פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
4054/11
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 31273-03-10 מיום 19.5.2011 שניתן על ידי כב'
השופטים י' אלרון, מ' גלעד וא' אליקים.
בשם המבקש:
עו"ד תמי אולמן
בשם המשיבה:
עו"ד איילת קדוש
החלטה
1.
זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים: י' אלרון (אב"ד) מ' גלעד ו א' אליקים ).
המבקש הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינה בת משפחה (ריבוי עבירות) ובהטרדה מינית. מאידך גיסא, הוא זוכה מחמת הספק מביצוע מעשים מגונים בפומבי בפני קטינות בנות משפחה וכן זוכה מעבירות דומות לעבירות בהן הורשע, שיוחסו לו במסגרת האישום השני כלפי קטינה אחרת בת משפחה.
העונש שהושת עליו בגין הרשעתו הוא ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, שנתיים מאסר על תנאי לבל יבצע במשך שלוש שנים כל עבירת מין מסוג פשע, ותשלום פיצוי למתלוננת ת' בסך של 20,000 ש"ח.
אפרט להלן את הנתונים העובדתיים הרלבנטיים להכרעה במכלול שבפניי.
2.
על פי האישום הראשון בכתב האישום, המבקש נהג להתקלח עם המתלוננת ת', בתה של בת-זוגו, שהיתה קטינה באותה עת, ולשתף אותה בתיאור המעשים המיניים, שאותם ביצע עם אמה. באחד המקרים אף נגע המבקש בידו באבר מינה של המתלוננת. בכתב האישום מתואר עוד כי באחת ההזדמנויות שבהן עמד המבקש להתקלח הוא ביקש מאותה מתלוננת כי תסבן את גופו, והביא למצב שידיה התחככו באיבר מינו. עוד נטען בכתב האישום כי בפעם אחרת פנה המבקש למתלוננת ת' וביקש ממנה ללבוש את תחתוניה של אמה ואז נגע בשדיה. לאחר מכן הוא חשף את איבר מינו בפניה. במקרה אחר, נטען בכתב האישום, כי בעודם בחצר, ביקש המבקש שהמתלוננת ת' תשב עליו והניח את ידו על איבר מינה ואילו היא הזיזה ידו, קמה ועזבה את המקום.
באישום השני נטען כי המבקש נהג ללטף את גופה של אחותה הבכורה של המתלוננת ת' – המתלוננת א', ללטף את ישבנה, בטנה, ושדיה לחבקה ולנשקה על שפתיה וכן נהג להתהלך עירום בנוכחותה לאחר שהתקלח. עוד מתואר כי שיתף את המתלוננת א', בעודה בת כ-12 שנים, בתיאור המעשים המיניים שביצע עם אמה ערב קודם לכן. כן תואר באישום זה, כי כאשר שהו פעם יחד בחוף הים – נגע המבקש בשדיה
של המתלוננת א' ואמר לה שגופה התחיל "להתפתח". המבקש הואשם עוד כי שאל את המתלוננת א', כאשר היתה בת 15, האם היא בתולה, וכן כי נהג לשכב לצידה, לחבקה וללטפה.
3.
