ע"פ 8501/09 אבי בוכרע נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיא, השופט ז' כספי ) מיום 18.10.2009 בת.פ.

6167-12-08, במסגרתו נגזרו על המבקש: 22 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור במהלך שלוש שנים עבירה בגינה הורשע, עבירת רכוש מסוג פשע או עבירה מסוג פשע שיש בה יסוד של אלימות; פיצוי לטובת המתלונן בסך של 5,000 ש"ח. העונשים שלעיל נגזרו על המבקש לאחר שהורשע בעקבות הודאתו בעובדות כתב האישום שהוגש כנגדו בגין הצתה – עבירה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 30.11.2008 בשעה 23:00 או בסמוך לכך הגיע המבקש אל חנות מכולת בבעלותו של המתלונן הנמצאת בשכונת מגורים בנתניה. המבקש מילא שני בקבוקים בחומר דליק, שפך את תחולתם דרך הסורגים אל תוך החנות, לקח נייר הדליקו והשליכו לתוך המכולת. כתוצאה ממעשי המבקש הוצתה אש, נגרם נזק רב לרכוש ונגרמו כוויות לכלבתו של המתלונן אשר שהתה במקום אותה עת. בשל מעשים אלו הועמד המבקש לדין בגין עבירת הצתה.

הליכים קודמים

2.

ביום 24.6.2009, לאחר שהמבקש הודה בעובדות כתב האישום, בית המשפט המחוזי הרשיעו והורה על עריכת תסקיר לעונש בעניינו.

3.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש הוא אדם קשה יום, המסור למשפחתו ומשקיע מאמצים רבים בפרנסתה. זוהי לו מעורבותו הראשונה עם החוק. המבקש התקשה לאורך השנים להשתלב במסגרות ולקבל סמכות וגבולות, הוא בעל נטייה לצבור כעסים ומתחים פנימיים. שירות המבחן התרשם כי מעורבותו של המבקש בעבירה שבנדון מבטאת את קשייו האישיותיים, באופן חריג וקיצוני, כאשר לרוב המבקש מצליח לשמור על איפוק בהתנהגותו. עוד ציין שירות המבחן כי התרשם שתקופת שהותו של המבקש במעצר וההליך המשפטי, היו גורמים מזעזעים, מרסנים ומציבי גבולות עבורו, במהלכם ערך חשבון נפש, הבין את החומרה במעשיו, הנזק שגרם למתלונן והמחירים אותם עלול לשלם ברמה האישית והמשפחתית. שירות המבחן סבר שהמבקש זקוק להמשך התערבות טיפולית. לבסוף הדגיש שירות המבחן כי הוא ער לחומרתה הרבה של העבירה והנזק שנגרם למתלונן והוא אף סבור כי יש צורך בענישה מוחשית ומשמעותית, אך בד בבד המליץ על שילובו של המבקש בהליך שיקומי. לפיכך, המליץ שירות המבחן על הטלת ענישה מוחשית בדרך של מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות כמו גם על העמדתו של המבקש בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

4.

בית המשפט המחוזי הדגיש בגזר דינו כי עבירת ההצתה היא מהעבירות החמורות שבספר החוקים. הסיכונים הצפויים משליחת אש הם רבים ועד כדי סיכון הנפש. יודע אתה את תחילתו של מעשה ההצתה, אך אין לדעת את סופו. לפעמים אוחזת האש לא רק במה שביקש המצית להבעיר, שכן היא עלולה להתקלח ולשרוף גם מקומות נוספים ובמיוחד באתרים מאוכלסים. כדי להרתיע מפני ביצוע מעשים מסוכנים כאלה, קצב המחוקק ענישה של מאסר בפועל ממושך בצד עבירת ההצתה, בכל חלופותיה. מדיניות הענישה בעבירת ההצתה היא שהכלל הוא מאסר מאחורי סורג ובריח כאשר אורכה של תקופת המאסר יקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו. יתכנו חריגים במסגרתם יוטלו עונשים שאינם לריצוי בפועל, אולם זאת כאשר קיימים טעמים מיוחדים לכך.

5.

