ע"פ 3694/04 לינא נסאר גרבוני נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' ס' הנשיא ח' פיזם והשופטים א' רזי וש' שטמר) בעבירות של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114 לחוק העונשין, תשל"ז-1979 (להלן: חוק העונשין ); קשירת קשר לרצח לפי סעיפים 300 ו-499 לחוק העונשין; סיוע לאויב במלחמה לפי סעיף 99 לחוק העונשין; חיפוי לפי סעיפים 95 ו-99 לחוק העונשין; תמיכה בארגון טרוריסטי לפי סעיף 4 לפקודת מניעת טרור תש"ח-1948 ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בהכרעת הדין נקבע כי בתקופה שבין אפריל 2001 לאפריל 2002 קיימה המערערת, אזרחית ישראלית תושבת עראבה, קשר רצוף עם תושב ג'נין בשם סאמר סאנורי (להלן: סאנורי ) שהיה עוזרו של תאבת מרדאווי (להלן: מרדאווי ), מבכירי ארגון הג'יהאד האיסלמי בג'נין. כמו כן, קיימה המערערת קשר טלפוני עם מרדאווי ואף נפגשה עימו בראשית שנת 2002. במסגרת קשרים אלה ביצעה המערערת פעולות שונות שהיה בהן כדי לסייע למרדאווי וסאנורי בביצוע מעשי הטרור אותם תיכננו להוציא אל הפועל. כך, מסרה המערערת למרדאווי צילומים של תעודות זהות ישראליות על מנת לסייע בזיופן של תעודות. המערערת אף הביעה את נכונותה לרכוש רכב ולשכור דירה בישראל על מנת שתשמש את ארגון הגי'האד האיסלאמי ולשם כך רכשה עיתונים ישראליים הכוללים מודעות בדבר דירות להשכרה ומכוניות למכירה, ומסרה אותם לסאנורי ומרדאווי. המערערת אף התקשרה למספר אנשים וברירה פרטים בנדון. כן הביעה המערערת את נכונותה להעמיד את חשבון הבנק שלה לרשות מרדאווי לצורך הפקדת כספים השייכים לו ולארגון הגי'האד האיסלאמי, ולבצע כל פעילות שתידרש למען האירגון, ובכללה הכנסת מחבלים לשם ביצוע פיגועי התאבדות. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת ביצעה את המעשים המיוחסים לה בהיותה מודעת למטרותיו של אירגון הג'יהאד האיסלאמי, ולכוונתם של סאנורי ומרדאווי כחברי הארגון לעבור עבירות של פגיעה בבטחון המדינה. בגין העבירות שבהן הורשעה גזר בית המשפט המחוזי על המערערת שבע-עשרה שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

2.

בגין פרשה זו עמדו לדין גם סאנורי ומרדאווי. מרדאווי שהיה מעורב בשורה של פעולות טרור אכזריות שבהן קופחו חיי אדם הורשע ב-21 מעשי רצח ונדון ל-21 מאסרי עולם. סאנורי שנדון בפני בית משפט צבאי, הואשם בחברות בהתאחדות בלתי מותרת, בסיוע לעבריין, בהחזקת כלי ירייה, בקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה ובהנחת פצצה. אך בהסדר טיעון שהושג עימו נמחקו חלק מאותם אישומים והוא נדון בגין העבירות שבהן הודה והורשע לשנתיים מאסר בפועל, ול-25 חודשי מאסר על תנאי למשך חמש שנים וכן הוטל עליו קנס כספי.

3.

