מ"ח 10728/07 יחיעם אוחנה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש, עד שתידון בקשתו למשפט חוזר.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"פ 40104/00), בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, סיוע לזיוף, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט. בגין עבירות אלו נגזרו על המערער שנתיים וחצי מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על-תנאי. המבקש ערער על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. בהסכמת המדינה, עוכב ביצוע עונש המאסר בפועל עד מתן פסק הדין בערעור. ביום 17.6.07 נדחה ערעורו של המבקש בדעת רוב של השופטת א' פרוקצ'יה ו השופט ס' ג'ובראן , כנגד דעתו החולקת של השופט א' א' לוי שסבר כי ראוי לזכותו מחמת הספק. המבקש, שלא השלים עם פסק הדין, הגיש בקשה לדיון נוסף, ובמסגרתה ביקש לעכב שוב את ביצוע עונשו. בקשת הדיון הנוסף נדחתה ביום 28.11.07 על-ידי המשנה לנשיאה א' ריבלין . ביני לביני עוכב ביצוע עונשו של המבקש – עד ליום 23.12.07, בו עתיד עתה המבקש להתחיל בריצוי עונשו.

2.

ביום 17.12.07 הגיש המבקש בקשה למשפט חוזר. במסגרת זו הוא עותר עתה כי ריצוי עונשו יעוכב עד מתן ההחלטה בעניין בקשתו למשפט חוזר. לטענת המבקש, סיכויי בקשתו להתקבל טובים. כן הוא טוען, כי היה משוחרר מאז הואשם ועד היום, ולא עבר כל עבירה מזה כשמונה שנים. לדבריו, תקופת המאסר שהושתה עליו קצרה, וקיים חשש כי ייאלץ לרצות מנה משמעותית מעונש המאסר עד ההכרעה בבקשתו, שכן תגובת היועץ המשפטי לממשלה צפויה להיות מוגשת רק בעוד כ-90 ימים. מנגד טוענת המשיבה כי סיכויי קבלת הבקשה למשפט חוזר נמוכים, ואין הצדקה לעיכוב נוסף של ריצוי העונש, וזאת לאחר שעונשו של המבקש נגזר עליו עוד בתאריך 1.9.94 על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (וביצועו עוכב מאז). יתרה מכך, אין צפוי לעבור חלק משמעותי מתקופת המאסר עד מתן ההחלטה בבקשה למשפט חוזר.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה ונספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נבחן בשעתו בבית המשפט המחוזי, וכן בבית משפט זה לפני מספר חודשים, שראה בדעת רוב להרשיעו. רק לאחרונה נדחתה בקשתו לדיון נוסף. בכך מיצה המבקש את הליכי ההשגה המשפטיים "הרגילים" העומדים לרשותו ופסק הדין בעניינו הפך חלוט.

בקשה למשפט חוזר כשלעצמה אינה מקימה עילה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר, ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן עשוי בית המשפט להיעתר לה (מ"ח 7122/04 עוואדה לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2004); מ"ח 6835/05 חג' יחיא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פיסקה 5 (2005); מ"ח 6189/06 ינאי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם) (2006); מ"ח 925/02 דותן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2002)). לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות מיוחדות שכאלו בענייננו. אף אורכה הקצר יחסית של תקופת המאסר הצפויה, אין בו כדי להצדיק את עיכוב הביצוע במקרה זה (מ"ח 7724/05 מאיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (2005)).

תוצאה זו מתחייבת כאן מתוך כך שנקודת האיזון בשלב זה נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי שבאכיפה, וזאת מבלי שאביע דעה ביחס לסיכוייה של הבקשה למשפט חוזר להתקבל.

הבקשה נדחית איפוא.