ע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ג'ורג' קרא), עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על הרשעתו ועל גזר הדין.

2.

המבקש הורשע בעבירות של הריגה וגרם חבלה של ממש. על-פי כתב האישום, נהג המבקש ברכב פרטי במהירות של 123 קמ"ש , בקטע דרך בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש . עובר לכך, שתה משקאות משכרים, ונהג תחת השפעתם, כשריכוז האלכוהול בדמו הוא

153mg% שהיא כמות העולה פי שלוש מהכמות המותרת על פי החוק. המבקש התקרב לרכב פרטי מסוג פיאט, בו נסעו שישה נוסעים. הוא המשיך בנסיעה רצופה, והתנגש בחלקו האחורי של הפיאט. כתוצאה מכך, נהרגה אחת מהנוסעות, ויתר הנוסעים נפגעו פגיעות קשות.

3.

המבקש כפר במיוחס לו, אך כעבור כמה חודשים ביקש לחזור בו מהכפירה, ולהודות בכתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, אשר לא כלל הסכמה לענין העונש. המבקש ציין כי הוא מבין קצת עברית, ובאמצעות אחיינו, אשר שימש כמתרגם, אמר כי הוא מבין את עובדות כתב האישום ומודה בהן. כן ציין כי איש לא לחץ עליו, ולא הבטיח לו דבר. לבסוף, הורשע המבקש על-פי הודאתו, והופנה, לבקשת בא-כוחו, לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו.

4.

ביום 20.2.07 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, לאחר שהוגש התסקיר. בתסקיר הביע המבקש צער וחרטה על מעשיו, והכחיש התמכרות לאכוהול. ביום 22.3.07 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, בו ביקש המבקש לחזור בו מהודאתו, בנימוק כי הוא אינו אשם באירוע. לטענת בא-כוחו, מרשו לא הבין במה הוא מודה, בשל קשיי שפה, וכן ייתכן שפסק דין בענין אחר אשר ניתן בידי מותב אחר בבית המשפט המחוזי, הביא את המבקש לחזור בו מהודאתו. באותו פסק דין, זוכה נאשם מעבירת הריגה, והורשע בעבירת גרם מוות ברשלנות, לאחר שנקבע כי שכרות הנאשם לא הייתה הגורם לתאונה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לחזור בו מהודאתו, וציין כי לא הובא בפניו כל נימוק בעל משקל המצדיק חזרה מההודאה.

5.

בעקבות טיעונים לעונש, נגזרו על המבקש עונשי מאסר בפועל בן 30 חודשים, וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים.

6.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על ההרשעה ועל גזר הדין, ובמקביל לכך הגיש בקשה זו לעיכוב ביצוע גזר הדין. לטענתו, סיכוייו לזכות בערעור טובים, ולדבריו, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עד למועד שמיעת הערעור, ייגרמו לו נזקים נפשיים חמורים ובלתי הפיכים, מפני שמעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל. מדובר בעבירה ראשונה מסוגה, המבקש התייצב לכל הדיונים, והאינטרס הציבורי לא ייפגע אם ריצוי עונשו יעוכב עד שיישמע ערעורו.

7.

המדינה מתנגדת לעיכוב ביצוע העונש שנגזר. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים, ולא מתקיימות בעניינו של המבקש נסיבות חריגות בהן יורשה נאשם לחזור בו מהודייתו, על-פי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. אף כי המבקש ביקש לחזור בו מהודאתו בטרם נגזר דינו, היה זה לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן, אשר לא פעל לזכותו. המדינה טוענת כי קבלת בקשת הנאשם לחזור בו מהודייה בנסיבות אלה פותחת פתח לנאשמים לחזור בהם מהודאה בעקבות הסדר טיעון ולאחר שהוגש תסקיר שירות מבחן לא חיובי בעניינם, והדבר עלול להביא לכך כי הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא כפופה ומותנית בקיומו של תסקיר חיובי. מצב דברים זה אינו רצוי ואינו ראוי. כן נטען כי העונש שהושת על המבקש מאוזן וראוי, בשים לב לחומרת העבירות, ולתוצאותיהן.

8.

דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר להידחות, משאין היא עומדת באמות המידה הנדרשות לצורך עיכוב, כמבוקש.

9.

המבקש הודה בעבירות שיוחסו לו, במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים. הוא היה מיוצג על ידי עורך דין, והודיע לבית המשפט בעקבות הסדר הטיעון כי הוא מבין את משמעות הודייתו, וביקש תסקיר שירות מבחן. כרשום בפרוטוקול, הודיע הנאשם, בעוד אחיו משמש לו מתורגמן: " אני מבין ומודה בעובדות כתב האישום. אף אחד לא לחץ עלי, אף אחד לא הבטיח לי כלום ". מלכתחילה, הנאשם כפר באשמה, ולישיבת הוכחות שנקבעה, זומנו עדים, ויומיים לפני הדיון הודיע ב"כ הנאשם כי בכוונת מרשו להודות, ובעקבות כך בוטלו ההוכחות, הוא הורשע, ונתבקש תסקיר מבחן. בית המשפט לא קיבל את חזרתו של המבקש מההודאה, בהעדר נימוק משכנע לכך, ונראה כי הסיכוי לקבלת הערעור בנקודה זו אינו רב. נסיבות לחזרה מהודאה מחייבות נימוקים מיוחדים כאמור בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי; הן שמורות למצבים חריגים, כגון מקום בו נפל פגם בהודאה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או כאשר חל ליקוי בהבנתו את משמעותה המלאה של הודייתו. ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודייה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכוייו להקל בדינו (ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 805).

10.

צודקת המדינה בטענתה כי בקשתו של המבקש במקרה זה לחזור בו מהודאתו באה בעקבות תסקיר מבחן שהוגש בעניינו, אשר לא לימד עליו כף זכות. בקשתו בשלב זה מצביעה על אפשרות של תימרון דיוני שמקורו ברצון לשלול הטלת עונש מחמיר בעקבות תסקיר לא חיובי. הסתמכות המבקש על פסק דין אחר שהמיר הרשעה בהריגה לגבי נהג שיכור לגרימת מוות ברשלנות, ספק אם היא עילה לגיטימית לחזרה מהודייה, אולם שאלה זו תתברר לגופה בצורה מקיפה יותר במסגרת הערעור שהוגש.

11.

אשר לעונש, מדובר בעבירות חמורות של הריגה וגרימת חבלה של ממש שהמבקש הורשע בהן, ואשר הביאו למותה של אשה אחת ולפציעה קשה של נפגעים אחרים. הסיכוי להתערבות ממשית בהיקף העונש, גם על רקע נסיבותיו האישיות של המבקש, אינם גבוהים, ולו בשל מצב השכרות הכבדה בו היה נתון, והפגיעה החמורה שנהיגתו גרמה למספר בני אדם. יש גם לתת את הדעת למדיניות הענישה המחמירה הנוהגת ביחס לתאונות דרכים, ובמיוחד הקטלניות שבהן. זאת ועוד, אפילו יראה בית המשפט שלערעור לקצר את תקופת המאסר שנגזרה, אין סכנה של ממש כי תחילת ריצוי העונש על ידי המבקש כבר עתה תייתר את הערעור שהוגש.

12.

בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה לעכב את ביצוע עונש המאסר, ואני דוחה את הבקשה. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום א' 1.7.07, עד השעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.