בתום ניהול המשפט זוכה המבקש מכל העבירות שיוחסו לו באישום השני – לגבי המתלוננת א', וכן זוכה מהעבירות של ביצוע מעשה מגונה בפומבי בפני קטין בן משפחה ביחס למתלוננת ת'. עם זאת, המבקש הורשע ביתר העבירות שיוחסו לו באישום הראשון ביחס למתלוננת ת' (ביצוע מעשים מגונים בקטין בן משפחה והטרדה מינית). בית המשפט הנכבד קמא (מפי השופט
מ' גלעד , ובהסכמת השופטים: י' אלרון ו א' אליקים ) קבע כי הוא מבסס הכרעתו בעיקר על ממצאי מהימנות שהסיק לגבי העדים שהעידו בפניו ובמיוחד על מהימנותן של המתלוננות ועל אי-מהימנותו של המבקש. אשר למתלוננת ת' נקבע כי עדותה הותירה רושם מהימן בהיותה עקבית, שוטפת ואותנטית וכי למעט פירוט התאריכים והכרונולוגיה של המעשים, היא תיארה באופן קוהרנטי ומפורט את מעשיו של המבקש, לא הפריזה ולא העצימה את הדברים שתיארה וניכר היה שעשתה כל שביכולתה להיצמד לאמת (פיסקה 15.2.1 להכרעת הדין). בית המשפט הנכבד קמא אף הוסיף וקבע כי בצד מהימנותה של המתלוננת ת', קיימים גם חיזוקים לעדותה, הגם שאלה הם בגדר למעלה מן הנדרש מבחינת הדין. בין חיזוקים אלה נמנו: עדותה של חברתה ט', אשר בפניה חשפה המתלוננת ת' את שאירע לה בשלב מוקדם יחסית ועדותה של העובדת הסוציאלית, לה סיפרה המתלוננת ת' על האירועים, מושא האישום. בית המשפט המחוזי
הנכבד קבע ביחס לנסיבות חשיפת העבירות כי זו אמנם התאחרה ואולם הסביר כי גילוי הדברים והתלונה באו אגב טיפול שהעניקה העובדת הסוציאלית למתלוננת ת', בנסיבות המחזקות לכאורה את המסקנה שאין מדובר בעלילת שווא. בית המשפט הוסיף וציין את ההשלכות הניכרות של הפגיעה המינית שעברה המתלוננת ת' על התנהגותה ומעשיה והדגיש בפרט את העובדה שנאלצה לעזוב את בית אמה, את הידרדרותה בלימודים ואת חוסר הריכוז שחוותה.
בית המשפט בחן את מהימנותו גירסת המבקש וקבע כאמור כי זו איננה ראויה לאמון וכי היא מותירה תמיהות. המבקש טען לאורך כל הדרך כי מדובר בעלילה, ואולם הוא לא הכחיש כי אכן התקיים מגע פיזי קרוב בינו לבין המתלוננות, כי מקלחות משותפות היו עניין רגיל באותו בית (זאת עד שהאם אסרה עליו להמשיך בכך משהבנות בגרו). עוד אישר המבקש כי חיבוקים, נשיקות וליטופים עם המתלוננות היו אמנם חלק טבעי בשגרת חייהם ואולם הוא הבהיר כי מעולם לא הייתה לו כוונה מינית במעשיו אלו. המבקש אף הכחיש מספר אירועים פרטניים שתוארו בכתב האישום.
בית המשפט הנכבד קמא ראה לציין בהקשרים אלו חלק מן התמיהות שהתעוררו אצלו לגבי גרסתו של המבקש ובכלל זה הודגשו הנקודות הבאות: הסתירות שהתגלו לגבי גיל המתלוננות בעת שהמבקש החל לקיים מערכת יחסים עם אמן, למול תיאוריו אותן כ"תינוקות" באותה תקופה; השימוש הגורף שעשה המבקש במילה "טבעי" כדי לתאר את ההוויה ששררה בבית ואת הנגיעות במתלוננות; הכחשותיו של המבקש את גרסאות המתלוננות, שסתרו אותם חלקים בגרסתו לגבי היותו של הבית מתירני ומשוחרר. בית המשפט המחוזי
הנכבד גם דחה את טענתו של המבקש כי מדובר בעלילת-שווא נגדו, אף כי אוזכרו גורמים שאמנם "כעסו" על המבקש (אביהן של המתלוננות, אמן של המתלוננות, שבינתיים קשריה עם המבקש נותקו ואף קודם לכן ידעו יחסיה עימו עליות ומורדות, והמתלוננות עצמן).
נוכח כל האמור ראה בית המשפט להרשיע את המבקש בחלק מהעבירות שיוחסו לו באישום הראשון כלפי המתלוננת ת', כמובא בפסקה 1 דלעיל.
