ע"פ 2917/01 פלוני נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בביצוע עבירות מין בשתיים מבנותיו בהיותן קטינות. ערעורו על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה בפסק-דינו של בית-משפט זה מיום 4.3.2003. לפניי בקשה לעיון בתיק בית-המשפט בערעור שבכותרת. הבקשה הוגשה על-ידי בנו של המערער, שהינו אחיהן של שתי נפגעות העבירה. המבקש עותר לכך שיינתן לו היתר לעיין ב"כל החומר המצוי בתיק לרבות בקשות שונות ופסק הדין", וזאת כדי להגיש בקשת חופשה עבור אביו – המערער – המרצה עונש מאסר בבית האסורים. המשיבה מתנגדת לבקשה.

אומר מיד כי אין בידיי להיעתר לבקשה. בפתח הדברים אציין כי המבקש לא היה בעל-דין בהליך שבכותרת. לפיכך, אני סבורה כי יש לבחון את הבקשה שלפניי בהתאם לתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות

העיון ) שעניינה זכות העיון של מי שאינו בעל דין להליך. יחד עם זאת, אעיר כי אף אם המבקש פנה בבקשת העיון בשם אביו שהינו בעל-דין בהליך, לא הייתי רואה להיעתר לבקשה שלפניי. זאת בהתחשב בסייג הקבוע בסיפא של תקנה 3 לתקנות העיון, ובהתחשב בצורך להגן על צנעת הפרט של נפגעות העבירה המוכרות למבקש בהיותו אחיהן. אבהיר את דבריי.

דומה כי אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותו של עקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובדבר מרכזיותה של זכות הציבור לדעת, מהם נגזרת זכות העיון בתיקי בית-משפט. אין חולק כי בהתחשב במעמדם הרם של העקרונות האמורים בשיטתנו המשפטית, ובהתאם להסדרים הקבועים בתקנות העיון, הכלל הינו מתן היתר לעיון בתיקי בית-משפט. יחד עם זאת, זכות העיון אינה מוחלטת, ויש שעליה להידחות מפני זכויות ואינטרסים נוגדים, ובהם הזכות לפרטיות ולצנעת הפרט. המקרה שלפניי נכלל בגדר אותם מקרים חריגים. כאמור, עניינו של הערעור שבכותרת הוא בעבירות מין שביצע המערער בשתי בנותיו הקטינות במשך שנים. ההליך בבית-המשפט המחוזי התנהל בדלתיים סגורות. בהתאם להוראותיו של בית-המשפט המחוזי, פסק-דינו של בית-המשפט קמא פורסם ברבים, ללא זיהוי שם המערער, שם המתלוננות וכל פרט אחר העלול לזהותן. אף פסק-הדין של בית-המשפט העליון פורסם ללא פרטים מזהים אודות נפגעות העבירה. האיסור על פרסום פרטיהן המזהים של המתלוננות מקורו בצורך להגן על פרטיותן, צנעתן וכבודן – זכויות שזכו למעמד חוקתי על-חוקי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצורך להגן על זכויות אלה הצדיק יצירת חריג סטטוטורי לעקרון פומביות הדיון בהוראת-סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הוראת-חוק זו קובעת את הכלל לפיו בית המשפט ידון בפומבי, אך מוסיפה וקובעת כי בית-משפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה בכך צורך לשם הגנה על עניינו של מתלונן בעבירת מין.

בחינת תיק בית-המשפט בהליך שבכותרת מעלה כי הוא כולל פרטים אישיים רבים אודות נפגעות העבירה והחוויות הקשות שעברו. על רקע זה, מתבקשת הגנה על פרטיותן, צנעתן וכבודן של המתלוננות. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי צו איסור הפרסום מקים איסור על-פי דין על עיון בתיק בית-המשפט (ראו והשוו: בג"צ 5699/07 יועז

נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 23.4.2009)). יצוין כי הצורך בהגנה על פרטיותן של המתלוננות מתחזק במקרה דנן, בהתחשב בכך שזהותן מוכרת היטב למבקש העיון, בהיותו אחיהן.

אוסיף כי על-פני הדברים, האינטרס אשר בשמו עותר המבקש לעיין בתיק בית-המשפט, אינו אוֹצר בחוּבוֹ כוח ממשי. כפי שהוסבר בתגובת המשיבה, ספק אם יש צורך בעיון בחומר המצוי בתיק בית-המשפט לצורך הגשת בקשה בשם המערער לחופשה מן הכלא. זאת, בהתחשב בכך שהנתונים הרלוונטיים לבקשה כאמור, נוגעים בעיקרם למצב האסיר ולהתנהגותו בשנים ש לאחר ניהול ההליך השיפוטי. בין כך ובין אחרת, החיסיון מטעמי צנעת הפרט והצורך להגן על פרטיותן וכבודן של נפגעות העבירה, גוברים בנסיבות המקרה.

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה נדחית.