ע"פ 10323/01 יעקב סטמבלר נ. מדינת ישראל

1.זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ברלינר) מיום 27.12.01 בה נדחתה בקשת המערער לעכב את תחילת ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו בגין עבירות מס בהן הורשע. כיום עומד נגדו פסק דין חלוט מכוחו עליו לרצות 24 חודשי מאסר ולאחר מספר דחיות נקבע מועד תחילת ריצוי העונש ל30.12.01-. ביום 28.12.01 דחיתי בקשה לעיכוב ביצוע ארעי של עונש המאסר עד להחלטה בערעור, ומאז 30.12.01 החל המערער בריצוי עונשו.

2.המערער הורשע בבית משפט השלום ברחובות בעבירות מס ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל. המדינה ערערה על קולת העונש וערעורה נתקבל באופן שעונשו של המערער הוחמר ל24- חודשים. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון נדחתה, ומועד ריצוי העונש על פי אותה החלטה נקבע ל5.12.01-. לאחר מכן, פנה המערער לבית המשפט המחוזי וביקש לדחות את תחילת ריצוי העונש. בית המשפט נעתר לבקשה הזו ודחה את מועד תחילת המאסר ל30.12.01-. ביום 26.12.01 הגיש המערער בקשה שניה לדחיית מועד המאסר ובקשה זו נדחתה. מכאן הערעור.

3.בקשת המערער היא לדחות את תחילת המאסר ליום 4.4.02, למחרת שביעי של פסח, או לחילופין עד 29.3.02 או כל מועד מאוחר למועד הריצוי שנקבע. הטעם המובא בכתב הערעור הוא כי ריצוי העונש במועד שנקבע יסב נזק למאפיית מצות שהמשיב הוא בעלים ומנהל שלה. צרכי ניהול המאפייה מצדיקים, לטענתו, את הדחייה המבוקשת כדי לאפשר לו התארגנות נאותה ופיקוח על פעולות המאפייה לקראת חג הפסח. ביום 30.12.01 הגיש בא כוח המערער השלמה לערעורו ועתה הביא טעם נוסף לדחייה המבוקשת והוא - מצבה הנפשי של אחת מבנותיו נוכח ארועי החקירה והמשפט שהתנהלו בעניינו. כן הוסיף בשוליים כטעם נוסף את מצבה של אמו הקשישה, שלדבריו חלתה ונזקקה לאחרונה לאשפוז וצריכה עזרה סיעודית מצד בנה.

המדינה מתנגדת לדחיית תחילת המאסר המבוקשת וטוענת כי אין בטעמים שהובאו כדי להצדיק עיכוב נוסף בריצוי הדין.

4.ערעור זה הינו בגדרו של סעיף 87 לחוק העונשין התשל"ז1977-. על פי האמור בו, משנקבע מועד לביצוע עונש, רשאי בית המשפט לדחות את הביצוע למועד אחר ומשנדחה כך, רשאי בית המשפט לדחותו פעם נוספת מטעמים מיוחדים שיירשמו (סק'(א) ו-(ב) לסעיף 87 לחוק). בקשה זו לדחיית ביצוע המאסר מתייחסת לפסק דין חלוט הקיים כנגד העורר ששוב אין ערעור עליו. השיקולים במצב דברים זה אינם זהים במלואם לשיקולים המופעלים מקום שמתבקש עיכוב תחילת המאסר עקב ערעור תלוי ועומד על פסק דין שניתן נגד הנאשם, ומכל מקום, מרחב שיקול הדעת השיפוטי בדחיית ביצוע עונש על פי פסק דין חלוט מצומצם בהרבה מזה הנתון לו לגבי פסק דין הכפוף עדיין לבירור בערעור (ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל , פד"י נד(2) 24). אנו מצויים כיום

בגידרה של בקשה שניה לדחיית ביצוע המאסר, כאשר עומד כנגד המערער פסק דין חלוט ששוב אין ערעור עליו.

5.לא מצאתי כי המערער העלה טעמים מיוחדים המצדיקים דחייה נוספת של ריצוי עונשו. הטעם העיקרי לדחייה אותו ציין המערער בערעורו קשור ברצונו בהמשך הפעלתו התקינה של מפעל מאפיית המצות בניהולו עד אחרי חג הפסח. טעם זה, הנעוץ בשיקולים כלכליים-עיסקיים בעלי אופי שגרתי, אינו מהווה טעם מיוחד המצדיק דחייה שניה של ביצוע עונש מאסר. יתר על כן, טעם זה, ככל שהוא מודגש על ידי המערער כיום, אינו מתיישב עם דבריו שלו עצמו בעדותו לפיהם כיום אין לו מפעל מצות. (עמ' 59 לפרוטוקול בית משפט השלום). הטעם הנוסף אותו העלה המערער הקשור למצבה של בתו גם הוא אינו מהווה טעם מיוחד ולו נוכח העובדה כי טעם זה כלל לא הוזכר בכתב הערעור המקורי שהוגש על ידי המערער לבית משפט זה ב28.12.01-, ואף לא נרמז כהוא זה בתצהירו הנרחב שצורף לערעור. זכרו בא לראשונה בכתב השלמה לערעור שהוגש על ידי בא כוחו לבית משפט זה ב30.12.01- מן הסתם, כחיזוק, בבחינת "מחשבה לאחר מעשה", לטעם העיקרי שהודגש, הקשור בצרכי תיפקודו של מפעל המצות. ראוי לציין, כי הטעם היחידי עליו הושתתה הבקשה השניה לדחיית המאסר בפני בית המשפט המחוזי ביום 26.12.01 קשור בצרכי המפעל, כך שממילא המערער עצמו לא הסתמך בבקשתו המקורית על טעמים אחרים, ובכלל זה על מצבה של בתו. העלאת טעם זה לראשונה במסמכי השלמה לערעור שוחקת את משקלו באופן משמעותי ומערערת במידה רבה את האימון במידת רצינותו.

לאור כל אלה, אינני רואה יסוד לדחייה נוספת של תחילת ריצוי המאסר על ידי המערער, משלא הצביע על טעמים מיוחדים לכך.

נוכח האמור, הערר נדחה.