ע"פ 2501/08 מוטי בן שושן נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער הורשע, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות הכלולות בכתב-האישום שהוגש נגדו. הוא נמצא אשם בשתי עבירות של גניבת רכב, שלוש עבירות של מסחר ברכב גנוב, עבירה של קבלת רכב גנוב, ועבירה של נסיון לקבל דבר במרמה.

במועדים שונים בחודשים נובמבר 2006 עד ינואר 2007, שימש המערער כחלק מהתארגנות עבריינית שעסקה באופן שיטתי בגניבת כלי-רכב ובסחר בהם מתוך כוונה להעביר את חלקם של כלי-הרכב לשטחי הרשות ובחלק מן המקרים לפחות, ליטול כספים מהחברות שביטחו את כלי-הרכב.

בית-המשפט המחוזי דן את המערער למאסר בפועל למשל 24 חודשים, בניכוי ימי מעצרו, וכן למאסר מותנה למשך 12 חודשים.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. המערער סבור כי בית-המשפט החמיר עימו יתר על המידה ולא נתן משקל ראוי לשיקולי השיקום של המערער. בטענתו זו הוא נסמך על דברים שנכתבו בתסקירי שירות-המבחן, ועל הטענה שניתן לייחס את התנהגותו לתאונת-דרכים שבה היה מעורב.

דין הערעור להידחות. העבירות שבהן נמצא המערער אשם הן עבירות חמורות. מדובר בנטילת חלק בתופעה עבריינית המכה באזרחים תמימים ופגיעתה רעה. העונש שהוטל במקרה זה אינו חמור ביחס לעבירות שבהן הורשע המערער. כבר נפסק במקום אחר (רע"פ 6163/07, תקדין עליון 2008(2), 2378), כי עבירות הרכוש מן הסוג הזה הן עבירות חמורות שפגיעתן רעה, וכי יש בהן כדי לפגוע באזרחים תמימי דרך ולשבש את אורח חיים ואת איכות החיים. העונש היאה להם – כך נפסק – הוא, ככלל, עונש חמור. גם בנסיבות המקרה הזה לא החמיר שופט בית-המשפט המחוזי עם המערער מעבר לראוי, ובפועל הקל עימו כשהביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת האמור בתזכיר שירות המבחן. יצויין, כי לנאשם הרשעות קודמות ובהן הרשעה בעבירה של התפרצות וגניבה שבוצעה קודם לתאונה שהוא מבקש להביא בחשבון העונש. שותפו של המערער, שעל-פי עמדת בית-המשפט המחוזי, נטל חלק חמור פחות במעשה העבירה, נדון לעונש זהה, וערעור שהגיש לבית-המשפט העליון נדחה.

הערעור נדחה.