ע"פ 3617/01 יעקוב אוחנה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי) הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, בתמצית, הן כי בין המערער לבין המתלונן היה סכסוך, על רקע חשדו של המערער כי המתלונן העיד נגדו במשטרה. במהלך פגישה בין השניים בדירתו של המערער דקר המערער את המתלונן בחרב ארוכה דקירה עמוקה בגבו, באיזור בית החזה, וכן דקר אותו במפשעה הימנית ובגב כף יד ימין, וכן גרם לשבר בכף ידו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של 4 שנים, שמתוכה שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. את בקשתו לעכב את ביצוע גזר הדין דחה וביום 25.3.01 התחיל המערער לרצות את עונשו.

המערער ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין וכן הגיש בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין. לפי בקשתו של בא כוח המערער - שהודיע כי הוא מבקש להגיע להסדר עם הפרקליטות - נדחה הדיון בבקשתו פעמים מספר, עד שנשמע היום.

2.טענתו העיקרית של בא כוח המערער לענין ההרשעה היא כי המערער עשה את המעשים שבגינם הורשע מתוך הגנה עצמית וכי יש בחומר הראיות כדי לבסס ספק סביר לגבי אשמתו. לפיכך קיים, לדעתו, סיכוי טוב שהכרעת הדין תבוטל והמערער ייצא זכאי בדינו. עוד טען כי במשך תקופה של כשנתיים ומחצה במהלך המשפט היה המערער משוחרר בערובה ולא הורשע במעשי עבירה נוספים, הוא אב לשלושה ילדים ומוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 75%.

3.דין הבקשה להידחות.

הכרעת הדין מראה כי בית המשפט המחוזי דן בכל טענותיו של המערער ועיין בכל פרטי הראיות שהובאו לפניו. בסוף עיונו קבע כי דברי המערער אינם ראויים לאמון, כי הוא מעדיף את גרסתו של המתלונן וכי התיאורים שמסר המערער אודות פרטי ההתרחשות "סותרים וחסרי הגיון". לכל אלה מצא חיזוק בראיות נוספות. במצב דברים זה, כאשר ההרשעה מבוססת על אדנים אלה, נראה כי הסיכוי שבית המשפט לערעורים יתערב בהכרעת הדין הוא קטן.

גם העונש שנגזר אינו חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת בעבירות כאלה ואולי אף נוטה לקולא. לענין זה יצוין כי המערער הוא כבן 42 שנים ובמרשם הפלילי שלו הרשעות קודמות מרובות בעבירות אלימות חמורות, לרבות הריגה. מכאן שגם הסיכויים להתערבות בעונש אינם גדולים.

4.הבקשה לעכב את ביצוע גזר הדין נדחית.