ע"פ 2733/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 19.3.08 בילה המערער בחברתו של אדם ארמוני (להלן: אדם), ובעת שזה נהג ברכב הוא התעמת עם נוסעיו של רכב אחר. בעקבות כך החליט אדם לנטוש את הרכב ולהימלט על נפשו, ואת זעמם כילו נוסעיו של הרכב האחר במערער. נראה כי הסתלקותו של אדם מהזירה עוררה את זעמו של המערער, ועל כן הגיע בתאריך 23.3.08 לביתו, כשהוא נושא עמו סכין ומוט ברזל. בדירה שהו אותה שעה אביו של אדם ואחותו (להלן: המתלונן והמתלוננת), וללא אומר ודברים החל המערער להכות את המתלונן עם מוט הברזל, עד אשר ביקשה ממנו המתלוננת לחדול מכך, והוא נעתר לה. ברם, אז הגיעה שיחת טלפון מאדם, שהודיע למערער כי הוא בדרכו אליו, ובעקבות כך שלף המערער את הסכין, רדף אחר המתלוננת ודקר אותה בחזה, בכתפיה ובמותנה. משנזעק המתלונן להגן על בתו, דקר אותו המערער בזרועו. בתום האירוע הובהלו המתלוננים לבית חולים, שם אובחנו בגופם חבלות קשות.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. בהמשך נדון המערער לשש שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 40,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מכוון כנגד חומרת העונש, אולם אין בידינו להיעתר לו. יהא המניע של המערער אשר יהא, לא ניתן להשלים עם מעשיו שאופיינו באלימות חריגה בחומרתה ושהיתה מלווה בשימוש בכלי משחית. הוא הגיע לביתו של אדם, ומשלא מצא אותו, הוא פרק את זעמו בשניים שלא חטאו כלפיו ולא עוללו לו דבר. לשני אלה גרם המערער חבלות חמורות, ונראה כי רק בדרך נס לא הסתיימו אותם אירועים בתוצאה קשה פי כמה. לא נעלמו מעינינו נסיבותיו של המערער, והרי לאלה נתן גם בית המשפט המחוזי את דעתו. עם זאת, אנו סבורים כי אין בעונש שהושת עליו חומרה יתרה, והדברים נאמרים ביתר שאת עקב הצורך בהחמרה בענישה נוכח גל האלימות השוטף את החברה בישראל.

אי לכך, הערעור נדחה.