4.
אשר למתלוננת א', שונים היו פני הדברים. בית המשפט הנכבד קמא קבע אמנם כי גם עדותה של זו הותירה עליו רושם אמין. עם זאת, בית המשפט המחוזי
הנכבד ציין כי נותר בו ספק לגבי גרסתה של המתלוננת א' בדבר נגיעתו של המבקש בחזה, שכן בעדותה ב בית המשפט
היא לא זכרה את האירוע ורק לאחר שהוקראה לה עדותה במשטרה – השיבה בחיוב על כך, תוך שהיא מסבירה כי היא "השתדלה לשכוח" את הדבר. גם לעובדת הסוציאלית – לא סיפרה אותה מתלוננת שהמבקש נגע לה בחזה ולכן נקבע כי העובדה שאירוע כל כך משמעותי לא נחרט בזיכרונה מעוררת שאלות לגבי טיב התנהגותו של המבקש וכוונותיו כלפיה בהקשרים אלה. בית המשפט המחוזי הנכבד סיכם כי האפשרות שביחסיו עם המתלוננת א' לא הייתה למבקש כוונה מינית, אינה מופרכת לחלוטין ולא ניתן לשלול כי בדיעבד, על רקע תלונתה של המתלוננת ת', שיחתה של א' עם העובדת הסוציאלית וחקירתה במשטרה – המתלוננת א' פירשה את מעשיו של המבקש כמיניים גם כלפייה.
נוכח האמור – הוחלט להנות את המבקש מן הספק באישום זה ולזכותו הימנו.
5.
בנוגע לעבירת המעשה המגונה בפומבי ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי לא הוכח כי המבקש עשה מעשה מגונה בפניה של מי מהמתלוננות, אלא לכל היותר כי נהג להסתובב עירום סביב כניסתו ויציאתו מהמקלחת בבית. התנהגות זו, כשלעצמה, באווירה שהיתה נהוגה בבית, הותירה ספק באשר לאופייה ה"מגונה".
6.
בגזר הדין בעניינו של המבקש ציין בית המשפט המחוזי
הנכבד כי לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות שנקבע כי המבקש ביצע כלפי ילדתה של בת-זוגו (המתלוננת ת'), לאחר שנכנס לביתן. בית המשפט הוסיף והדגיש שכתוצאה ממעשיו של המבקש כלפי המתלוננת ת', היא נאלצה, בעודה רכה בשנים, לעזוב את ביתה, מבלי שתספר לאיש את הסיבה האמיתית לכך ותוך ספיגת עלבונות על היותה מפונקת כביכול. עוד נאמר כי המתלוננת ת' נאלצה להתמודד עם החשש שחשיפת האירועים, מושא האישום הראשון, עלולה להוביל לפגיעה בקשר הזוגי בין אמה לבין המבקש,
להזיק לשיקום חייה של אמה בעקבות הגירושין מאביה ועלולה להכביד גם על אחותה הקטינה (שנולדה למבקש ואמהּ), עמה היו לה יחסים מורכבים.
במסגרת השיקולים לקולא צוין עם זאת עברו הנקי יחסית, של המבקש וזיכויו החלקי מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
לבסוף הטיל עליו בית המשפט
המחוזי הנכבד את העונשים שפורטו בסעיף 1 שלעיל.
7.
המבקש הגיש ערעור על הרשעתו ולחילופין על חומרת עונש המאסר שהושת עליו. כאן המקום לציין כי עם הגשת עיכוב הביצוע, הוריתי כי עד להחלטה אחרת בבקשה – יעוכב ריצוי עונש המאסר בפועל.
8.
בבקשה שבפניי טוען המבקש, כי סיכויו לזכות בערעור טובים מהטעמים המובאים בהודעת הערעור, שעיקרם, לשיטתו, גילוי סתירות מהותיות בעדות המתלוננת ת' נגדו – פירכות המצדיקות, לגישתו, למצער את זיכויו מן הספק גם באישום בו הורשע, כפי שנהג כלפיו בית המשפט הנכבד קמא באישום בו זוכה. עוד נטען, כי המבקש הינו כמעט ללא עבר פלילי. נוכח כל אלה, סובר המבקש כי יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו.
