ע"פ 5152/12 חאלד דסוקי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.5.2012 (תפ"ח 1139-09, כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי ,

והשופטים נ' זלוצ'ובר ו- י' רז -לוי ).

בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וקשר לביצוע עוון, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, איסור הכנסת חפץ אסור, ואיסור העברה של חפץ אסור. כפי שעולה מהכרעת הדין, המבקש, בעת שהיה עורך דין וחבר בלשכת עורכי הדין, קשר קשר עם אחרים במטרה להעביר טלפונים ניידים וכרטיסי זיכרון לאסיר ביטחוני שריצה עונש מאסר ממושך בגין עבירות ביטחון על רקע פעילותו בארגון החמאס. בהמשך לכך, בעת שנפגש המבקש עם האסיר הביטחוני בחדר מפגש לעורכי דין ואסירים ונותר עמו לבד, הוא העביר לו שלושה טלפונים ניידים, כשלאחד מהם מצלמה, ושני כרטיסי זיכרון. ביום 20.5.2012 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה. בגזר דינו התייחס בית המשפט אל חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש וכן לכך שהוא ניצל לרעה את האמון שניתן בו כעורך דין. עוד קבע בית המשפט כי במעשיו של המבקש יש כדי לפגוע בתדמית מקצוע עריכת הדין, ביחס שבין עורכי הדין לבין שירות בתי הסוהר ובעקיפין גם למי שנזקק לשירותיהם של עורכי הדין בהליך הפלילי. עוד קבע בית המשפט כי המבקש ידע כי מדובר באסיר ביטחוני ולמרות זאת לא נמנע מלבצע מעשים שהיה בהם כדי להביא לפגיעה בביטחון המדינה. מבחינת שיקולים לקולה נשקלו נסיבותיו האישיות של המבקש, היעדר עבר פלילי וכן העובדה שבמקרים דומים לא הועמדו נאשמים לדין בגין עבירה של מתן שרות להתאחדות בלתי מותרת.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו הבקשה שלפניי. לטענת המבקש סיכויי הערעור שהגיש גבוהים שכן הרשעתו בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת אינה מבוססת ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי. עוד טוען המבקש כי מדובר בעונש מאסר שאינו ארוך, לתקופה שהיא תקופה גבולית מבחינת ההלכות הנוגעות לעיכוב הביצוע, וכי הוא היה משוחרר במהלך ניהול המשפט בבית המשפט המחוזי.

מנגד, טוענת המשיבה כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש נמוכים. כמו כן, מדגישה המשיבה את חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש ואת האינטרס הציבורי בדבר ריצוי מיידי של העונש שהוטל עליו.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור שהגיש המבקש ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, לא מצאתי מקום לסטות מהכלל האמור. המבקש הורשע בביצוע עבירות חמורות, כמפורט בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקש ניצל לרעה את האמון שניתן לו ובכך פגע פגיעה קשה בתדמיתם של עורכי הדין ובמערכת היחסים בינם לבין נציגי אכיפת החוק. בנוסף, במעשיו, העביר המבקש מכשירי טלפון לאסיר ביטחוני ובכך היה עלול לסייע לתכנון וביצוע של פעולות טרור. כמו כן, תקופת המאסר שהוטלה עליו אינה תקופה קצרה. לאור כל זאת, ומבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי מהיום בעניין עיכוב הביצוע מבוטלת בזאת. המבקש יתייצב ביום 22.7.2012 בשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע לתחילת ריצוי עונשו.

יומן בית המשפט מתבקש לקבוע את הדיון בערעור בהקדם.