ע"פ 10497/05 ליאור טורגמן נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת פ' ארגמן) שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 1450/05.

1.כנגד המערער הוגש (ביום 6.4.2005) כתב אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית ואיומים. מונה לו סניגור מהסניגוריה הציבורית, והוא נעצר עד תום ההליכים במשפטו. עילת הפסילה מבוססת על שהתרחש באולם הדיונים ועל התנהלות ההליך בעניינו של המערער. לאחר שמיעת עדי התביעה, וטרם נשמעו עדיו, ביקש המערער לדחות את פרשת ההגנה (ביום 17.8.2005). זאת, כדי לנסות לגבש הסדר טיעון עם המשיבה, שיכלול גם צירוף תיק פלילי אחר שתלוי ועומד כנגדו. דא עקא, הסדר כזה לא התגבש, והמערער ביקש להמשיך בשמיעת ההוכחות. בית המשפט קיבל את בקשתו זו (ביום 15.9.2005). בפרוטוקול הדיון נרשם כי המערער הקים מהומה באולם עם תום הישיבה. גם בפתח הדיון שנקבע לשמיעת פרשת ההגנה, ביום 27.9.2005, צוין בפרוטוקול שבית המשפט נאלץ לערוך הפסקה בדיון עקב התנהגותו של המערער. בהמשך הדיון, באותו יום, הודיע המערער כי הוא מסרב להעיד. בא כוחו ביקש להשתחרר מייצוגו עקב אי נכונותו לשתף פעולה. טרם ניתנה החלטת בית המשפט בבקשת הסניגור להשתחרר מייצוג, המערער החל "מושך את אנשי הליווי החוצה" עד שיצא מהאולם. בהחלטת בית המשפט מאותו יום שוחרר הסניגור מייצוג. בית המשפט ציין כי:

"אין ספק שבפניי מקרה ייחודי בכל מה שקשור להתנהלות [המערער] מתחילת הדיונים...

[המערער]...הבין שהוא יוכל לנווט את הדיון כראות רצונו כשהוא מנהל הן את הסניגוריה הציבורית והן את בית המשפט...

כאשר הבין [המערער] שהוא לא ישיג את התוצאה שהוא סבור שהיא התוצאה הטובה לו, התנהג באופן בוטה ואלים בבית המשפט...

היום, כאשר בית המשפט היה אמור לשמוע את פרשת ההגנה, בוזבז זמן שיפוטי ולא ניתן היה להתקדם והכל עקב התנהגותו האלימה של [המערער]...גם בשלב זה [המערער] לא נוכח באולם מיוזמתו ובכוח גרם להוצאתו בכך שמשך את אנשי הליווי לכיוון הדלת."

כן קבע בית המשפט שהמערער, בהתנהגותו, וויתר על שמיעת פרשת ההגנה. באותו יום נשמעו איפוא סיכומי התביעה בהיעדרו של הנאשם או מי מטעמו. מועד מתן הכרעת הדין נקבע ליום 8.11.2005. לפני מועד זה, מינה המערער סניגור חדש וביקש לשמוע את פרשת ההגנה טרם מתן הכרעת הדין. בקשתו נדחתה (ביום 6.11.2005). נקבע, בין היתר, כי "זכויותיו של [המערער] ידועות לבית המשפט ובית המשפט עשה ככל יכולתו ומעבר לכך לעניין זה. הכרעת הדין אמורה להינתן בעוד יומיים. היא כבר כתובה ומוכנה להקראה במועד שנקבע".

