ע"פ 11597/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש יולי 2004 הגיע המערער לחנות כדי לקנות חולצה עבור אשתו. באותה חנות עבדה המתלוננת, אשה צעירה ילידת שנת 1986, שבינה למערער לא היתה היכרות מוקדמת. בשלב כלשהו נתבקשה המתלוננת על ידי מעבידתה ללכת לחנות סמוכה כדי לחפש עבור המערער את מבוקשו, והוא נלווה אליה. בהיותם שם חיבק המערער את המתלוננת והחל לנשקה על פניה וחזה, חרף התנגדותה ומחאותיה. בהמשך, בעט המערער ברגלה של המתלוננת, השכיבה על הרצפה, הרים את חצאיתה והכניס את ידיו לתחתוניה תוך ניסיון להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. המתלוננת התחננה על נפשה וביקשה מהמערער שירפה ממנה, אולם הוא היסה אותה וכינה אותה "זונה", וממעשיו לא חדל עד שעל דלת החנות התדפקה בתה של מעבידת המתלוננת.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של ניסיון אינוס ומעשה מגונה בכוח, עבירות לפי סעיפים 345(א)(1) בשילוב עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. בהמשך, נגזרו למערער 3 שנות מאסר, שנה מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20 אלף ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ובמרכזו ניצבת הטענה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להמלצותיו של שירות המבחן, וחרג מההלכה הנוהגת לפיה הענישה היא אינדיבידואלית.

לא מצאנו ממש בערעור זה. בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בהמלצותיו של שירות המבחן, והיה ער להתקדמות שחלה בטיפול במערער לריסון דחפיו. ברם, מנגד ניצבת חומרתם של המעשים בהם הוא חטא, כאשר בחר לעצמו קורבן תמים שבגופה עשה מעשים נפשעים כדי לספק את יצרו. זו התנהגות מפניה היה מצווה בית המשפט להרתיע בדרך ענישתו, ומותר להניח כי עונשו של המערער היה חמור פי כמה מזה שהושת עליו, לולא נתנה הערכאה הראשונה את דעתה לאותם נימוקים לקולא שהובאו גם בפנינו. העולה מכך הוא אפוא, כי בגזר הדין איזן בית המשפט המחוזי נכונה בין כל השיקולים הצריכים לעניין, ולפיכך, לא נמצאה לנו עילה להתערב בו, למעט הוספתה של הוראה לניכוי ימי המעצר בהם שהה המערער מתקופת המאסר שהושתה עליו.

תשומת לב שלטונות הכלא מופנית לחשש שהביע שירות המבחן מפני ניסיונות אובדניים.

המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום כ' בתמוז תשס"ו (16.7.06), עד לשעה 11.00, בבית המשפט המחוזי בירושלים.