המבקש מדגיש בערעורו גם את העובדה כי בתחילה החליטה המשטרה לסגור את תלונתה של המתלוננת ת' נגדו והחקירה נפתחה מחדש רק כעבור זמן, לאחר שאחותה, המתלוננת א', הגישה את תלונתה במשטרה. לשיטת המבקש זיכויו מן העבירות שיוחסו לו ביחס למתלוננת א' ונסיבות פתיחתה מחדש של התלונה שהגישה ת' – מצדיקות אף הן היעתרות לערעור. עוד מדגיש המבקש כי המתלוננת ת' פירשה לא נכון את מעשיו, וב"זמן אמת" לא התלוננה עליהם, על אף הקשר החם שהיה בינה לבין אמה באותה עת. המבקש שב וטוען כי הסיבה היחידה לעזיבתה של ת' את בית אמה היתה מטעמי נוחות ורצונה לחיות עם אביה (ולראיה מובאת העובדה שכאשר חל נתק ממושך בין המבקש לבין אמן של המתלוננות – המתלוננת ת' לא חזרה לבית אמה). המבקש גורס עוד כי ת' העלתה בעבר טענות שווא בגין הטרדה מינית – כנגד דודה.
9.
בדיון שנערך בפני חזרה באת-כוחו של המבקש על נימוקי הבקשה והדגישה כי המבקש אף זוכה מן הספק מחלק גדול מהאישומים נגדו, ולטענתה טעה בית המשפט המחוזי, משלא זיכה אותו גם משאר פרטי האישום – מאותם טעמים בדיוק שמכוחם בחר להנות אותו מן הספק. בהקשר זה הוסיפה באת כוח המבקש טיעונים הנוגעים להתנהלות אם המתלוננות,
בת זוגו (לשעבר) של המבקש, וכן טענות הנוגעות לקשיים בראיות ולסתירות הרבות שהיא מוצאת בדברי המתלוננת ת', שהובילו, לשיטתה, להרשעה שאיננה מבוססת.
באת כוח המבקש ציינה עוד, כי המבקש היה משוחרר לכל אורך ההליך שהתנהל בפני בית המשפט הנכבד קמא, ולא הפר את תנאי שחרורו בערבות ובהם ערובה כספית ואי-יצירת קשר עם המתלוננות. היא אף מציינת כי תנאים אלה אף לא הוחמרו עם מתן גזר הדין על ידי בית המשפט המחוזי טרם המועד שנקבע לכניסתו של המבקש לבית הכלא לצורך לריצוי עונשו. בנוגע לנסיבותיו האישיות של המבקש הוסיפה באת כוחו כי תסקיר המעצר ותסקיר הערכת המסוכנות בעניינו מצביעים על התרשמות טובה מאישיותו וכי מסוכנותו אינה בדרגה גבוהה. כן הוסף כי בתו של המבקש (מנישואיו הראשונים) עתידה להתחתן בחודשים הקרובים והיא זקוקה לאביה, מה גם שעונש המאסר העתידי עלול לפגוע בקשר שבינה לבין בעלה לעתיד ולקשר שבין שתי המשפחות.
10.
באת-כוח המדינה טענה מנגד כי הטענות שהועלו על ידי ההגנה נדונו ונדחו בפסק דינו המנומק והמפורט של בית המשפט הנכבד קמא ומדובר בהכרעת דין הנשענת על ממצאי מהימנות, שבהם אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. חיזוק לגישתה שאין מקום לעיכוב ביצוע העונש מוצאת באת כוח המדינה אף בתסקיר המעצר ובהערכת המסוכנות בעניינו של המבקש.
11.