המערערת ערערה על הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין, אך בדיון שנערך ביום 21.6.2007 חזרה בה מן הערעור על הכרעת הדין וקבלה בפנינו על חומרת העונש בלבד. המערערת טוענת כי קשריה עם מרדאווי וסאנורי לא נבעו ממניעים אידאולוגיים אלא היו פרי של ניצול מצוקה כספית ונפשית אליה נקלעה באותה התקופה. עוד טוענת המערערת כי על סאנורי, שהיה יד ימינו של מרדאווי והוביל אותה למעורבות בפרשה, הוטל עונש מאסר של שנתיים בלבד, וכי בשל כך ונוכח עקרון אחידות הענישה יש להקל בעונשה. המערערת מוסיפה וטוענת כי העונש שהוטל עליה חורג בחומרתו מן המקובל בגין עבירות דומות, וכי יש ליתן משקל לעובדה שפרט למסירת צילומי תעודות הזהות, התמצו העבירות שבוצעו על ידה בהצהרת כוונות בלבד ולא במעשים, וכן לעובדה שנעשו על ידה נסיונות לנתק את הקשר עם מרדאווי וסאנורי. עוד מדגישה המערערת כי פרט למקרה דנן לא היתה מעורבת מעולם בפלילים או בפעילות לאומנית וכי מתסקירו של שירות המבחן עולה כי אף בבית הכלא לא היו לה כל בעיות משמעת.

4.

בפתח הדיון ציינה בפנינו המשיבה כי אף שהמערערת חזרה בה מהערעור על הכרעת הדין היא מסכימה לזיכויה מעבירת החיפוי וזאת נוכח מדיניותה שלא להעמיד נאשמים לדין בגין עבירה זו מקום שהיא מהווה חלק מעבירת הקשר. המשיבה הדגישה עם זאת כי השפעתו של זיכוי זה על עונשה של המערערת ראוי לה שתהיה מזערית בלבד, אם בכלל. עוד טוענת המשיבה כי העונש שהושת על המערערת הוא אכן חמור, אך יש לו הצדקה מלאה בנסיבות העניין והוא משקף כראוי את רמת הענישה המקובלת בגין עבירות מן הסוג שבביצוען הורשעה, בהדגישה כי העונש המקסימאלי בגין עבירות אלה הינו מאסר עולם או מיתה. המשיבה מוסיפה ומדגישה כי אין מקום ליישם את עקרון אחידות הענישה ולהפחית מעונשה של המערערת בשל העונש שהושת על סאנורי, נוכח ההבדל המובהק הקיים בין השניים. סאנורי הינו פלסטיני ואילו המערערת הינה אזרחית ישראלית החבה חובת נאמנות למדינה. בחובתה זו מעלה המערערת. היא קיימה מגעים עם גורמים בכירים בארגון טרור, סיפקה להם צילומים של תעודות זהות על מנת להקל על כניסת מחבלים לארץ וכן הביעה, באופן עקבי, נכונות לסייע לארגון בכל דרך שתתבקש. עוד טוענת המשיבה כי הסדר הטיעון אשר לפיו נגזר עונשו של סאנורי אינו יכול בשום מקרה להוות קנה מידה לענישתה של המערערת ומכל מקום העונש שנגזר על סאנורי לא נעלם מעיניו של בית המשפט המחוזי, כמפורט בגזר הדין. בהגינותה הוסיפה המשיבה וציינה כי שגה בית משפט קמא בקובעו בגזר הדין שהמערערת שכרה בפועל דירה והעמידה בפועל חשבון בנק לטובת אירגון הג'יהאד האיסלאמי, בעוד שפעולותיה בעניינים אלה התמצו בהבעת נכונות לעשות כן ובמתן עיתונים בעברית לסאנורי ולמרדאווי. יחד עם זאת סבורה המשיבה כי שגגה זו אינה מצדיקה הקלה בעונשה של המערערת. לבסוף מציינת המשיבה כי המערערת לא העידה בפני בית המשפט ולא הביעה כל חרטה על מעשיה, וכי אין כל ראיה לכך שמעשיה לא נבעו מטעמים אידאולוגיים אלא ממצוקות אישיות שנוצלו על ידי סאנורי ומרדאווי, כטענתה.

5.

