ע"פ 10778/08 אביאל כאכון נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין שהושת על המבקש ביום 10.11.2008 במסגרת ת.פ. 6100/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון ), וזאת עד להכרעה בערעור על גזר הדין.

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970.

2.

על פי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המבקש והורשע, ביום 7.7.2007 בעת ששהה המבקש בפרדס חנה, הבחין ברכב סיור משטרתי והחל לרוץ לעבר רכב. המבקש נכנס אל הרכב ולמרות שאין ברשותו רישיון נהיגה פתח במנוסה לכיוון מרכז פרדס חנה בנסיעה פראית ומסוכנת כשרכב הסיור המשטרתי מסמן לו לעצור. המבקש המשיך בנהיגתו המסוכנת ונמלט. מאוחר יותר באותו יום, נהג המבקש ברחוב צה"ל בחדרה בנסיעה מהירה כאשר ניידת משטרה דולקת אחריו ומסמנת לו לעצור, תוך כדי הפעלת אורות כחולים מהבהבים, אורות איתות ומערכת כריזה. בהמשך המרדף המשטרתי פנה המבקש בצמתים מרומזרים באור אדום, וכן ביצע סיבוב פרסה בצומת מרומזר באור אדום, כאשר משך כל נסיעתו הוא נוהג במהירות, תוך פגיעה בשימוש החופשי הבטוח של נתיב התחבורה וסיכון השימוש בנתיב התחבורה. כאשר ניידת משטרה חסמה את דרכו של המבקש התנגש המבקש במזיד בחזית הניידת. ניידת אחרת שנסעה אחרי רכבו של המבקש עצרה ואז אירעה התנגשות בינה לבין רכב המבקש. כאשר התקרבו השוטרים לרכב החל המבקש לנוס מן המקום רגלית. בהמשך יצר קשר טלפוני עם חברתו וביקש ממנה כי תאסוף אותו ממקום הימצאו. המבקש החליף בגדים וביקש מחברתו שתאמר כי היה עמה משך כל הלילה.

3.

במסגרת הסדר הטיעון השאירו הצדדים את סוגיית העונש שיוטל על המבקש לשיקול דעתו המלא של בית המשפט. לאחר ששמע את טענות הצדדים וקיבל תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, גזר בית המשפט המחוזי בחיפה את דינו של המבקש והשית עליו את העונשים הבאים: פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה למשך שש שנים; שלוש וחצי שנות מאסר בפועל בניכוי הימים שבהם היה המבקש נתון במעצר; שלושים חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים בתנאי שהמבקש לא יעבור בתקופה זו עבירה מן העבירות שבהן הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה ויורשע בגינה. בית המשפט ציין כי בשל מצוקתם הכלכלית הקשה של המבקש ובני משפחתו, לא ראה להטיל על המבקש קנס או חיוב בתשלום פיצויים לשוטרים. על אף בקשתו של המבקש, בית המשפט קמא לא מצא לנכון לעכב את ביצוע העונש וקבע כי המבקש יתחיל בריצוי עונשו לאלתר.

4.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על גזר הדין. טענתו העיקרית היא כי בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מהאמור בתסקיר ומנסיבותיו האישיות של המבקש. לדברי עו"ד ע' חולי, באת כוח המבקש, המבקש הוא בחור צעיר, בן 22, ללא עבר פלילי. בית המשפט קמא לא נתן דעתו לשיקולים אלו ולשיקולים נוספים לקולא והשית על המבקש עונש החורג מרף הענישה המקובל במקרים מסוג זה בשם אינטרס ההרתעה. עוד טוען המבקש שקצינת המבחן שערכה תסקיר לעניין העונש ציינה במפורש כי שהייתו מאחורי סורג ובריח עלולה לדרדר את מצבו הנפשי ולהשפיע עליו לרעה, בהיותו בחור צעיר, שכן בבית הסוהר ילמד נורמות עברייניות במקום שישוקם ויחזור לחברה כאדם נורמטיבי.

5.

עו"ד חולי ציינה עוד כי האירוע נשוא כתב האישום אירע ביום 7.7.2007 והמבקש היה משוחרר ללא תנאים מגבילים במשך כל ההליכים שהתנהלו נגדו והופיע לכל הדיונים. לדברי עו"ד חולי, בית המשפט קמא התעמר במבקש בכך שלא נעתר לבקשתו לעכב את ביצוע גזר הדין ולו בימים מעטים על מנת לאפשר לו להתארגן ולפנות לבית משפט זה. לטענת המבקש, באם לא יעוכב ביצוע גזר הדין, הוא עלול להשלים תקופת מאסר ממושכת לשווא עד שיישמע ערעורו.

6.

באת כוח המשיבה, עו"ד ל' בלומנפלד-מגד, ציינה כי מגמת הפסיקה היא להחמיר בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ולהטיל עונשי מאסר ממשיים על מבצעיהן ובוודאי שלא להסתפק בהשתת עבודות שירות. לכן, סיכויי הערעור על גזר הדין להתקבל נמוכים, במיוחד לנוכח חומרת המעשים שבהם הודה המבקש במסגרת הסדר הטיעון ושבגינם הוא הורשע. יתרה מכך, קטן הסיכוי שבית המשפט ימיר את עונש המאסר שנגזר על המבקש בעונש של עבודות שירות ולכן אין חשש שמטרת הערעור תסוכל אם לא יעוכב ביצוע העונש. עוד טענה באת כוח המשיבה כי המבקש ממילא מצוי כבר במאסר וזהו שיקול נגד עיכוב הביצוע, כמו גם תקופת המאסר שהושתה עליו.

7.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים סבורני כי דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. שני שיקולים עיקריים הביאוני למסקנה זו.

ראשית, כפי שציינתי במהלך הדיון, ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, אף אם ערכאת הערעור תתערב בעניין העונש שהושת על המבקש במקרה דנן, קשה להניח שעונש המאסר יבוטל כליל ויומר בעבודות שירות. באת כוח המבקש בהגינותה הודתה כי לא נתקלה במקרה כזה בעבר. לפיכך, אף אם תקוצר תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המבקש, ספק אם מטרת הערעור תסוכל אם לא יעוכב ביצוע העונש. לא למותר להוסיף כי משהסדר הטיעון הותיר את שאלת העונש לשיקול דעתו של בית המשפט קמא הסיכוי כי ערכאת הערעור תתערב בשאלת העונש הם קלושים ממילא.

שנית, המבקש כבר החל בריצוי עונשו לפני למעלה מחודש ומדובר, הלכה למעשה, בבקשה להפסקת ריצוי העונש. עובדה זו מהווה שיקול נוסף שלא להיענות לבקשה [ראו: ע"פ 3162/07 עזריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.4.2007); ע"פ 3682/07 שרביט נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.2007); ע"פ 6399/07 כנאענה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.8.2007)].

8.

נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.