ע"פ 2597/05 איריס רימר וולקוביץ נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 14.3.05 (השופטת ע' קפלן-הגלר), בה נדחתה בקשת המערערת להורות על עיכוב ביצוע עונש פסילה שהושת עליה על ידי בית המשפט לתעבורה.

2.המערערת הורשעה על פי הודאתה בתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכב אחר בלבד. בית המשפט גזר עליה עונש של 3 חודשי פסילה בפועל ופסילה ל - 4 חודשים על תנאי למשך שנתיים. כמו כן, נגזר על המערערת קנס בסך 750 ש"ח. המערערת ביקשה לחזור בה מהודאתה, על פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 אך בקשתה נדחתה. במקביל להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, המערערת, אשר הפקידה את רישיונה כבר ביום 26.1.05, ביקשה להורות על עיכוב ביצוע עונש הפסילה, עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לעיכוב הביצוע לאור הרשעותיה הקודמות של המערערת והעובדה, כי "העונש אינו מוגזם לכאורה".

3.בדיון בפניי נטען על ידי בא כוחה של המערערת, כי לא צפוי סיכון לציבור הנהגים והולכי הרגל באם יעוכב המשך ביצוע עונש הפסילה. כמו כן, נטען, כי נפלו פגמים דיוניים בהליך שהתקיים בעניינה בבית הדין לתעבורה, בו לא הייתה מיוצגת באמצעות עורך דין ולכן סיכוייה בערעור טובים. בנוסף לכך, נטען כי החלטת התביעה לדרוש עונש פסילה לתקופה זו הנו חריג, אינו עולה בקנה אחד עם מדיניותה של התביעה ובכך מהווה הפלייתה לרעה של המערערת לעומת נהגים אחרים אשר הואשמו בעבירות דומות.

4.אמות המידה בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין פלילי נקבעו בפרשת שוורץ (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241). ככלל, ביצועו של עונש פלילי יבוצע עם מתן גזר הדין. אולם, לבית המשפט סמכות להורות על דחיית מועד ביצוע העונש. כידוע, בעצם הגשת ערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית, אין כדי להביא לעיכוב ביצוע גזר הדין. עם זאת, בית המשפט צפוי להיעתר לבקשה כגון דא מקום בו גובר אינטרס המבקש את עיכוב הביצוע, על האינטרס הציבורי שעניינו בריצוי מיידי של העונש שנגזר (ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 276). נקודת האיזון בעניין זה משתנה ממקרה ומקרה ותלויה בנסיבות שונות. אין חולק כי נקודת האיזון הרצויה אף מושפעת, בין היתר, נוכח אופיו של העונש הפלילי שנגזר על הנאשם. כך, אין חולק כי שלילת חירותו של אדם שהורשע בדין, על ידי כליאתו מאחורי סורג ובריח, מהווה פגיעה חריפה יותר בפרט מאשר פסילת רישיון הנהיגה שלו. על כן, יכול שמקום בו העונש שנגזר הנו פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם, תיטה הכף, בנסיבות מסוימות, לכיוון ביצועו המיידי של עונש הפסילה (ע"פ 6341/04 הר אש נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (לא פורסם, 25.7.04)). עם זאת, אף במקרים בהם עסקינן בפסילת רישיונו של אדם, יש לתת את הדעת לנזק הצפוי להיגרם לנאשם במידה ויזכה בערעורו התלוי ועומד. אומנם, אין מדובר בשלילת חירותו של אדם כבמקרים בהם נגזר על הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל, אולם גם במקרה זה נפגעים אינטרסים חשובים של הנאשם. האינטרס הציבורי המרכזי בנוגע לעבירות תחבורה נובע ממסוכנותו של הנאשם. לפיכך, מקום בו קיימת הסתברות גבוהה שבמהלך תקופת השהיית ביצוע עונש הפסילה ימשיך הנאשם לנהוג על הכביש ולסכן את הציבור, הרי שיש לבצע באופן מיידי את עיכוב ביצוע העונש.

לנוכח האמור, על בית המשפט לשקול את חומרת העבירה בה הורשע, התוצאה לה גרם, נסיבות ביצועה, עברו הפלילי הנוגע לעבירות תעבורה, אורכה של תקופת הפסילה אשר נגזרה על המערער וכל שיקול האחר העשוי להצביע על מסוכנותו של המורשע לכלל הציבור. כמו כן, על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור ואת הנזק העשוי להיגרם למורשע כתוצאה מדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע.

כאמור, בא כוח המערערת העלה השגות אשר לפגמים שנפלו, לטענתו, בניהול ההליך בבית המשפט לתעבורה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי ערעורה, אני סבורה כי יש לאפשר את העלאת טענותיה והשגותיה של המערערת בפני ערכאת הערעור ואומנם, דבר זה יתאפשר אך במידה ויעוכב המשך ביצוע הפסילה.

במקרה דנן, הורשעה המערערת בעבירה שאינה נמנית על החמורות שבעבירות התנועה. לדבריה, במקביל לנסיעתה בהילוך אחורי פגעה בניידת משטרה שהגיחה מצדו האחורי של רכבה. נסיבות ביצועה של העבירה הובילו לנזקי רכוש בלבד שנגרמו לניידת המשטרה ולא נגרמו פגיעות בנפש. אשר לעברה של המערערת, אומנם, בניגוד לדברי בא כוחה, אשר טען כי לחובת המערערת רק שתי עבירות תנועה, מדוח שהוגש על ידי בא כוח המשיבה עולה, כי לחובתה כשמונה הרשעות בעבירות תנועה, מאז שנת 1987. עם זאת, מרבית העבירות הנן עבירות מסוג ברירת קנס. ואף על פי שאין להקל ראש בחומרת ביצוען, עדיין אין בהרשעות אלו, המתפרשות על כשני עשורים בהם נהגה, כמצביעות על מסוכנותה של המערערת במידה כזו אשר תמנע את עיכוב הביצוע.

טעם נוסף התומך בעמדתי, נוגעי לזכותה של המערערת, כי ערעורה יישמע עוד לפני סיום ביצוע עונשה. בהקשר זה, יצוין כי המערערת ריצתה כחודשיים מתוך עונש הפסילה שהושת עליה. ככל הנראה, דחיית בקשתה לעיכוב הביצוע תביא להשלמת ריצוי עונש הפסילה בטרם יישמע ערעורה ובכך יתייתר ההליך למעשה. בנסיבות אלו אף אם תזכה המערערת בערעורה, אין היא צפויה "ליהנות" מזכייתה כיוון שלא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. זכותו של אדם כי יזכה ליומו בבית המשפט, לרבות יומו במסגרת הליך הערעור (ראו: ע"פ ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 270). במקרה דנן, במידה ולא יעוכב ביצוע עונש הפסילה, דומה כי המערערת לא תצליח לממש זכותה זו באופן ממשי ובכך אני רואה טעם ממשי המצדיק את עיכוב המשך ביצוע עונש הפסילה.

אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.