ע"פ 4163/05 דוד סבאג נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופט א' חזק) מיום 20.4.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 198/03 ות"פ 967/03.

1.כנגד המערער הוגשו שני כתבי אישום לבית משפט השלום באשדוד, המייחסים לו עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. עבירות אלה כוונו, כך נטען, כלפי בת זוגתו לשעבר (להלן – המתלוננת). עובר לשמיעת העדויות, פנתה המתלוננת במכתב (ביום 24.9.03) לבית המשפט בבקשה לפטור את ילדיה ממתן עדות בתיקים בשל הנזק שייגרם להם אם יצטרכו להופיע לדיון. אחר שהמתלוננת סיימה את עדותה, ואחר שהמשיבה הודיעה כי ילדיה של המתלוננת לא יזומנו לעדות, נסתיימה פרשת התביעה. בטרם החלה פרשת ההגנה, פנתה המתלוננת בשנית במכתב (ביום 17.4.05) לבית המשפט בבקשה נוספת לפטור את ילדיה ממתן עדות. ביני לביני, הגישה המתלוננת בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד. בית המשפט קיבל (ביום 14.10.04) את הבקשה, והעניק את הצו המבוקש תוך שהוא קובע דיון במעמד הצדדים לשבוע לאחר מכן.

2.בעקבות האירועים שתוארו לעיל, הגיש המערער (ביום 19.4.05) בקשה לפסילת בית המשפט. לטענת המערער, מכתבי המתלוננת לבית המשפט יצרו רושם קשה אודותיו, ממנו יקשה על בית המשפט להשתחרר. יש במכתבים אלה, כך נטען, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט.

3.בית המשפט דחה (ביום 20.4.05) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה כתב כי אינו נותן כל משקל ראייתי לבקשות שהגישה המתלוננת, ואין בעצם העיון בבקשות אלה משום עילה שבכוחה לפסול את בית המשפט. כן ציין בית המשפט, כי בדיון שנערך לגבי בקשת הפסילה, הבהירה באת-כוח המערער, שהבקשה אינה מועלית בשל הדיון המקביל בצו ההגנה.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזר המערער על טענותיו. כן הוא מזכיר את בקשת המתלוננת לצו הגנה, שנדונה במעמד צד אחד, ואשר במסגרתה נחשף בית המשפט לפרטים שגויים הנוגעים לאישיותו, כך לדבריו. המשיבה מבקשת לדחות הערעור. לטענתה, מכתבי המתלוננת לבית המשפט אינם מעלים כל חשש ממשי למשוא פנים, ואף אינם מכפישים את המערער כלל. עוד היא טוענת, שאין בעצם הדיון בבקשה לצו ההגנה כדי לפסול את בית המשפט, משלא נקבעו ממצאים כלשהם לחובת המערער, המצביעים על כבילת שיקול דעתו של בית המשפט בהליך העיקרי המתנהל בפניו.

5.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. כידוע, כדי שתקום עילת פסילה על בעל דין להראות כי קיימות נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"פ 3401/05 וגמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עליו להראות כי נבצר מבית המשפט, בראייה אובייקטיבית, להכריע את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנן לא התקיים חשש ממשי הנדרש לצורך קיומה של עילת פסלות. המכתבים ששלחה המתלוננת לבית המשפט אינם מטילים דופי במערער. מכתבים אלה עוסקים בבקשת המתלוננת שלא להעיד את ילדיה ובמסגרתם מביעה המערערת את חששה לנזק הצפוי להיגרם לילדיה אם יידרשו להעיד. תוכנם של מכתבים אלה אינו נוגע למערער, אינו מכפישו, וממילא אין בהם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 6812/02 בוארון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) להלן – פרשת בוארון ); ע"פ 5084/02 רבינוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא זו אף זו. אפילו היה במכתבים אלה כדי להציג את המערער באור שלילי, אין מדובר ב"מסה" כזו של חומר ראיות אשר שופט מקצועי אינו יכול שלא להתעלם ממנה (ראו פרשת בוארון ). חזקה על שופט מקצועי כי יידע להתעלם ממידע שהובא לידיעתו על-ידי בעל-דין בדרך של מכתב, וכי יכריע בתיק שלפניו אך ורק בהסתמך על טענות הצדדים וראיותיהם, מבלי להביא בחשבון פרטים כאלה ואחרים שהובאו בפניו בדרכים אחרות (ע"פ 771/05 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

6.דין דומה יש לייעד לטענת המערער הנוגעת לצו ההגנה. העובדה כי בית המשפט דן בבקשה למתן צו הגנה, אין בה כדי לפסול אותו, מניה וביה, מלדון בעניינו של המערער בהליך העיקרי. בית המשפט לא קבע כל ממצא באשר להתנהגותו, לא נחשף לחומר ראיות בלתי קביל, ולא הביע כל דעה באשר לאופיו או לסיכויי הגנתו בהליך העיקרי. כל שעשה היה להעניק צו הגנה במעמד צד אחד לתקופה של שבוע ימים עד אשר יתקיים דיון במעמד שני הצדדים. קביעותיו של בית המשפט, ככל שהיו כאלה, לא התבססו על ראיות או שמיעת עדים, אלא נגזרו מהחומר שהגישה המתלוננת. מדובר אפוא, בהחלטת ביניים הדומה למעין בקשה של סעד זמני. לא מצאתי כי החלטה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים שיש ביכולתו למנוע מבית המשפט לדון בהליך העיקרי המתנהל בפניו (ע"פ 2489/05 פאדל נ' הועדה למקומית לתכנון ולבניה ראש העין (לא פורסם); ע"פ 10647/02 שאמה שיווק ואיחסון גידולים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגוף ההחלטה, אין היא מגלה כל משוא פנים כלפי המערער (ע"פ 3766/05 ביאלסטוצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה.