רע"פ 6487/12 צבי דביר נ. מדינת ישראל

השופט א' שהם:

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 16.7.2012, בתיק עפ"ת 34877-11-11, שניתן על-ידי כב' השופט כ' סעב , במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, מיום 23.10.2011, בתת"ע 4416-05-10, שניתן על-ידי כב' השופט ש' בנג'ו .

המבקש הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירה של שימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה, ונדון לתשלום קנס בשיעור של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו וכן לחודש פסילה על-תנאי למשך שנתיים.

בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 20.11.2012, החלטתי לעכב את ביצוע פסק הדין וקבעתי, כי הבקשה תובא לדיון בפני הרכב תלתא.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש, ביום 28.1.2011 שעה 15:52, דו"ח תנועה שבו נטען כי הוא השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב, תוך כדי נהיגה ברכב, בשכונת חורב בחיפה, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשנ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).

המבקש כפר בעובדות שנרשמו בדו"ח והודיע, בהתאם לסעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי " יש ברצונו להישפט על העבירה ", שכן לטענתו הוא לא שוחח בטלפון הנייד, במהלך הנהיגה. יצויין, כי את הדו"ח הגיש השוטר נאיף עבוד, כאשר השוטרת יהודית אסולין חתומה כעדה.

בדו"ח נאמר, כי המבקש נהג לבדו ברכב, מכיוון שכונת חורב לכיוון שכונת דניה בחיפה. בהגיע המבקש לשדרות אבא חושי, מול בית מס' 11, הוא נצפה על-ידי השוטר נאיף עבוד, כשהוא מחזיק בידו השמאלית מכשיר פלאפון הצמוד לאוזן שמאל, כאשר השוטר הבחין " בתנועות שפתיים ". השוטר נסע בעקבותיו ולצידו של המבקש וראה כי הוא עדיין משוחח בטלפון. השוטר אותת למבקש לעצור בצד, והלה עצר את רכבו. תגובתו של המבקש, כפי שנרשמה בדו"ח, היתה " לא דיברתי בטלפון ". השוטר ביקש מהמבקש לחתום על הדו"ח, אך הוא סירב לעשות כן.

3.

לנוכח כפירתו של המבקש באשמה שיוחסה לו, העידו בבית המשפט לתעבורה השוטרים נאיף עבוד ויהודית אסולין, אשר נחקרו בחקירה נגדית על-ידי בא כוחו של המבקש, עו"ד יאיר נדשי. בעדותו טען נאיף עבוד כי הבחין בפעם הראשונה במבקש, כשהוא מדבר בטלפון הנייד, כאשר הלה חלף על פניו, בעומדו בשדרות אבא חושי ליד בית מס' 11. לאחר מכן, הוא הבחין במבקש, פעם נוספת, כשהוא משוחח בטלפון הנייד שברשותו, בצומת הרחובות איינשטיין-אבא חושי בחיפה. העד הכחיש כי התבקש על-ידי המבקש לרשום את מספר הטלפון הנייד שלו, וכי נדרש על-ידו לכתוב בדו"ח את מלוא הדברים שנאמרו לו על-ידי המבקש.

השוטרת יהודית אסולין העידה, כי ישבה בניידת ליד השוטר עבוד, מול בית מס' 11 בשדרות אבא חושי, כאשר הבחינה במבקש כשהוא נוסע בנתיב הימני ומדבר בטלפון נייד, שהיה צמוד לאוזנו השמאלית. השניים החלו לנסוע בעקבותיו של המבקש והבחינו בו, כשהוא ממשיך לשוחח בטלפון הנייד, ובשלב זה כרז לו השוטר עבוד לעצור בצד הכביש. לדברי העדה, היא לא שמעה את חילופי הדברים בין המבקש לעבוד, שכן היא נשארה בניידת ולא יצאה ממנה.

במסגרת פרשת ההגנה, העיד המבקש ומסר כי ברשותו מכשיר נייד אחד בלבד, שמספרו 054-5260678, ולטענתו הוא לא שוחח במכשיר הסלולארי תוך כדי נסיעה. המבקש הקליט את חילופי הדברים בינו לבין השוטר עבוד, ומהקלטה זו עולה כי הוא ביקש לרשום בדו"ח את מס' הטלפון הנייד שלו וכן את מלוא טענותיו, בנוגע למיוחס לו, אך השוטר סירב לכך. בהתאם לפלט שיחות שהוזמן על-ידו, עולה כי הוא שוחח בטלפון בשעה 15:54, אך לטענתו נעשה הדבר בבית הוריו ברח' חורב 58, ולא בשעת הנסיעה.

