עע"מ 9503/10 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ. הועדה המקומי

1.

לפניי בקשה לפטור מהפקדת עירבון, ולחילופין – העמדתו על שיעור שלא יעלה על 10,000 ₪. הטעמים לבקשה נעוצים בכך שלפי הטענה, המערערת הינה עותרת ציבורית הפועלת ללא כוונת רווח וממומנת באמצעות תרומות בלבד; וכן הערעור עוסק בשאלות משפטיות בעלות עניין לציבור לשם הגנה על איכות הסביבה בישראל. עוד נטען כי בהתחשב בריבוי ההליכים המשפטיים בהם המערערת מעורבת במסגרת פעילותה הציבורית למען איכות הסביבה, הקפאת סכומי כסף לצרכי עירבון מקשה על תפקודה התקין והשוטף ברמה החודשית. בנוסף נטען כי המערערת מכבדת באופן עקבי חיובים כספיים כאשר אלה נפסקים נגדה בהליכים משפטיים, ולפיכך ראוי להסתפק בעניינה בהתחייבות עצמית לתשלום ההוצאות. המשיבים מתנגדים לבקשת הפטור, ועומדים על הפקדת עירבון להבטחת הוצאותיהם.

2.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה לפטור מהפקדת עירבון להידחות. נקודת המוצא, אשר נקבעה פעמים רבות בפסיקתו של בית-משפט זה בעבר, היא כי החובה להפקיד עירבון חלה גם על ערעורים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם הערעור הוא עותר ציבורי, תהא חשיבות פעילותו אשר תהא. לפיכך, מעמדה של המערערת כעותרת ציבורית וחשיבות פעילויותיה, כשלעצמם, אין די בהם כדי להוביל לפטור מלא מהפקדת עירבון (ראו למשל: עע"ם 9150/09 אדם טבע ודין נ' השמורה בע"מ (לא פורסם, 7.1.2010)).

3.

יודגש כי המערערת אינה טוענת להעדר יכולת כלכלית להפקיד עירבון. להפך; טענת המערערת היא כי ניתן להסתפק בעניינה בהתחייבות עצמית לתשלום ההוצאות ככל שייפסקו לחובתה, וזאת בשל הכנסות שנתיות (להבדיל מחודשיות) יציבות בהיקפן, ומוסר תשלומים גבוה. עם זאת, בטענות אלה של המערערת אין די. כבר נפסק כי פטור מהפקדת עירבון תוך הסתפקות בהתחייבות עצמית של בעל-דין לשאת בהוצאות שייפסקו לחובתו, יינתן רק "במקרים חריגים ביותר", כאשר מדובר בגוף "שאיתנותו הפיננסית נעלה מכל ספק"; כאשר אין צורך בבדיקה פרטנית של מצבו הכלכלי של הגוף המערער; וכאשר חוסנו הכלכלי של הגוף המערער הוא בגדר "ידיעה שיפוטית או קרוב לכך" (ראו: דברי כב' השופט גרוניס בבש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (לא פורסם, 16.7.2009)). תנאים אלה אינם מתקיימים בעניינה של המערערת, וזאת בלא להטיל ספק בכוונותיה הטובות. טענת המערערת בהקשר זה היא כי כאשר מדובר בגוף הפועל למען הציבור ללא מטרות רווח, יש מקום ליתן משקל גבוה במיוחד לתנאי בדבר כיבוד חיובים כספיים לאורך השנים באופן עקבי, ולייחס משקל פחוּת לתנאי בדבר "איתנות פיננסית נעלה מכל ספק". טענה זו מעורר קושי ברמה העקרונית. היא מתעלמת מכך שהתחייבות עצמית אינה בעלת ערך מוסף מבחינה משפטית ביחס לפסק-הדין בערעור המשית הוצאות, ומטעם זה כבר נקבע כי "אין סיבה להרחיב את מספר הגופים המשוחררים מחובת הפקדה, אלא במקרים נדירים ביותר" (שם, פס' 5). הטענה האמורה מעוררת קושי גם מבחינה מעשית, שכן ספק אם במסגרת בקשות לפטור מהפקדת עירבון יש מקום לבחינה מדוקדקת של מוסר התשלומים של כל מערער – ובכלל זה גוף הפועל ללא מטרות רווח – במיוחד במקרים בהם הצד שכנגד עומד על הפקדת עירבון זמין, ודאי ומהיר להבטחת הוצאותיו (ראו: שם, פס' 6).

4.

המערערת עמדה בטענותיה על החשיבות של אי הרתעת עותרים ציבוריים מהגשת הליכים לבית-המשפט לשם שמירה על אינטרסים ציבוריים חשובים. ואולם לצד המטרה האמורה, יש לדאוג גם להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד במקרים בהם ההליך יימצא בלתי מוצדק. האיזון המידתי בין האינטרסים האמורים אינו מוביל בהכרח לפטור מלא של עותרים ציבוריים מהפקדת עירבון, אלא להתחשבות במהותו הציבורית של ההליך, בהעדר עניין אישי של הגוף שיזם את ההליך, בחשיבות האינטרס הציבורי אשר לשמו הוגש ההליך, ובגישה המאופקת יחסית בכל הנוגע להטלת הוצאות בהליכים מן הסוג האמור, וזאת במסגרת קביעת שיעור העירבון (ראו: עע"ם 4767/10 עזרא נ' ועדת הערר לתכנון ולבניה-מחוז מרכז (לא פורסם, 4.8.2010) והאסמכתאות הנזכרות שם).

5.

בהתחשב במהות הערעור, ובשים לב לשיעור ההוצאות בהן חויבה המערערת בבית-המשפט לעניינים מנהליים (30,000 ₪ בסה"כ), לא שוכנעתי כי ההיתכנות לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת היא כה מזערית עד כי נשמטת ההצדקה לחיוב בהפקדת עירבון. זאת, בלא לקבוע מסמרות בדבר סיכויי ההליך. עוד ראיתי להביא בחשבון כי יש להבטיח הוצאותיהן של שתי קבוצות משיבים בערעור. בהתחשב בכך, אך גם בשים לב למכלול השיקולים עליהם עמדתי בדבריי לעיל ובהם האופי הציבורי של המערערת וטענותיה, וכן שיעור ההוצאות המקובל בהליכים מן הסוג הנדון, באתי למסקנה כי יש להעמיד את סכום העירבון על 18,000 ₪. המערערת תפקיד סכום זה תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהודעה נוספת. אין צו להוצאות בהליך שלפניי.