ע"פ 4223/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער, יליד 1984, הורשע בבית המשפט המחוזי בביצוע עבירות רבות מאוד של אינוס במעשה סדום בכוח ובאיומים שביצע לאורך שנה שלמה (אוגוסט 1999 עד אוגוסט 2000) במתלונן הקטין, שהיה אותה שעה ילד בן עשר. המערער עצמו היה בעת ביצוע מעשיו כבן שש עשרה.

כתב האישום נגדו הוגש ב-2002 לאחר שנחשפו מעשיו, והכרעת הדין ניתנה ביולי 2005, לאחר שמיעת הראיות כולן ובמרכזן עדות קורבן העבירות ואימרותיו שניתנו בפני חוקרת ילדים. ביום 10.4.07 נגזר דינו לארבע שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי המתלונן בסכום של 20,000 ש"ח. בערעור לבית משפט זה משיג הוא כנגד הכרעת הדין וכנגד חומרת דינו.

בבקשה זו שבפני מבקש הוא לעכב את תחילת ריצוי המאסר עד להכרעה בערעור.

2.

כלל הוא, כי ביצוע עונש מאסר שהוטל בערכאה הדיונית לא יעוכב מחמת ערעור שהגיש הנאשם. עיקרי החריגים לעניין זה הינם בבחינה ראשונית של סיכויי הערעור ובאורך תקופת המאסר. ככל שעונש המאסר הינו לתקופה קצרה יותר, כן תיטה ערכאת הערעור לעכב את ביצועו, שמא יימצא המערער מרצה חלק ניכר מעונשו ואם יזוכה בערכאת הערעור או שעונשו יוקל בה – נמצאנו מעוותים את דינו בחינת מעוות לא יוכל לתקון. לאור אלה, נבחן הבקשה שבפני.

3.

הכרעת הדין המפורטת והמנומקת של בית המשפט קמא (כב' הנשיא י' פלפל בהרכב השופטים נ' הנדל ור' יפה-כץ) מתבססת כל כולה על ממצאי העובדה שעלו מתוך העדויות והראיות שבאו בפניו, תוך מתן אמון ומהימנות בעדות קורבן העבירה, בני משפחתו ויתר עדי התביעה, והעדפתם על עדות המערער וגירסאותיו שנמצאו בפני הערכאה הדיונית בלתי מהימנות. נוכח זאת, סיכויי הערעור על הכרעת הדין אינם בולטים.

עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, ארבע שנים, רחוק ממיצוי חומרת הדין בעבירות הרבות והחמורות עד למאוד שהורשע בביצוען, בנסיבות האלימות הכפיה והאיומים המפורטים בהכרעת הדין. בית המשפט קמא נימק הקלה זו שהקל בעונשו, בראש וראשונה בגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות (בן שש עשרה) ובזמן שחלף מביצוע המעשים ועד למתן גזר הדין.

4.

סנגורו של המערער, עורך דין ד' גולן, מציין כי עיקר טענותיו בערעור לעניין העונש ייוחדו לעובדת היותו של המערער קטין בעת ביצוע העבירות, ולכך שבית המשפט קמא לא בחן כדבעי אופציות של דרכי טיפול חלף עונש המאסר.

בהינתן חומרתם המופלגת של העבירות והתמדת המערער בהן שנה תמימה, שוב ושוב, בקורבנו בן העשר – קשה לצפות שינוי דראסטי בתוצאות הערעור שיהיה בו להצדיק עיכוב ביצוע עונש המאסר של ארבע השנים שהוטל על המערער.

5.

בהינתן כל המפורט לעיל, איני מוצא מקום להורות על עיכוב עונש המאסר. עם זאת, מן הראוי הוא כי ערעורו של המערער יישמע תוך פרק זמן סביר.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומורה כי על המערער להתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 4.6.07 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע.

תנאי השחרור בערובה ואיסור היציאה מן הארץ, כפי שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא מיום 10.4.07, יעמדו בתוקפם עד להתיצבות המערער לתחילת ריצוי עונש המאסר.

מזכירות בית המשפט תקבע את מועד שמיעת הערעור לגופו לא יאוחר מספטמבר 2007.