ע"פ 206/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זו בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן 18 חודשים שנגזר על המבקש בידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט עוני חבש).

2.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של התעללות בקטין; בעשר עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות; עשר עבירות של איומים, ועבירת היזק בזדון. הרקע לאישומים הם מעשי התעללות ואלימות בתוך המשפחה שביצע המבקש כלפי אשתו ושבעת ילדיו הקטינים לאורך תקופת זמן ניכרת. הוא תקף את שלושת בנותיו ואת אשתו באכזריות, קילל והשפיל אותן, היכה את אחת הבנות בחוט חשמל בכל חלקי גופה, גילח את שערות ראשה קשר את ידיה ורגליה והיכה אותה בידיה וברגליה בכל חלקי גופה וגרם לה בכך לחבלות רציניות, ובמשך מספר חודשים מנע את לכתה לבית הספר. כל זאת עשה בתגובה לכך שראה את בתו מדברת בטלפון עם אחד השכנים. את אשתו היכה בקרש בראשה ובחלקי גופה מן הטעם שלא דאגה להכין לו אוכל, ובמקרה אחד קילל אותה בגסות רבה, תקף אותה באגרופים ודרך עליה על כי לא העירה אותו בזמן. במהלך שנות נישואיו חזר ואיים על אשתו בהקשרים שונים וגרם לה ולילדיה למצוקה גדולה.

3.בית המשפט המחוזי, לאחר ששקל את מכלול הנסיבות המורכבות בהליך זה, החליט לגזור את המבקש עונש מאסר בפועל של 18 חודשים וכן מאסר על תנאי. הוא המליץ בפני רשויות בית הסוהר לשלב את העורר בקבוצות טיפול באלימות אם יימצא מתאים לכך. בגוזרו את הדין, הדגיש בית המשפט את האלימות המופלגת שבמעשי המבקש כלפי בני משפחתו, ואת הברוטליות, האכזריות וההשפלה שבהתנהגותו כלפיהם. כן התייחס לדחיות שניתנו במהלך המשפט כדי לאפשר למבקש למצות סידרת טפולים בה החל ביחד עם בני משפחתו. בית המשפט הצביע על כך שהמבקש טרם הפנים באופן חד משמעי את הפליליות שבהתנהגותו ולפיכך מצא כי אין מנוס מכליאתו מאחורי סורג ובריח. עם זאת, בגוזרו את העונש, הניח כי אינו ממצה את הדין עם המבקש בשל הדרך הארוכה שעבר בהליכי הטיפול, וכדי שיוכל להשתחרר בהקדם ולחזור לחיים במסגרת משפחתו.

4.בתמיכה לבקשתו לעיכוב ביצוע עונש מאסרו, טוען בא-כח המבקש כי מאז ספטמבר 2004 משוחרר המבקש והתנהגותו תקינה. הוא מבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר כדי לאפשר לערכאת הערעור להחליט בדבר היקף העונש וטיבו בלא לייתר את הערעור כולו, או חלקו. המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע העונש בטענה כי בנסיבות הכוללות של הענין, לרבות הרשעותיו הקודמות של המבקש, אין עילה להיענות לבקשה.

5.נסיבות העבירות בהן הורשע המבקש הן אכן חמורות וקשות, ועונש המאסר בפועל שהוטל עליו אינו קצר. הרקע הפלילי הקודם של המבקש עומד גם הוא כמשקל לחומרה ביחס לנסיבות עבריינותו. עם זאת, בנסיבות המיוחדות של המקרה, ראוי לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהוטל על המבקש עד להכרעה בערעורו, וזאת מהטעמים הבאים:

אמנם, בהינתן חומרתן הרבה של העבירות אותן עבר המבקש, ועונש המאסר המתון, באופן יחסי, שנגזר עליו, אינני צופה כי קיימים סיכויים טובים במיוחד לקבלת ערעורו על חומרת עונשו. יחד עם זאת, מאחר שתקופת המאסר שנגזרה עליו אינה ארוכה במיוחד, אני מוצאת כי ראוי להותיר בנסיבות ענין זה לבית המשפט שלערעור את מלוא שיקול הדעת בענין הענישה הראויה ולהימנע מיצירת עובדות בשטח העלולות להקשות על ערכאת הערעור במתן משקל יחסי ראוי לנסיונות השיקום שהמבקש התנסה בהם ביחד עם משפחתו. למותר לומר, כי אין בכל אלה כדי להביע עמדה כלשהי באשר לענישה הראויה בעבירות אותן עבר המבקש. יחד עם זאת נראה בעיני נכון להותיר לבית המשפט שלערעור את מלוא שיקול הדעת בענין היקף העונש ואופיו, ולהניח לו לייחס להיבט השיקום את המשקל המלא שיראה לנכון לייחס לו ביחס לכלל שיקולי הענישה, ובתוך כך לתת את הדעת לעמדת שירות המבחן כפי שבאה לידי ביטוי בתסקירו מיום 8.11.05. יש להוסיף כי התנהגותו של המבקש במהלך המשפט, בעת שהיה משוחרר, עמדה בנורמות המקובלות.

לאור האמור, הבקשה מתקבלת, ותחילת ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש תעוכב עד להכרעה בערעורו.