2.בישיבה של יום 8.11.2005, עובר להקראת הכרעת הדין, התבקשה פסילת בית המשפט. ראשית , נטען כי בית המשפט נחשף לעברו הפלילי של המערער תוך כדי הניסיונות להגיע להסדר טיעון. שנית , נטען שבהתבטאויות בית המשפט, הן אלו שצוטטו והן התבטאויות אחרות, הובעה התרשמותו השלילית של בית המשפט מהמערער ומהתנהגותו באולם. שלישית , המערער סבר שאי שמיעת פרשת הגנה, תוך שמיעת סיכומי התביעה בהיעדרו, מהווה אף היא עילת פסילה. המשיבה השאירה את ההכרעה בבקשת הפסילה לשיקול דעת בית המשפט. בקשת הפסילה נדחתה עוד באותו יום (8.11.2005). ביחס לטענה ה ראשונה , נקבע כי המידע על עברו הפלילי של המערער הגיע ביוזמתו, במסגרת ניסיונותיו להגיע להסדר טיעון עם המשיבה. מכל מקום, אין בכך עילת פסלות. לבית משפט מקצועי יש יכולת להתייחס רק לראיות הרלוואנטיות. באשר לטענה ה שנייה , נקבע כי בית המשפט לא הביע את דעתו השלילית על המערער, אלא רק הנציח את התרחשות הדברים. אין בכך כל גיבוש של דעה קדומה כלפי המערער. שלישית , המערער בהתנהגותו גרם לכך שלא תתאפשר שמיעת פרשת הגנתו. הוא שבחר לא להעיד ולהוציא עצמו מהאולם בכוח. בקשתו לשמוע את עדיו לפני הכרעת הדין כבר נדחתה; על החלטת בית המשפט לדחות את בקשת הפסלות הוגש הערעור שבפניי. יצוין, כי לאחר ההכרעה בבקשת הפסלות ניתנה הכרעת הדין (ביום 8.11.2005). בית המשפט הרשיע את המערער בעבירת האיום, וזיכה אותו מעבירת הסגת הגבול. גזר הדין טרם ניתן.

3.בערעור שלפניי התמקד המערער בטענת הפסלות השלישית. אמנם, אפשר וגם לו יש חלק בהשתלשלות העניינים שתוארה. אך זכויותיו המהותיות נפגעו בכך שלא נשמעה פרשת ההגנה וסיכומי התביעה נשמעו במעמד צד אחד. לדעתו, מתן הכרעת דין ללא שמיעת עדותו ועדיו מעיד על גיבוש דעה קדומה כנגדו. המשיבה התנגדה לקבלת הערעור. נטען, כי החלטת בית המשפט לתת את הכרעת הדין ללא שמיעת פרשת ההגנה נעוצה בהתנהגותו של המערער. המערער הוא זה שגרם להוצאתו מהאולם. הוא זה שסירב להעיד. קבלת ערעור הפסלות ושמיעת התיק מראשיתו תהווה פרס להתנהגות שאינה נסבלת.

4.עיינתי בחומר המונח לפניי. שמעתי, ביום 8.12.2005, את טיעוני הצדדים. עילת פסלות – אַיִן. הלכה ידועה היא כי "עצם החשיפה לעברו הפלילי של נאשם אין בה כדי להוות עילה לפסילתו של שופט" (ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ע"פ 299/94 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כך גם בעניינו. העובדה כי במסגרת הניסיונות להסדר טיעון נודע לבית המשפט על אישום אחר התלוי ועומד כנגד המערער – אינה מהווה עילת פסלות. גם התבטאויות בית המשפט אינן מקימות עילת פסילה. התבטאויות אלו באו על רקע התנהגות המערער באולם בית המשפט. הן אינן מעידות על גיבוש עמדה סופית במחלוקת המונחת לפני בית המשפט (השוו: ע"א 1436/02 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); ע"א 19/02 ניר נ' הרשקו (לא פורסם)). כך, גם ביחס להחלטת בית המשפט לא לשמוע את פרשת ההגנה טרם מתן הכרעת הדין. החלטה מסוג זה היא החלטה דיונית. היא אינה בסיס לטענת פסלות, על אף שהיא עשויה להוות עילה לערעור (ראו והשוו: ע"פ 10211/05 אלחן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 4552/00 אטשטיין נ' גמזו (לא פורסם)).

נמצא, אם כן, כי לא קמה עילת פסלות ודין הערעור להידחות. עם זאת, בנסיבות המקרה, אמליץ לבית המשפט כי ישקול – אם בעלי הדין אינם מתנגדים לכך – לבטל את הכרעת הדין ולשמוע את פרשת ההגנה. למותר לציין כי עצם העובדה שבית המשפט נדרש מחדש לפרשת ההוכחות ולהכרעת הדין לאחר שהכרעת דין קודמת מתבטלת מטעם זה או אחר אינה מהווה, כשלעצמה, עילת פסלות (השוו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 9696/02 קנול נ' ישי (לא פורסם)).