לאחר שבחנו את מכלול נסיבות העניין הגענו לידי מסקנה כי יש מקום להפחית במידת מה מן העונש שהוטל על המערערת ולהעמידו על חמש-עשרה שנות מאסר בפועל תחת שבע-עשרה שנות מאסר שגזר עליה בית המשפט המחוזי. זאת נוכח הסכמת המדינה לזיכויה של המערערת מעבירת החיפוי וכן נוכח העובדה שבגזר הדין ייחס בית משפט קמא למערערת בטעות השכרת דירה והעמדת חשבון בנק בפועל לרשות אנשי ארגון טרור בעוד שהורשעה בהבעת נכונות לעשות כן בלבד. צעד זה שעשינו לקראת המערערת מן הטעמים שבוארו, אל לו להתפרש בשום אופן כהמעטה מחומרת המעשים שבהם הורשעה. נשוב ונדגיש כי המערערת ביצעה עבירות בטחוניות חמורות ביותר. היא סייעה במעשיה לארגון טרור שחרט על דיגלו את חיסולה של מדינת ישראל ונטלה חלק בפעילות המיועדת לזרוע הרג וקטל ברחבי הארץ, תוך פגיעה בחפים מפשע. מגעיה של המערערת עם פעילים בארגון טרור ובהם פעיל בכיר באותו ארגון, נמשכו על פני תקופה של כשנה והסתיימו רק לאחר שנעצרה על ידי גורמי הבטחון. במהלך אותה תקופה ניאותה המערערת לסייע לגורמי הטרור בכל דרך שתתבקש, ואף סייעה להם בפועל בכך שסיפקה צילומים של תעודות זהות ישראליות, וכן עיתונים בעברית לצורך איתור דירת מסתור ומכונית בישראל לשימוש אנשי הארגון. הכל מתוך הבנה כי יהיה בפעולות אלה כדי לסייע לאויב להוציא לפועל תוכניות זדון ולפגוע בבטחונם של תושבי המדינה.

המלחמה המתנהלת בין מדינת ישראל ובין ארגוני טרור פלסטינים ואחרים הקמים עליה לחסלה היא מלחמה קשה ויומיומית. הטרור גובה מחיר דמים כבד והוא פוגע ללא הבחנה בתושבי ישראל ואזרחיה, יהודים וערבים כאחד. במציאות חיים כזו, התגייסות של מי מאזרחי המדינה לסייע לאויב במלחמתו בה, היא מן הבזויות והנקלות שבעבירות והחוטא בה ראוי כי ייענש בחומרה. אכן, אין כל בסיס להשוות בין מעשיו של סאנורי למעשיה של המערערת בפרשה זו. המערערת שהינה אזרחית ישראלית, סייעה לאויב - ארגון הג'יהאד האיסלאמי - במלחמה ואילו סאנורי הוא האויב עצמו. במקרים דומים כבר פסקנו כי "עבירות ביטחון חמורות הן יהא מבצען אשר יהא, אך הן חמורות פי כמה כאשר מבצעיהן נמנים עם אזרחי המדינה ותושביה החוברים אל הגרועים שבאויבי המדינה ומסייעים בידם לבצע פעולות טרור" (ע"פ 7314/04 אבו קישק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). פגיעה בערך המוגן התובע מאזרחי המדינה נאמנות לבטחונה ולבטחון תושביה, מצדיק על כן ענישה הולמת אשר תבטא את חומרתה של אותה פגיעה. בנוסף לכך יש ליתן ביטוי ממשי גם להיבט ההרתעתי בענישה על עבירות מסוג זה (ראו: ע"פ 3289/05 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2131/03 סעדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2097/03 חסונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10680/04 מדינת ישראל נ' כנעאנה (לא פורסם)).

סיכומו של דבר, אנו מזכים את המערערת מעבירת החיפוי שבה הורשעה ומפחיתים את עונש המאסר בפועל שהושת עליה באופן שיעמוד על חמש-עשרה שנים. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.