בית המשפט המחוזי ציין כי שקל את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות היעדר עבר פלילי והודאתו במיוחס לו, אולם קבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הימנעות מהטלת מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי עמד על נסיבות המקרה, בהן המבקש ביקש לנקום במתלונן בשל פגיעתו כביכול באשת המתלונן וגרם למכולת נזקים רבים, כולל פגיעה בבעל חיים. המכולת ממוקמת בשטח עירוני ולכן נשקף סיכון להתלקחות ופגיעה במקומות נוספים, גם אם המבקש לא התכוון לפגוע בהם. ממעשים כגון דא יש להרתיע הן את המבקש והן דומים לו, תכלית שניתן להשיגה רק באמצעות ענישה ממשית של מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי ציין כי נסיבותיו האישיות של המבקש נלקחו על ידו בעת קציבת אורכו של המאסר בפועל. לפיכך, השית בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים שלעיל. על גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה ובד בבד עמו הוגשה גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש, זו הבקשה שלפניי.

תמצית הטענות בערעור

6.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. לטענת המבקש למרות שבית המשפט המחוזי ציין את נסיבותיו האישיות ואת ממצאי תסקיר שירות המבחן, הרי שהלכה למעשה נתונים אלו כלל לא הובאו על ידו בחשבון בעת גזירת עונשו של המבקש. כך טוען המבקש בערעורו כי בית המשפט המחוזי התעלם מההמלצות הטיפוליות של שירות המבחן ומנסיבותיו האישיות המורכבות. עוד מדגיש המבקש כי אין לו עבר פלילי. כמו כן טוען המבקש כי יש להביא בחשבון את נסיבות ביצוע ההצתה, לאחר שהמתלונן הטריד מינית את אשתו, אישה חרדית, שעבדה אצל המתלונן. לטענת המבקש היה מקום ליתן משקל ממשי לנסיבותיו האישיות, לרבות למצבו הכלכלי הקשה ולעובדת היות אישתו הרה כמו גם לעובדה שזוהי לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע כי קיים "כלל" לפיו מדיניות הענישה בגין עבירת הצתה מחייבת השתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, שכן כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו הפרטניות והמיוחדות. כמו כן מציין המבקש כי בפני בית המשפט הוצגו מספר גזרי דין בהם הסתפקו בתי המשפט בהטלת עבודות שירות או עונשים קלים ולכן לא ניתן לומר כי קיים "כלל" כאמור. מטעמים אלו סבור המערער כי יש להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ויש להורות על אימוץ המלצות שירות המבחן כפי שמצאו ביטויין בתסקיר.

נימוקי הבקשה

7.

לטענת המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד עדי קידר – יש לעכב את ביצוע עונשו, שכן ריצוי מיידי של העונש עשוי לייתר את המלצותיו של שירות המבחן. תחילת ריצוי העונש תכבול את ידיה של ערכאת הערעור באופן שגם אם תרצה לאמץ את המלצות שירות המבחן לא תוכל לעשות כן בשל קיומן של עובדות מוגמרות. המבקש מפנה למספר פסקי דין של בית משפט זה בהם עוכב ביצוע עונשו של המערער בשל המלצותיו הטיפוליות של שירות המבחן גם כאשר בית המשפט סבר כי סיכויי הערעור אינם טובים, זאת כאשר נגזרו על מערערים תקופות מאסר לא ארוכות שנעו בין 15-30 חודשי מאסר בפועל, בדומה לנסיבות המקרה דנן. בשל כך, מתבקש עיכוב ביצוע עונשו של המבקש עד להכרעה בערעור גופו. לבסוף, טוען המבקש כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלשהי בתקופת עיכוב ביצוע העונש, שכן הינו משוחרר בתנאים מגבילים כבר פרק זמן לא קצר, הוא אף שב להתגורר בסמוך למתלונן, ובתקופה זו לא הפר את התנאים המגבילים ולא היה מעורב באירועים אלימים כלשהם.

