מ"ח 7122/04 עוואוודה לבנין בע"מ נ. מדינת ישראל

בית-משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ד' פורת) הרשיע, ביום 23.10.03, את המבקשים בשורה של עבירות על-פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975 ופקודת מס הכנסה (נוסח משולב), תשכ"א-1961, וגזר על המבקש מס' 1 (להלן: המבקש) מאסר בפועל לתקופה של שנים-עשר חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של שנים-עשר חודשים וקנס בסך 100,000 ש"ח. על חברת "עוואודה לבנין בע"מ" (להלן: החברה) הושת קנס בסך 500,000 ש"ח.

על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בנצרת ואף הגישו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. בית-המשפט המחוזי עיכב את ביצוע עונש המאסר עד למתן פסק-הדין בערעור.

ביום 29.6.04, דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' כהן, א' אברהם וג' (די-ליאו) לוי) את הערעור, לאחר ששוכנע, כי הממצאים שנקבעו בבית-משפט השלום היו מעוגנים היטב בראיות הברורות שבאו בפניו. במעמד הקראת פסק-הדין, נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת בא-כוח המבקשים לעכב את ביצעו עונש המאסר עד ליום 7.7.04.

ביום 4.7.04 הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית-המשפט המחוזי, בה עתרו להארכת עיכוב הביצוע עד לאחר חתונת בנו של המבקש שנקבעה ליום 8.8.04, על-מנת לאפשר למבקש להשלים את ההכנה לחתונה. המשיבה התנגדה לבקשה ולחילופין ביקשה מבית-המשפט המחוזי להתנות את עיכוב ביצוע העונש בהפקדת ערבות בנקאית, שלא תפחת מסכום של 100,000 ש"ח.

ביום 5.7.04 נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד ליום 15.8.04, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח, וערבות צד ג' נוספת בסך 25,000 ש"ח.

ביום 29.7.04 הגישו המבקשים לבית-משפט זה בקשה למשפט חוזר בצירוף בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד להחלטה בבקשה למשפט חוזר.

לטענת בא-כוח המבקשים, טענות המבקשים בבקשתם למשפט חוזר הינן רציניות ויש בהן, לטעמו, על-פי אופיין ומהותן, כדי להביא לקבלת הבקשה. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקשים, כי המבקש משוחרר בערובה שנים רבות, הוא התייצב לכל הדיונים שהתקיימו בבית-משפט השלום ובבית-המשפט המחוזי, כך שאין כל חשש להימלטות מן הדין וכי אין הוא מסוכן לציבור.

מנגד, באת-כוח המשיבה (להלן: המדינה) מתנגדת לדחייה נוספת של ביצוע עונש המאסר. לטענתה, המבקש אינו עוד בחזקת חף מפשע ועליו לתת את הדין על מעשיו. כמו-כן, טוענת באת-כוח המשיבה, כי המבקש מיצה את זכותו על-פי דין לערער על פסק-הדין וממילא אין עוד מקום לעיכוב ריצוי עונש המאסר. לטענתה, הגשת בקשה למשפט חוזר אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע גזר-הדין. עוד טוענת היא, כי אין זה מן הראוי להמשיך ולדחות את תחילת ריצוי העונש, שכן ממילא סיכויי הבקשה למשפט חוזר אינם ממשיים.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין להידחות.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום וגזר-דינו אף אושר בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי. פסק-הדין בעניינו של המבקש הפך לחלוט ובכך מיצה המבקש את זכותו על-פי דין לערער על פסק-הדין. בנסיבות אלה, השיקולים לעיכוב ביצוע עונש המאסר אינם עוד השיקולים הרגילים ונקודת האיזון נוטה לטובת האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 10323/01 יעקב סטמבלר נ' מדינת ישראל , תק-על 2002(1), 255:

"בקשה זו לדחיית ביצוע המאסר מתייחסת לפסק-דין חלוט הקיים כנגד העורר ששוב אין ערעור עליו. השיקולים במצב דברים זה אינם זהים במלואם לשיקולים המופעלים מקום שמתבקש עיכוב תחילת המאסר עקב ערעור תלוי ועומד פסק-דין שניתן נגד הנאשם, ומכל מקום, מרחב שיקול הדעת השיפוטי בדחיית ביצוע עונש על פי פסק דין חלוט מצומצם בהרבה מזה הנתון לו לגבי פסק דין הכפוף עדיין לבירור בערעור (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 24)."

בבש"פ 8658/00 זכריה אביבי נ' מדינת ישראל , תק-על 2001(1), 140, קבע כבוד הנשיא א' ברק, בדחותו בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, כי הגשת בקשה למשפט חוזר, אינה מהווה לבדה טעם לעיכוב ביצוע. ואלה דבריו:

"דינו של המבקש נגזר לפני למעלה מששה חודשים. ערעורו נדחה לפני למעלה מחודשיים. בכך מיצה המבקש את ההליכים העומדים לרשותו של בעל דין. הליך המשפט החוזר הוא הליך חריג היוצא מגדרו של ההליך הפלילי וגובר, במקרים נדירים, על עקרונות הסופיים והוודאות שביסוד שיטתנו המשפטית... אי לכך, איני מוצא, בנסיבות העניין מקום להמשיך ולעכב את ביצוע עונשו של המבקש, כל זאת בשל טענות שמשקלן ומהותן טרם נבדקו כל צרכן".

הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין נדחית איפוא.

המבקש יתייצב ביום 12.9.04, לא יאוחר מהשעה 10:00, בתחנת המשטרה בנצרת, לשם תחילת ריצוי עונשו.

תנאי השחרור שנקבעו בזמנו על-ידי בית-המשפט המחוזי יעמדו בעינם.