ע"פ 3220/09 אחמד מוחמד נ. מדינת ישראל

המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. גזר הדין, שניתן ביום 30.3.2009 הטיל על המערער עונש מאסר בפועל למשך שנתיים ו-15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וכן פיצוי כספי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. המערער הגיש ביום 14.4.2009 הודעת ערעור על גזר הדין לבית משפט זה, ועימה בקשה זו לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אותו מיועד המערער לרצות החל מיום 19.4.2009.

ההליך בבית המשפט המחוזי

1.

המערער הורשע, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן. לפי כתב האישום ביום 29.8.2008 בשעות הלילה, הלכו שלושה צעירים וביניהם המתלונן ברחוב בכאבול. המערער ואדם נוסף נסעו לידם, ובין המערער למתלונן התפתחו חילופי דברים. כאשר המתלונן פנה לעזוב את המקום, דקר אותו המערער שלוש דקירות סכין בגבו, אשר גרמו לפגיעות בריאתו ובטחול, והביאו לאשפוזו בבית החולים למשך שלושה ימים. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. לאחר קבלת תסקיר מבחן, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) ביום 6.10.2008 לפיה המערער ישהה במעצר בית תחת תנאים מגבילים וערבויות ובאיזוק אלקטרוני.

2.

לאחר הרשעתו, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המערער, שהיה כבן 18 בעת ביצוע העבירה. מתסקיר המבחן הראשוני והמשלים שנערכו למערער עלה כי הוא סיים את לימודיו בחודש יוני 2008 ובאותה עת עבד במוסך השייך לאביו. למערער הורים ו-4 אחים, אשר אחד מהם סובל מפיגור והמערער מטפל בו. קצינת המבחן התרשמה כי המערער מתקשה להסביר את התנהגותו, ואף כי לא הביע נזקקות, הסכים להשתלב בתוכנית טיפולית אם יידרש לכך. קצינת המבחן התרשמה כי שליחתו של המערער למאסר תהיה פוגענית עבורו ועלולה להביא לחשיפתו לקודים בעייתיים, ולכן המליצה כי במידה ויוטל עליו עונש מאסר, תיבחן האפשרות שירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד המליצה קצינת המבחן כי חרף הספקות באשר ליכולתו של המערער להיתרם מתהליך טיפולי – יועמד המערער במבחן למשך שנה ובמהלכה ישולב במסגרת טיפולית.

3.

בית המשפט שמע את טיעוני הצדדים לעניין העונש. עמדת התביעה היתה, כי על אף שהמערער נעדר עבר פלילי ועל אף השיקולים הפרטניים העומדים לטובתו, יש להחמיר בעונשו בשל נסיבות העבירה, שעלולה היתה לגרום נזק רב למתלונן, ונוכח הצורך בענישה הרתעתית למיגור תופעת הסכינאות. עמדת ההגנה היתה כי יש לתת משקל לכך שבין משפחות המערער והמתלונן נערכה סולחה עוד ביום האירוע והסכם הסולחה נמסר לעיונו של בית המשפט ובו נכלל הסדר פיצוי. כן הפנה הסנגור לעמדת שירות המבחן וביקש כי בית המשפט יפעל על פי המלצתו. המערער עצמו הביע בפני בית המשפט חרטה על מעשהו.

4.

בגזר הדין, ציין בית המשפט כי הביא בחשבון את מדיניות הענישה הנהוגה במקרים מסוג זה, ולצד זאת את המלצת שירות המבחן בעניינו הפרטני של המערער. לאור שיקולים אלו, קבע בית המשפט כי יש מקום להטיל על המערער עונש מאסר בפועל. על המערער נגזרו לפיכך העונשים הבאים: עונש מאסר בפועל של שנתיים, בניכוי ימי מעצרו (כחודש ימים); מאסר על תנאי של 15 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה בה הורשע או יורשע בעבירת אלימות שהיא פשע או עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עוד נקבע כי המערער ישלם למתלונן פיצוי בסך 10,000 ש"ח.

הבקשה לעיכוב ביצוע

5.

כאמור, המערער הגיש לבית משפט זה הודעת ערעור על גזר הדין ויחד עימה בקשה לעיכוב ביצוע מרכיב המאסר בפועל, עד למתן החלטה בערעור. בבקשה נטען כי המערער שהה במעצר בית במשך חצי שנה ובמהלך תקופה זו מילא את הוראות בית המשפט ושירות המבחן במלואן והתייצב לדיונים בעניינו. בית המשפט התבקש להביא בחשבון את נסיבות חייו של המערער כפי שעולות מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו. נטען כי סיכויי הערעור טובים בעיקר בשל המלצת שירות המבחן כי בית המשפט ימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. בדיון על פה עמדה באת כוח המערער גם על הנסיבות האישיות של המערער – גילו הצעיר ועברו הנקי, ועל הפגיעה הפחותה במתלונן והסכם הסולחה שנערך. הוגשו לי גם תעודות רפואיות הנוגעות לאחיו של המערער, שמטעמי צנעת הפרט לא אפרטן, אך נתתי דעתי לתוכנן. לטענתה של באת כוח המערער סיכויי הערעור להתקבל טובים כך שהמערער לא ירצה עונש מאסר בפולע. לכן האיזון הראוי הוא עיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור.

6.

המדינה מתנגדת לבקשה, לטענתה העונש אינו חמור ואף מקל וסיכויי הערעור אינם טובים. אשר לאחיו של המערער, הטענה הינה כי מי שמטפל בו הם ההורים ולא המערער.

7.

הגעתי למסקנה שאין מקום לקבל את הבקשה. מ דובר

בתקופת מאסר לא קצרה, והסיכוי שבית המשפט יבטל כליל את המאסר בפועל ויסתפק בעבודות שירות אינו רב. אשר לאחיו של המערער – האח מובא לפי מה שנמסר למקום מעצר הבית בו מצוי המערער מחוץ לבית ההורים. קשה להניח שבמקום מעצר הבית המערער הוא המטפל באח.

8.

לא ראיתי אפשרות להיעתר לבקשה והיא נדחית.