פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ 3559/03
- א'
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער:
בועז (בן יחזקאל ) יגור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל
של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.03.03 בת"פ 1132/01 שניתן על
ידי כבוד השופטים: נ' עמית, מ' סוקולוב ות' שפירא
תאריך הישיבה:
י"ח בניסן התשס"ג (20.4.2003)
בשם המערער:
עו"ד יהושע רזניק, עו"ד ז'ק חן
בשם המשיבה:
עו"ד אורי כרמל
החלטה
עתירה לעיכוב ביצועו של גזר דין מאסר אשר נגזר על המערער.
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בעבירות אלו: אינוס, עבירה כהגדרתה בסעיף 345(א)(1) בצירוף לסעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; אינוס, עבירה כהגדרתה בסעיף 345(א)(4) בצירוף לסעיף 345(ב)(1); מעשה סדום, עבירה כהגדרתה בסעיף 347(ב) כנוסחו בחוק העונשין (תיקון מס' 30), תש"ן - 1990, בנסיבות הקבועות בסעיף 345(א)(1) בצירוף לסעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין; מעשה מגונה, עבירה כהגדרתה בסעיף 348(ב) בצירוף לסע' 345(ב)(1) לחוק העונשין. משהורשע כך בדינו גזר בית המשפט המחוזי על המערער שתים עשרה שנות מאסר, מתוכן עשר שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. כן חייב בית המשפט את המערער לפצות את המתלוננת בסכום של עשרים אלף ש"ח.
המערער ערער לבית המשפט העליון על הכרעת הדין ועל גזר הדין, וערעורו תלוי עתה ועומד וממתין לקביעה לשמיעה.
משנגזר דינו והוא אינו במעצר, ביקש המערער כי ביצוע גזר דין המאסר יעוכב "רק לאחר חג הפסח". באת כוח המדינה התנגדה לבקשת העיכוב, ובאותו מעמד התעלף המערער ובית המשפט עצר את הדיון והזעיק עזרה ראשונה. המערער לא חזר להכרתו גם לאחר כחמש עשרה דקות ובית המשפט המשיך לשמוע את טיעוני באת כוח המדינה בלשכתו. באת כוח המדינה הוסיפה וטענה כי בשים לב לחומרת העבירה, לתקופת המאסר ולסיכויי הערעור הנמוכים - בעיקר בשל כך שפסק הדין מייסד עצמו על טעמים שעניינם מהימנות המתלוננת - אין זה ראוי לעכב את ביצוע גזר הדין. "יחד עם זאת", כך הוסיפה באת כוח המדינה וטענה, "בשל הנימוק האנושי ולפנים משורת הדין אני משאירה לשיקול דעת בית המשפט, עיכוב ביצוע שיוגבל לתקופה קצרה...".
בהחלטתו עומד בית המשפט על כך ש"הסניגור מבקש עיכוב ביצוע גזר הדין עד לאחר חג הפסח", ואת תגובתה של באת כוח המדינה אשר השאירה את נושא עיכוב הביצוע לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט מוסיף ומזכיר את הלכת שוורץ (ע"פ 111/99א פ"ד נד (2) 241)
ולפיה "הכף נוטה בבירור לחובת הנאשם", וממשיך הוא ואומר כהאי לישנא: "למרות זאת נראה לנו שבהתחשב במצבו של הנאשם, בעובדה שלכל אורך המשפט הוא התייצב לדיון ללא כל בעיות, וגם בהתחשב בכך שמדובר בעבירות שבוצעו לפני שנים, יש מקום לעכב את מתן (כך) ביצוע גזר הדין, ע"מ לאפשר לנאשם לפנות לבית המשפט העליון בבקשה דומה". משאמר דברים אלה שאמר, החליט בית המשפט לעכב את ביצוע גזר דין המאסר עד ליום 24.04.03 (יום אסרו חג של הפסח ).
בטיעוניו בכתב ועל פה עתר עורך דין רזניק לפני כי אוסיף ואעכב את ביצוע גזר דין המאסר עד לאחר שמיעת הערעור בטוענו טענות מטענות שונות. עו"ד רזניק היה ער, כמובן, לכך שהכרעת הדין מייסדת עצמה, בעיקרה, על מהימנותה של המתלוננת ועל חיזוקים לגירסתה, וביודעו כי אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בשאלות מהימנות ביקש להעטות על טיעוניו שלמת חוק ומשפט. נתקשיתי בטענה זו, ודעתי היא כי אכן שאלת מהימנות היא שהכריעה בהכרעת הדין. הוא הדין בטיעוניו האחרים של עו"ד רזניק, שאפשר טיעונים יפים הם לערעור אך אין הם יפים לבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין.