מטעמו של המבקש העידה הגב' ניקול קראו, עובדת בחברת פרטנר, אשר הגישה דו"ח איכון, לגבי השיחה הנכנסת משעה 15:54. בהתאם לדו"ח זה, נקלטה השיחה הנכנסת בתחום של סקטור A , שם מוצבת אנטנה בכיוון צפון-צפון מזרח, כאשר שטח הכיסוי של האנטנה הינו כ- 1100 מטרים .

4.

בהכרעת דינו קבע בית המשפט לתעבורה, כי עדותם של השוטרים עבוד ואסולין מהימנה עליו, וכי הדברים שרשמו בדו"ח משקפים את ההתרחשות כהווייתה. אשר להקלטת השיחה בין המבקש לבין השוטר עבוד, קבע בית המשפט כי המבקש נקט בגישה ווכחנית, הוא ביקש לשבש את עבודת השוטר וניסה לחלץ מפיו אמירה, אשר תשרת את ענייניו. לגישתו של בית המשפט לתעבורה, אין בתוכן השיחה כדי לפגוע במהימנותו של השוטר.

לעומת ההתייחסות החיובית לעדותם של השוטרים, לא זכה המבקש לאמונו של בית המשפט, לנוכח סתירות ותהיות רבות לגבי גרסתו. בית המשפט לתעבורה ציין, כי אין מחלוקת על-כי הגיעה שיחה נכנסת למכשיר הנייד של המבקש בשעה 15:54, בעוד שהשוטרים ציינו כי העבירה בוצעה בשעה 15:52, דבר המלמד כי המבקש " היה בסמוך למקום בו נעצר על-ידי השוטרים ". עוד נקבע, כי אין בדו"ח האיכון כדי לסתור את עדותם של השוטרים, וכאשר מדובר בפער של שתי דקות בלבד, בין השעה הנקובה בדו"ח התנועה לבין השעה שבה נקלטה השיחה הנכנסת " בהחלט מתיישבים הדברים עם המסקנה [שהמבקש] החזיק בטלפון הנייד צמוד לאוזנו, וקיבל שיחה מאחיו במהלך הנהיגה ".

לפיכך, הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו, והוא חוייב בתשלום קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, וכן לחודש פסילה על תנאי למשך שנתיים.

5.

המבקש לא השלים עם פסק דינו של בית המשפט לתעבורה וערער על הרשעתו ולחלופין על חומרת העונש, לבית המשפט המחוזי בחיפה. בערעור נטען, כי במקרה דנן מדובר בחריג לכלל אי ההתערבות בממצאים עובדתיים על-ידי ערכאת הערעור, שכן בית משפט קמא " התעלם מחומר ראייתי מהותי ", ונתפס לכלל טעות בהערכת מהימנותם של עדי התביעה. לגבי השוטר עבוד נטען, כי הוא לא אמר אמת כאשר הכחיש כי התבקש לרשום את מספר הטלפון הנייד שהיה ברשות המבקש, וכן לתעד את מלוא טענותיו. לגבי השוטרת אסולין, נטען כי עדותה היתה " מזוהמת " כיוון שהיא קראה את פרוטוקול הדיון של עמיתה, טרם שמסרה את עדותה בבית המשפט. עוד נטען, כי דו"ח האיכון תומך, באופן ברור, בגרסתו של המבקש כי הוא לא שוחח במכשיר הנייד שהיה ברשותו " במקום ובזמן כנטען בדו"ח ".

6.

ביום 16.7.2012, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש. בפסק הדין הודגש כי עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט לתעבורה, ולמסקנות אליהן הגיע על-יסוד ממצאים אלו.

בית המשפט דחה את טענת המבקש כי עניינו נכנס לאחד החריגים לכלל אי ההתערבות, וכן לא מצא ממש בטענה, הנוגעת לקיומם של מחדלי חקירה. לפיכך, נדחה הערעור על הכרעת הדין, ובאשר לגזר הדין, נקבע כי מדובר בעונש ראוי, שאין מקום להתערב בו.

הבקשה לרשות ערעור

7.

בבקשה, שהוגשה על-ידי בא כוחו של המבקש, עו"ד יאיר נדשי, נטען כי " המבקש מודע להלכת אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה קמא ", אך במקרה דנן מדובר באחד החריגים המובהקים לכלל זה. בבקשתו לרשות ערעור, שב המבקש ותקף את ממצאי המהימנות שנקבעו לגבי השוטרים עבוד ואסולין, טען למחדלי חקירה בשל אי רישום מספר הטלפון הנייד שלו על-ידי השוטר עבוד, והוסיף כי דו"ח האיכון מלמד על-כי השיחה הנכנסת בוצעה בבית הוריו, טרם שהתבקש לעצור את רכבו על-ידי השוטרים.

