פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3806/97 הייב פריד נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · עיכוב ביצוע מאסר בהמתנה לערעור על הרשעהבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בערעור פלילי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע מאסר של מי שהורשע בעבירת אינוס והגיש ערעור על ההרשעה. נקבע כי הגשת ערעור אינה נימוק לעיכוב ביצוע כשלעצמה, ובמקרה שבו המבקש נעצר עד תום ההליכים ושעונשו נמנה מיום מעצרו, הכלל חל ביתר שאת. כמו כן לא נמצא בסיס לקביעה כי לערעור סיכויים טובים.

העובדות

המבקש הורשע בעבירת אינוס ונידון לתשע שנות מאסר, מתוכן שש שנים וחצי מאסר בפועל. נקבע כי המאסר ימנה מיום מעצרו. המבקש הגיש ערעור על הרשעתו ועתר לעיכוב המשך מאסרו עד להכרעה בערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הגשת ערעור על הרשעה מהווה נימוק לעיכוב ביצוע מאסר?
  2. 2.האם יש סיכוי טוב לקבל את הערעור על ההרשעה כך שיצדיק עיכוב ביצוע?

הלכות

  1. 1

    הגשת ערעור על הרשעה אינה מהווה, כשלעצמה, נימוק לעיכוב ביצועו של מאסר, והדבר נכון בדרך כלל ובמקרה של נאשם שנעצר עד תום ההליכים ושעונשו נמנה מיום מעצרו בקל וחומר.

    ״הכלל הוא, שהגשת ערעור על הרשעה אינה מהווה, כשלעצמה, נימוק לעיכוב ביצועו של מאסר.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אין מקום להניח סיכוי טוב לערעור כאשר העיון בהכרעת הדין ובטענות הסניגור אינו מבסס הערכה זו, והממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה לא הוכח כי נפלה בהם טעות.

    ״העיון בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הסניגור אינו מבסס הערכה זו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • מאסר
  • ערעור על הרשעה
  • אינוס
  • גזר דין
  • מעצר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 3806/97

בפני: כבוד השופט א' מצא

המבקש : פריד

הייב

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין

בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.5.97

בת.פ. 144/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא

י' אברמוביץ והשופטים ג' גינת מ' הס

תאריך הישיבה:

כ"ח בסיון התשנ"ז ( 03.07.97 )

בשם

המבקש: עו"ד אליהו כהן

בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד

ה ח ל ט ה

המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירת אינוס ונידון לתשע שנות מאסר, שש שנים וחצי מתוכן מאסר ממש. בגזר הדין שניתן ביום 28.5.97 נקבע כי מאסרו של המבקש יימנה מיום מעצרו (5.9.96). המבקש, שהגיש ערעור על הרשעתו בדין, עותר לעיכוב המשך מאסרו עד להכרעה בערעורו.

הבקשה אינה מצריכה תשובה. הכלל הוא, שהגשת ערעור על הרשעה אינה מהווה, כשלעצמה, נימוק לעיכוב ביצועו של מאסר. כך הדבר בדרך כלל. כך הוא, בחינת קל וחומר, במערער כדוגמת המבקש, שעם הגשת האישום נגדו הוחלט לעצרו עד לגמר ההליכים במשפטו, ושעונשו נמנה מיום מעצרו.

בא-כוחו המלומד של המבקש קיווה לשכנעני שלערעור על ההרשעה יש סיכויים טובים. העיון בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הסניגור אינו מבסס הערכה זו. הרשעת המערער התבססה על מימצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה - הן ביחס למהות המעשה והן ביחס לזיהויו של המבקש; ולא שוכנעתי שבקביעת המימצאים הללו נתפס בית המשפט לטעות.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כח' בסיון תשנ"ז (3.7.97).

ש

ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97038060.

F02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • ע"פ 10943/05אברהם(ברמו) לוי נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • בש"פ 5782/06דניל טקץ נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1הגשת ערעור על הרשעה אינה מהווה, כשלעצמה, נימוק לעיכוב ביצועו של מאסר, והדבר נכון בדרך כלל ובמקרה של נאשם שנעצר עד תום ההליכים ושעונשו נמנה מיום מעצרו בקל וחומר.
  2. 2אין מקום להניח סיכוי טוב לערעור כאשר העיון בהכרעת הדין ובטענות הסניגור אינו מבסס הערכה זו, והממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה לא הוכח כי נפלה בהם טעות.