בתום הדיון שהתקיים בפני, התבקשה באת-כוח המדינה להשלים פרטים ביחס לשאלות שונות שהתעוררו בדיון ובעיקר לגבי נסיבות סגירתו ופתיחתו מחדש של תיק החקירה בעניינה של המתלוננת ת'. באת-כוח המשיבה עדכנה בהודעה משלימה כי תיק החקירה בעניינה של ת' אכן נסגר תחילה בעילה של חוסר ראיות ועל כך נשלחה הודעה למבקש. לאחר מכן מסרה ט' – חברתה של ת' – עדות במשטרה ובה סיפרה כי המתלוננת ת' סיפרה לה חמש שנים קודם לכן על כך שהמבקש ביצע בה מעשים מגונים. חומר החקירה החדש הועבר לפרקליטות ואז הוחלט כי יש מקום לבחון מחדש את ההחלטה בדבר סגירת התיק ולפיכך התיק הוחזר ל משטרת ישראל
לשם ביצוע השלמות חקירה. ביני לביני, אחותה של המתלוננת ת', א', חשפה בפני העובדת הסוציאלית כי המבקש ביצע גם בה, לטענתה, מעשים מגונים ובעקבות התפתחויות אלה – המבקש נחקר שוב, ועומת עם גרסתה של א', אותה הכחיש. המשיבה גרסה איפוא כי אין במתואר כדי להשליך על הבקשה לעיכוב ביצוע והדגישה עוד כי בית המשפט אמנם זיכה את המבקש מהעבירות שיוחסו לו לגבי א', אך לא בגלל ספק באמינותה, אלא מטעמים אחרים.
12.
באת-כוח המבקש השיבה להודעה הנ"ל ומסרה כי העובדות שתוארו על ידי המדינה בהודעתה המשלימה מוקשות ורמזה כי אחותה של המתלוננת א', וכן חברתה ט', מסרו את עדויותיהן רק לאחר שנודע דבר סגירת התלונה של ת' וכי נסיבות אלו ועיתויין מעוררים ספקות אף הם.
13.
בתום תיאור השתלשלות הדברים כנ"ל – הגיעה איפוא העת להכריע במכלול, וזאת אעשה מיד בסמוך.
14.
בחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לי, ולאחר התלבטות הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל מן הטעמים שאפרט להלן.
15.
הכלל בעניין ריצוי עונש מאסר הוא כי ברגיל יש להתחיל בביצועו מיד בסמוך לגזירתו. ואולם על בית המשפט לבחון האם האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר איננו פוגע במורשע ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש, בעת שהוא מערער על ההרשעה ועל העונש. הקריטריונים לבחינה זו הותוו ב הלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)), אשר בה פירט בית המשפט כי בעת איזון זה יש לבחון בין השאר: את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; אורכה של תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; טיב סיכויי הערעור; עברו הפלילי של המבקש, ונסיבותיו האישיות (ראו: הלכת שוורץ , בעמוד 283, וכן ראו: ע"פ 9409/09 בן יהודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.2009); ע"פ 2218/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2010) (להלן: עניין פלוני ); ע"פ 7164/10 ג'אן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.10.2010)). נקודת המוצא היא כי על המבקש מוטל הנטל להראות שבעניינו מתקיימות נסיבות המצדיקות את עיכוב ביצוע העונש (ראו: סעיפים 43, 44 ו-87 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 ; הלכת שוורץ ; עניין פלוני ).
אעבור עתה לבחינת הקריטריונים הללו, בנסיבות המקרה שלפניי.
16.
