) חלקת מקרקעין שהופקעה מהם (להלן: המקרקעין ), בהמשך לפסק דין קודם שניתן בפרשה בעע"ם 7859/11 קרקובסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו (22.7.2013). בהחלטה מיום 1.11.2017 עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע האמור בפסק דינו עד למועד האחרון להגשת ערעור עליו; ובהחלטתי מיום 21.11.2017 הוריתי על השארת המצב הקיים בעינו עד להכרעה בבקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובה לה, ומבלי לטעת מסמרות בעניין סיכויי הערעור, מצאתי כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה. המבקשות טוענות, בתמצית, כי המקרקעין נדרשים לצורך ציבורי של הקמת גני ילדים; וכי אם לא יעוכב פסק הדין ויתקבל הערעור, שסיכוייו טובים לשיטתן, עלול להיגרם להן נזק בלתי הפיך. לטענת המבקשות, אם תידחה בקשתן לעיכוב ביצוע פסק הדין יוכלו המשיבים לערוך דיספוזיציה במקרקעין או להעבירם לצד שלישי; וכי מעבר לכך קיים חשש שעם העברת המקרקעין לרשות המשיבים יוטלו עליו עיקולים וזאת נוכח מצבם הכלכלי של האחרונים, שאינו מהמשופרים, כך הטענה. בפרט לעניין המשיבה 3, חברת נחלת רבקה בע"מ – שהמקרקעין אמורים להירשם על שמה לפי פסק הדין – נטען כי זו הוחייתה רק לצורך ההליכים דנן, וצברה חובות על פי רישומי רשם החברות. בתשובה לבקשה לעיכוב ביצוע טענו המשיבים – בין היתר – כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן המקרקעין לא משמשים למגורים; וכי המבקשות לא הראו שחלקת המקרקעין נושא הבקשה בעלת ערך מיוחד, המצדיק סטייה מהכלל שלפיו בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו. עוד נטען, כי גם אם יתקבל ערעור המבקשות – על אף שסיכויו נמוכים לשיטת המשיבים – ניתן יהיה לשפותן בסכום כספי; וכי המשיבים נכונים להפקיד את התמורה שתתקבל ממכירת המקרקעין, ככל שזו תתרחש, בחשבון נאמנות עד "לסיום הבירור הכספי".
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין שלפניי יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, בכפוף לכך שהמצב הקיים היום במקרקעין יעמוד בעינו, מבלי שהמבקשות תערוכנה בהם כל שינוי (וראו גם האמור בסעיף 40 לבקשה לעיכוב ביצוע). מבלי שאדרש לסיכויי הערעור, מבחינת מאזן הנוחות, מקובלת עליי טענת המבקשות כי העברת הזכויות במקרקעין לידי המשיבים עלולה ליצור מצב בלתי הפיך, נוכח האפשרות שתעמוד לאחרונים להתחיל בבנייה עליהם או למכרם לצד שלישי. עניינן של המבקשות במקרקעין במקרה שלפניי נובע מהצורך הציבורי בהם, ולכן נראה שהמקרקעין נושאים ערך מיוחד מסוים למבקשות, ובכך שיקול רלוונטי להכרעה בבקשה (ראו ע"א 1755/12 שפירא נ' עו"ד בודה , פסקה 8 (29.3.2012)). למול זאת, ולמול החשש כי יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו לו יתקבל הערעור, המשיבים לא הצביעו על נזק קונקרטי שצפוי להיגרם להם כתוצאה מהיעתרות לבקשה אם יידחה הערעור. ממילא, ככל שזה ייגרם, מדובר בנזק כספי (כעולה מן התשובה לבקשה), ובשים לב לכך שהמבקשות הן רשויות מינהליות, לא עולה בענייננו חשש כי אלו לא תוכלנה לפצות את המשיבים בגין נזק מסוג זה ואף המשיבים לא טוענים אחרת (עע"ם 4573/17 עיריית פתח תקוה נ' חברת ירון ישעיהו בע"מ , פסקה 7 (15.8.2017)).
סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת במובן זה שהמצב הקיים בנכס יישאר ללא שינוי עד להכרעה בערעור. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד
בכסלו התשע"ח (12.12.2017).
ש ו פ ט