ע"פ 4708/05 אליהו סויסה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' רזי) בב"ש 1515/05 מיום 10.5.05, שלא לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט השלום בחיפה (השופטת ר' חוזה) בת.פ. 1562/04, עד למתן החלטה בערעור.

המערער הורשע בת.פ. 1562/04 בעבירות של דרישת נכס באיומים, גניבה, החזקת נכס החשוד כגנוב ונהיגה ללא רישיון וביטוח, והוטלו עליו חמישה עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, קנס כספי בסך 7,500 ש"ח ופסילת רישיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים.

מפסק הדין עולה כי המערער ואדם אחר, בעת שנסעו ברכב, דרשו באיומים מכשירי פלאפון משני נערים, גנבו את מכשירי הפלאפון, ועזבו את המקום. המערער אף נהג ברכב ללא רישיון וביטוח תקפים.

המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה על הכרעת הדין ועל גזר הדין. הדיון בערעור נקבע ליום 8.9.05. בד בבד הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, שעיקרה עיכוב פסילת רישיון הנהיגה. בבקשתו טען המערער, כי דחיית בקשת עיכוב הביצוע מייתרת את הדיון בערעור, שכן מזה חצי שנה הוא מועסק על ידי חברת ביטוח כסוכן שטח ושלילת רישיונו תביא לפיטוריו. בנוסף טען המערער כי הוא בחור צעיר, ללא עבר פלילי ותסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו ממליץ שלא להרשיעו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע על יסוד הקביעה כי סיכויי הערעור קלושים.

מכאן הערעור שבפני.

לטענת המערער טעה בית המשפט המחוזי משהתעלם מהנימוק העיקרי שבבקשת עיכוב ביצוע גזר הדין, שעניינו בכך שביצוע מיידי של גזר הדין ייתר את שמיעת הערעור. לטענתו, בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לסיכוייו בערעור על גזר הדין, ולא התייחס לסיכויי הערעור על הכרעת הדין. בנוסף, טוען המערער כי הרשעתו תפגע ביכולתו לקיים אורח חיים נורמטיבי, חרף נסיבותיו הקשות. על-כן, מבקש המערער לעכב את ביצוע עונש הפסילה או לחילופין לסייגו באופן שיותר לו לנהוג ברכב החברה.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, מכלול העבירות בו הורשע המערער הוא חמור. כמו כן, לחובתו של המערער עומדות הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. לפיכך, הוא איננו עומד בקריטריונים לביטול הרשעה המנויים בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, וסיכויי הערעור נמוכים.

דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי על נאשם שהורשע לרצות את עונשו מיד עם מתן גזר הדין. עם זאת, בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע העונש במקום שבו גובר אינטרס הפרט, המבקש את עיכוב הביצוע, על אינטרס הכלל בריצוי מיידי של העונש (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241). נקודת האיזון בין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל משתנה, בין היתר, לאור אופיו של העונש שהוטל על המבקש. אין דומה פגיעה בנאשם שהורשע עקב שלילת חירותו ושליחתו למאסר, לפגיעה עקב פסילת רישיון הנהיגה שלו. לפיכך, מקום בו העונש הנגזר הוא פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, איזון האינטרסים יטה, ביתר שאת, לעבר ביצועו המיידי של העונש (ראו: ע"פ 6341/04 הר אש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 2597/05 וולקוביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

אמנם, גם כאשר מדובר בפסילת רישיון נהיגה, נקבע בפסיקה שיש לתת את הדעת לנזק הצפוי להיגרם לנאשם במידה ויזכה בערעורו התלוי ועומד (ראו: ע"פ 2597/05 הנזכר לעיל). אולם, בהקשר זה יש להביא בחשבון גם את סיכויי הערעור. במקרה שלפנינו, המבקש הודה בפני בית המשפט לתעבורה בכך שנהג ברכבו ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח והוא ניהל את הגנתו רק לעניין האישומים האחרים (גניבה, איומים והחזקת נכס החשוד כגנוב). בערעורו על הכרעת הדין הוא אינו חולק גם על הרשעתו בעבירות האחרונות, וטענתו היחידה נסבה כנגד אי ביטול הרשעתו. לעניין זה, אני סבור שהסיכוי לקבלת הערעור וביטול ההרשעה, לפחות בכל הנוגע לעבירות של נהיגה לא רישיון נהיגה וללא ביטוח (שבגינן נשלל רישיון הנהיגה של העורר), עבירות בהן עומדות לחובתו של המערער הרשעות קודמות, אינו מצדיק את עיכוב הביצוע.

התוצאה היא שערעור נדחה.