בכל הנוגע ל סיכויי הערעור , עיון בהודעת הערעור שהגיש המבקש מעלה כי אכן מדובר בערעור התוקף בעיקר את ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד ובכגון דא – אין ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל להתערב. עם זאת, בפי המבקש טענה לגבי עצם העמדתו לדין, לאחר שתלונתה של ת' נסגרה קודם לכן מחמת חוסר ראיות, ופתיחת התיק מחדש באה רק לאחר שחברתה ט' ואחותה א' מסרו עדויות (ובמקרה של א' – מדובר היה בתלונה עצמאית וחדשה). לשיטת המבקש, זיכויו מן הספק ביחס לעבירות שיוחסו לו לגבי א' צריך להשליך גם לעניין האישום הנוגע ב-ת' ולעניין פתיחת התיק שנסגר. מבלי לקבוע מסמרות בדבר אציין כי טענה זו של המבקש איננה פשוטה, אך היא טעונה בירור. המשטרה החליטה בתחילה לסגור את תלונתה של ת' מחמת חוסר ראיות מספיקות (ולא מחמת חוסר אשמה), משהגיעו ראיות נוספות – היא בחנה את המכלול מחדש ולכאורה אכן ראוי היה לעשות כן. בנסיבות אלה, זיכויו של המבקש מן הספק מהמעשים שיוחסו לו ביחס ל-א' – איננו משליך בהכרח על הרשעתו בעבירות כלפי ת', ואולם כאמור יש מקום כי טענות המבקש בהקשרים אלה והשלכותיהן תבדקנה במסגרת הערעור. זאת ועוד – האמירה של באת כוחו של המבקש, שהמתלוננת ת' העלתה בעבר טענות שווא בדבר הטרדה מינית כלפיה מצידו של אדם אחר – ראויה גם היא שתבדק, אף שמחובתי להעיר כי מפסק הדין עולה שהראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד בהקשר זה מלמדות שיתכן ואכן התקיים אירוע שכזה (ומכאן שאין מדובר לכאורה בהאשמות שווא).
17.
אציין עוד כי גם כאשר עסקינן בעבירות מין משמעותיות, יש ליתן לעתים משקל ל נסיבות האישיות של המבקש, כעולה מ הלכת שוורץ (שם, בעמוד 284). זה המקום להדגיש כי המבקש מתואר בתסקירי המבחן כאדם נורמטיבי ביסודו וככזה שלאורך כל חייו לקח אחריות על פרנסתו ופרנסת משפחתו. ניתן להתרשם גם כי עברו הפלילי איננו מכביד, ואף המדינה ביקשה לציין בטיעונים לעונש כי יש להתייחס אליו למעשה כאילו הוא נעדר עבר פלילי (השוו: ע"פ 187/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.1.2010)).
18.
יתר על כן – בחינת התנהלותו של המבקש בבית המשפט הנכבד קמא מלמדת, כי לא מתעורר חשש ממשי להימלטותו מאימת הדין, חשש אשר עלול להתוות מסלול לריצוי מיידי של עונש המאסר, שכן לכל אורך ההליכים בבית המשפט הנכבד קמא היה המבקש משוחרר בערבות, הוא הקפיד על תנאי שחרורו והגיע כסדר לכל הדיונים. (השוו: ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 18.5.2011) בפיסקה 58; ראו גם: הלכת שוורץ בעמ' 285-284; ע"פ 8072/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2006.)).
19.
לבסוף אעיר כי אורך המאסר שהושת על המבקש – הגם שאיננו קצר באופן יחסי – עשוי ללמד אף הוא (בשילוב סיכויי הערעור, המעלה כאמור שאלות הדורשות בירור) על הצורך בעיכוב ריצוי המאסר, כך שלא ייווצר מצב שבו המבקש ירצה חלק ניכר מעונשו טרם שיוכרע ערעורו סופית.
20.
נוכח הצטברותן של כלל הנסיבות והעילות שלעיל – הבקשה מתקבלת איפוא . עיכוב ביצוע עונש המאסר, עליו הוריתי, יימשך עד לאחר ההכרעה בערעור ובכפוף לתוצאתו. התנאים שהושתו על המבקש בהחלטות בית המשפט הנכבד קמא ובהחלטתי מתאריך 5.6.2011, יעמדו בעינם.
ניתנה היום, י"ב באב התשע"א (12.8.2011).
ש ו פ ט