עו"ד כרמל, בא כוח המדינה, התנגד בכל תוקף לעיכוב ביצוע גזר הדין, וכדרכו הציג את עמדתו גם ברגש גם בטוב טעם ודעת. בין השאר טען עו"ד כרמל לעניינה של המתלוננת שנפגעה בנפשה ואשר לילותיה אינם לילות וימיה אינם ימים. ראוי כי גם הציבור גם המתלוננת ידעו, כך הוסיף וטען עו"ד כרמל, כי בקבוע בית משפט שפלוני עשה רעה, שומה עליו על פלוני לשאת בעונש שנגזר עליו, וכי דחיות ודחיות חוזרות ונשנות מביאות אך לרע גם ליחיד - בענייננו, המתלוננת - גם לכלל.
ניתנת אמת להיאמר שנתקשיתי מאוד בהחלטתי. על פי המקובל עלינו כהילכת שוורץ ,
דומה כי הכף נוטה לחובתו של המערער.
יתר על כן: בא כוח המערער לא ביקש בבית משפט קמא אלא עיכוב ביצוע גזר הדין עד לאחר חג הפסח,
ומבוקשו זה ניתן לו. מנגד, לא נוכל להתעלם משני אלה: ראשית לכל, מעמדתה של נציגת המדינה אשר השאירה את נושא עיכוב הביצוע לשיקול דעת בית המשפט ובלבד שעיכוב הביצוע "יוגבל לתקופה קצרה". שנית, נזכור את אמירת בית המשפט שציטטנו למעלה, שיש לאפשר למערער לפנות לבית המשפט העליון בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע. אמירה זו לא ירדנו לעומקה, ואולם אין ספק שיש בה רמיזה - ואפשר יותר מרמיזה - להיסוסיו של בית משפט קמא בנושא עיכוב הביצוע, היסוסים שיש לפרשם לטובת המערער. ואדגיש: היסוסים אלה של בית משפט קמא אין עניינם בגופה של הכרעת הדין אלא בנושא עיכוב הביצוע בלבד.
על רקע כל אלה שאלתי את באי כוח בעלי הדין אם יסכימו כי ייקבע מועד קרוב לשמיעת הערעור וכי יעוכב ביצועו של גזר הדין עד לאותו מועד. בא כוח המערער הסכים, כמובן, להצעה אך בא כוח המדינה התנגד לה בכל תוקף. הוספתי ושאלתי את בא כוח המערער מה משך הזמן שיידרש לו לטיעוניו, ומשהשיב לי כי מבקש הוא לעצמו שעתיים עד שעתיים וחצי, השבתי לו כי ההצעה שהעליתי תולה עצמה בטיעון על פה של שלושים דקות למירב, בצירוף לסיכומים בכתב שיוגשו במועד מוקדם יותר. בא כוח המערער הסכים לדבר.
לאחר היסוסים לא קלים, כמעט בניגוד לרצוני, אני מחליט להוסיף ולעכב את ביצוע גזר דין המאסר בפועל שנגזר על המערער עד למועד שמיעת הערעור. אני מוסיף וקובע את שמיעת הערעור ליום 1 ביוני 2003 בשעה 11:30 בבוקר. בא כוח המערער יגיש לבית המשפט סיכומים בכתב עד ליום 9 במאי 2003 ויעביר את סיכומיו במישרין לבא כוח המדינה. לסיכומים אלה יצורפו דפי פרוטוקול ומסמכים אחרים שבא כוח המערער יסתמך עליהם בסיכומיו, תוך סימון מתאים של הקטעים שברצונו להסב את תשומת ליבו של בית המשפט אליהם. המדינה תהא רשאית להשיב על סיכומים אלה בסיכומים בכתב משלה, ובאותה מתכונת, עד ליום 22 במאי 2003, ותעביר העתק סיכומיה במישרין לבא כוח המערער. בא כוח המערער יהא רשאי להגיב על סיכומים אלה, באותה מתכונת, עד ליום 27 במאי 2003, ויעביר העתק תגובתו במישרין לבא כוח המדינה. אוסיף ואזכיר כי בא כוח המערער נטל על עצמו לצמצם את טיעוניו על פה לשלושים דקות בלבד. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף עד להתייצבותו של המערער לריצוי עונשו אלא אם כן יזוכה בדינו או עד אם יוחלט אחרת.
היום, י"ח בניסן תשס"ג (20.4.03).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03035590_G01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il