תגובת המשיבה

8.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – מתנגדת לעיכוב ביצוע העונש ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענת המשיבה, ההלכה כפי שהותוותה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2), 241, 261 (2000) (להלן: עניין שוורץ ) קבעה את הכלל לפיו מועד ביצוע העונש יהיה מיד לאחר גזר הדין למעט חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות, על פי הקריטריונים שהותוו בעניין שוורץ , אשר לאורם יהיה מוצדק לדחות את מועד ביצוע העונש. כך, טוענת המשיבה כי המבקש לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי בעניינו מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור. העבירה אותה ביצע המבקש היא חמורה וכך גם נסיבות ביצועה. ההצתה גרמה נזק לרכוש, פגעה בבעל חיים והציבה בסיכון חיי אדם בהינתן העובדה שחנות המכולת ממוקמת בשכונת מגורים. כמו כן טוענת המשיבה כי חומרת מעשיו של המבקש באה לידי ביטוי אף בעובדה כי הוא ביצע את ההצתה כמעשה נקם לאחר שנטל את החוק לידיו. מעבר לכך טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור אינם טובים שכן הערעור מכוון כנגד גזר הדין בלבד וכן היות שההלכה מורה כי המלצות שירות המבחן אינן כובלות את שיקול דעתו של בית המשפט שכן מדובר בהמלצות גרידא. עוד מוסיפה המשיבה כי תקופת המאסר שהושתה על המבקש בניכוי ימי מעצרו הינה כ-18 חודשים, תקופה משמעותית, ולכן תחילת ריצוי העונש לא ייתר את הדיון בערעורו גם אם עונשו יופחת בסופו של יום. לבסוף, טוענת המשיבה כי הפסיקה אליה הפנה העורר אינה רלוונטית לעניינו שכן בחלק מהמקרים מדובר בקטינים, ללא עבר פלילי ובחלק אחר מהמקרים מדובר בעבירות חמורות פחות מהעבירה בגינה הועמד המבקש לדין.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי ולאחר שעיינתי בפסקי הדין שעליהם מסתמך המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.

אכן, כפי שטוענת המשיבה, הלכה היא כי נאשם שנגזר דינו למאסר חייב להתחיל בריצוי העונש באופן מיידי. אין מעכבים ביצוע של עונש מאסר אלא בנסיבות יוצאות מגדר הרגיל או אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחייה (עניין שוורץ , בעמוד 261). ואולם, סבור אני כי במקרה דנן נסיבות המקרה נמנות על אותם חריגים כאמור.

11.

לאור המובהקות החד משמעית של ההמלצות החיוביות מטעם שירות המבחן, לא ניתן לשלול לחלוטין את הסיכוי כי ערעורו של המבקש יתקבל אף אם באופן חלקי. בהקשר זה מקובלת עליי עמדת המבקש, לפיה ריצוי מיידי של העונש עלול לכבול את שיקול דעתה של ערכאת הערעור אם תראה לנכון לאמץ את ההמלצות הטיפוליות בעניינו.

12.

לעומת זאת, איני סבור כי האינטרס הציבורי יפגע אם יעוכב ביצוע עונשו של המבקש, שכן למבקש אין עבר פלילי ובתקופה בה הוא משוחרר בתנאים מגבילים לא נרשמה מצדו הפרה כלשהי של התנאים המגבילים. כמו כן המשיב אף שב להתגורר בשכנות למתלונן ללא שנרשמו אירועים חריגים. סבור אני כי יש בנתונים אלו להצביע על כך שעל פניו בשלב זה אין נשקפת מהמבקש מסוכנות לחברה, נתון שאף הוא רלוונטי לסוגיית עיכוב ביצוע העונש.

13.

אכן, תקופת מאסר בת כ-18 חודשים אינה תקופה קצרה ולכן לכאורה תחילת ריצוי העונש לא תייתר את הדיון בערעורו של המבקש, אולם בהתחשב בהמלצות המובהקות של שירות המבחן שלא לשלוח את המבקש לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח ובהתחשב באפשרות שערכאת הערעור תבחר לאמצן, מבלי להביע עמדה כלשהי בנושא, הרי שבאיזון הכולל יש טעם לעכב את ביצוע העונש. זאת ועוד, במקרים אחרים אליהם הפנה המבקש עיכב בית משפט זה את תחילת ביצוע העונש, אף בעבירות חמורות יותר, הגם שתקופת המאסר הייתה בת 18 חודשים [ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 206/06 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 19.02.2006); ע"פ 5986/06 כחלון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.7.2008)].

14.

אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש עד להכרעה בערעורו. בתקופה זו יעמדו בתוקפם התנאים המגבילים שהוטלו על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי.

15.

הערעור יישמע בהקדם, בכפוף למגבלות יומנו של בית משפט זה.