פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
2404/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
נאג'י אלחמידי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי
בבאר שבע בת"פ 8078/06 שניתן
ביום 23.2.09 על-ידי
השופט צלקובניק
תאריך הישיבה:
כ"ג באדר תשס"ט
(19.3.09)
בשם המבקש:
עו"ד חיים קאזיס
בשם המשיבה:
עו"ד אפרת רוזן
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט צלקובניק) מיום 23.2.09 בת"פ 8078/06, בו הוטלו על המבקש 4.5 שנות מאסר, מהן שלוש לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצר) והיתרה על תנאי לשלוש שנים, וכן 10,000 ₪ פיצוי למתלונן.
ב.
ביום 2.4.06 הוגש כנגד המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות הכוללות החזקת נשק שלא כדין, יריות באיזור מגורים, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות. נטען, כי ביום 24.3.06 תקפו המבקש ושני אחרים את סמיר, פארס ואסמאעיל חמידי (להלן המתלוננים ) תוך שימוש בנשק, וגרמו להם חבלות חמורות. נגד המבקש נטען, כי שיתף פעולה עם האחרים כאשר חסם את דרכו של אחד המתלוננים (אסמאעיל) אשר ניסה להמלט מהמקום, וכן כי הורה לירות ברגלו. המבקש כפר בעובדות כתב האישום. נטען, כי עומדת לו טענת אליבי מאחר ששהה בעת אירוע בביתו; כי המתלוננים מעלילים עליו את המיוחס לו בשל רצונם לנקום בו על שירותו בצה"ל; כן נטען, כי עדות המתלוננים אינה אמינה וזיהויו של המבקש פגום.
ג.
ביום 3.11.08 הורשע המבקש בתקיפתם של פארס ואסמאעיל, וכן בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה בנסיבות מחמירות. הוא זוכה מתקיפת סמיר ומהעבירות של החזקת נשק שלא כדין וירי באיזור מגורים, בהיעדר תשתית ראייתית מספיקה. בהרשעת המבקש הסתמך בית המשפט בין היתר על ממצאים שנמצאו באיזור האירוע והודעותיהם של המתלוננים, אף שחזרו מחלק מהן. אמרות הנאשם, העדויות מטעמו וטענת האליבי שלו נמצאו לא אמינות ונדחו על ידי בית המשפט. ביום 23.2.09 נגזר דינו של המבקש כאמור, והביצוע עוכב עד ליום 5.4.09.
ד.
ביום 17.3.09 הוגש הערעור הנוכחי, ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור גופו. נטען, כי סיכויי הערעור טובים, בין היתר נוכח קשיים ראייתיים ובכללם סתירות בעדויות המתלוננים וזיהוי לא קביל של המבקש על ידיהם. עוד נדרשת הודעת הערעור למחדלי חקירה רבים ולטעויות, שלשיטתה עשויים להביא לזיכוי או להפחתה בעונש. בנוסף, הוזכר הזמן שחלף מביצוע העבירה עד למועד גזר הדין (כשלוש שנים), והעובדה כי בפרק זמן, בו שוחרר העורר לחלופת מעצר, שמר בקפידה על תנאי מעצר הבית שהושתו עליו. לבסוף, הוזכרו עברו הנקי של המבקש, היותו בעל משפחה ושירותו הצבאי בגדוד קרבי.
ה.
בדיון הוסיף עו"ד קאזיס וטען, מעבר לטענות שבערעור, כי התנהגותו של המבקש לאורך שנות המשפט מאפשרת ליתן בו אמון, שכן לא הפר תנאי מן התנאים והתייצב בכל עת למשפט; ואשר למשפט עצמו, הראיות נגדו דלות, כנטען. הוזכר שירותו הטוב של המבקש בצה"ל.
ו.
באת כוח המדינה, בנימוק התנגדותה לעיכוב, טענה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וכי המבקש זוהה בבירור כמי שהיה חלק מן התקיפה, ונמצא לכך חיזוק, גם בראיות חיצוניות; לא ניתן במבקש אמון, ועדויות ההגנה היו שקריות; גם אם לא היה המבקש הרוח החיה בתיק, השתתף באירוע העברייני ורק בנס לא היתה תוצאה חמורה יותר.
ז.
עיינתי בפסק הדין המפורט ובטענות הערעור. באשר להרשעה, המשוכה שעל פניה על העורר לחלוף היא גבוהה, נוכח ממצאי בית המשפט; מחד גיסא באשר לראיות הפוזיטיביות שבחן – בכל הכבוד – באופן סדור ופרטני, ומאידך גיסא באשר להתייחסות הלא חיובית כל עיקר לעדות המבקש עצמו ולעדויות ההגנה האחרות; וזאת אף אם לא אדרש לסיכויי הערעור על גזר הדין.
ח.
לאחר העיון, החלטתי שלא להיעתר לבקשה. הטעם העיקרי הוא, כי המדובר במאסר לפרק זמן ממושך יחסית, שלוש שנים, אף אם בניכוי ימי מעצר לא רבים, כך שאין חשש כי הערעור יתייתר. על פי רוב - בחריגים מעטים - מעוכב באופן "רגיל" ביצועם של מאסרים קצרים בהרבה. בהתחשב באמור לגבי המשוכה הגבוהה בערעור על ההרשעה, ואף אם ייעתר בית משפט זה באופן זה או אחר לערעור על גזר הדין (ואיני קובע כמובן דבר בנושא זה), ככל שייערך הדיון בערעור ביום שלא ירחק, לא תהא פגיעה של ממש.
ט.
אכן, נתתי אל לבי כי המבקש לא הפר את תנאי החלופה, והוא בעל רקע נורמטיבי לרבות שירות נאות בצה"ל, ולאלה בודאי יש ערך; אך הגישה השיפוטית הבסיסית, וכך יאה, היא ריצוי העונש בהקדם האפשרי, ובמיוחד כשהמדובר בתקופה ממושכת יחסית.
י.
ועם זאת,
אבקש בנסיבות כי הערעור יישמע בתוך ארבעה חודשים.
יא.
המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום שנקבע, 5.4.09, עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
ניתנה היום, כ"ו באדר תשס"ט (22.3.09).
ש ו פ ט