לגישתו של המבקש, יש ליתן לו רשות ערעור, הן משום שבקשתו מעלה שאלות משפטיות רחבות היקף, והן משום שנגרם לו עיוות דין, מאחר שלא היה לו יומו בשתי הערכאות הקודמות.

8.

בדיון שהתקיים בפנינו, שם עו"ד נדשי, בא כוחו של המבקש, את הדגש על הטענה לפיה נגרם למרשו עיוות דין, שכן בית המשפט לתעבורה, כמו גם בית המשפט המחוזי, התעלמו מדו"ח האיכון, המוכיח את חפותו של המבקש. לגישתו של עו"ד נדשי, התהפכו היוצרות בבית המשפט לתעבורה, כאשר המבקש נדרש להוכיח את חפותו, בניגוד לכללים הבסיסיים של המשפט הפלילי. עו"ד נדשי הבהיר, כי אם תדחה בקשתו של המבקש לרשות ערעור, הוא נחוש בדעתו שלא לשלם את הקנס, והוא מתכוון לרצות את תקופת המאסר שנקבעה, חלף תשלום הקנס.

תגובת המשיבה

9.

המשיבה ביקשה לדחות את הבקשה, מאחר שלשיטתה, עניינו של המבקש אינו מעורר כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, והבקשה אינה מגלה כל חשש כי נגרם עיוות דין למבקש.

לגופם של דברים, נטען על-ידי המשיבה כי כל טענותיו של המבקש נבחנו על-ידי שתי ערכאות, אשר לא ראו מקום לקבלן. בית המשפט לתעבורה העדיף את עדויות השוטרים ודחה את גרסתו של המבקש כבלתי מהימנה, ובכך לא ראה בית המשפט המחוזי להתערב, וכמובן שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית. בתי המשפט לא התעלמו מדו"ח האיכון שהוגש על-ידי המבקש, וקבעו, בצדק, כי האמור בו אינו עומד בסתירה לעדויות השוטרים.

בדיון שהתקיים בפנינו, הסכימה באת כוח המשיבה, עו"ד הילה גורני, כי השוטר עבוד היה צריך לרשום את תיאורו ומספרו של המכשיר הנייד, שהיה ברשותו של המבקש, אך אין בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיע בית המשפט לתעבורה, שכן ההנחה היא כי הוא לא שוחח בטלפון אחר. לפיכך, התבקשנו לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנו בכובד ראש את בקשת רשות הערעור שלפנינו, ונתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי עניינו של המבקש אינו מקים עילה לדיון " בגלגול שלישי " בפני בית משפט זה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

11.

כפי שנפסק, לא אחת, בקשת רשות ערעור תתקבל אך במשורה, היות שזו שמורה לאותם מקרים ייחודיים, המעוררים שאלה משפטית בעלת השלכה רחבה או סוגייה ציבורית נכבדה, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן במקרים נדירים המגלים אי צדק מהותי או חשש מפני עיוות דין (ראו, בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 1315/13 סלאימה נ' מדינת ישראל (20.2.2013); רע"פ 1439/13 קשת נ' מדינת ישראל (4.3.2013); רע"פ 1143/13 מריסאת נ' מדינת ישראל (7.3.2013)).

12.

עיון בבקשה ובצרופותיה מעלה, כי מדובר, הלכה למעשה, בתקיפת ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים, אשר נקבעו על-ידי בית המשפט לתעבורה. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים מעין אלה, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לאחר שזו התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים ובחנה את הראיות שהוגשו בפניה (להלכת אי ההתערבות ולחריגיה, ראו, בין היתר, ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל

(8.9.2011); ע"פ 8680/11 פלוני נ' מדינת ישראל (5.6.2013); ע"פ 9310/11 טוויל נ' מדינת ישראל (8.7.2013)).

אין צריך לומר, כי הלכה זו, המצמצמת את היקף ההתערבות בממצאי עובדה ומהימנות, חלה ביתר שאת, כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור המוגשת לבית משפט זה, שמטרתה דיון בנושא " בגלגול שלישי ". (רע"פ 1374/13 נחושתן נ' מדינת ישראל (26.2.2013); רע"פ 796/13 רוישד נ' מדינת ישראל (14.3.2013)). הגם שהמבקש מנסה לעטות על בקשתו אצטלה של נושא עקרוני בעל השלכה ציבורית רחבה, אין ספק כי העניין הנדון אינו מעורר כל שאלה משפטית רחבת-היקף או סוגיה ציבורית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש.

כמו כן, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו נמנה על אחד מאותם מקרים מיוחדים, בהם ראוי, מטעמים של צדק או מחשש כי נגרם עיוות דין למבקש, להעניק לו רשות ערעור בפני בית משפט זה.

13.

למעלה מן הנדרש, נבקש להתייחס בקצרה גם לגופן של טענות המבקש. בית המשפט לתעבורה ביסס את קביעותיו וממצאיו, על עדותם של השוטרים, אשר רשמו את דו"ח התנועה, לאחר שמצא כי מדובר בעדויות מהימנות, המשקפות את המציאות לאשורה. בית המשפט לא התעלם מהסתירה שנפלה, לכאורה, בעדותו של השוטר עבוד, באשר לדרישתו של המבקש לרשום בדו"ח את מספר הטלפון שלו. לגישתו של בית המשפט לתעבורה, אין מדובר בסתירה מהותית, ואין בה כדי לפגום במהימנותו של השוטר, לאור ההתרשמות החיובית מעדותו.

בא כוחו של המבקש טען כי סירובו של השוטר לרשום את מספר הטלפון הנייד, כמוהו כמחדל חקירה, אשר צריך להוביל לזיכויו של מרשו. טענה זו נדחתה, בצדק, על-ידי בית המשפט לתעבורה ועל-ידי ערכאת הערעור, מאחר ששתי הערכאות הניחו לטובתו של המבקש כי הוא עשה שימוש במכשיר נייד אחד שהיה ברשותו, ולא השתמש בכל מכשיר אחר. משמעות הדבר היא, כי להעדר הרישום לא היתה כל השלכה או רלוונטיות לתוצאות ההליך המשפטי בעניינו של המבקש (על השפעתם של מחדלי חקירה על ההליך הפלילי, ראו למשל, ע"פ 2404/09 אלחמידי נ' מדינת ישראל (1.9.2009); ע"פ 2694/09 פלוני נ' מדינת ישראל (7.4.2011); ע"פ 3578/11 סטרוק נ' מדינת ישראל (13.8.2012).

עם זאת, ננצל הזדמנות זו כדי להבהיר כי דעתנו אינה נוחה מסירובו של השוטר לרשום את מספר הטלפון הנייד שבאמצעותו בוצעה, לכאורה, העבירה המיוחסת למבקש. הננו סבורים, כי יש להנחות את כלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום זה, לציין במפורש את מספרו של הטלפון הנייד ואת תיאורו של המכשיר, בדו"ח שנרשם על-ידם, ובודאי שיש לעשות כן, משהתבקשו לכך על-ידי הנהג. יצויין, כי במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, הודיעה באת כוח המשיבה כי תפעל להוצאת הנחיות בנושא זה.

14.

ובחזרה לענייננו. אין חולק כי המבקש שוחח בטלפון הנייד בשעה 15:54 במשך למעלה מדקה, והדבר מתיישב עם האמור בדו"ח התנועה, לפיו הוא נצפה על-ידי השוטרים כשהוא משוחח במכשיר הנייד, תוך כדי נסיעה, בשעה 15:52. הפער הקטן, של כשתי דקות, בין מועד השיחה הנכנסת לבין השעה המופיעה בדו"ח, מחזק את עדותם של השוטרים, ובודאי שאינו תומך בגרסתו של המבקש, לפיה הוא ביצע את השיחה בבית הוריו, לפני או אחרי המפגש עם השוטרים.

גם דו"ח האיכון אינו עומד בסתירה לעדותם של השוטרים, מאחר שלפי עדותה של נציגת חברת פרטנר קיימת גלישה, שקשה לאמוד את היקפה, מאתר אחד למשנהו, כך שאין לדעת בבירור היכן בדיוק החלה השיחה הטלפונית ובאיזו נקודה היא הסתיימה. כפי שנקבע על-ידי הערכאה הדיונית, ראיה זו אינה שקולה כנגד עדותם המהימנה של צמד השוטרים, אשר ראו במו עיניהם את ביצוע העבירה ותיעדו את התרחשותה.

15.

משלא מצאנו כל הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, הננו דוחים את הבקשה למתן רשות ערעור.

על המבקש לשלם את הקנס שהושת עליו בסך 2,000 ₪, עד ליום 7.8.2013, ואם לא יעשה כן, עליו לרצות 20 ימי מאסר, כפי שנקבע בגזר דינו. הננו מקווים כי המבקש יבחר לשלם את הקנס, אך אם הוא יעמוד על כוונתו לרצות את תקופת הכליאה במלואה, עליו להתייצב לריצוי המאסר ביום 11.8.2013 עד לשעה 10:00 בימ"ר קישון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפון 08-9787377 או 08-9787336.