פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ 5314/96
ע"פ 5967/96
בפני:
כבוד השופט א' גולדברג
כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופטת ד' דורנר
המערער
בע"פ 5314/96
והמשיב בע"פ 5967/96: רונן בן
שטרית.
נגד
המשיב
ה בע"פ 5314/96
והמערערת
בע"פ 5967/96
:
מדינת ישראל
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 23.7.96 בת.פ. 320/95
שניתן
על ידי כבוד השופטים: א. סטרשנוב,
ז'
המר, ש' טימן
תאריך הישיבה:
ח' בטבת
תשנ"ח (6.1.98)
בשם
המערער
:
עו"ד משה מרוז ועו"ד דוד יפתח
בשם
המשיב
ה: עו"ד
דפנה ביינוול
בשם
שירות המבחן: גב' זהבה מור
פסק - דין
השאלה היחידה שהעמידו באי כוח המערער בערעור
על ההרשעה, היא אם הוכיחה התביעה את היסוד של העדר קינטור בעבירת הרצח בה הואשם
המערער.
על פי הנטען, מצויה תשתית לגירסת קינטור
בדברים שאמר המערער במשטרה בשיחה מוקלטת עם החוקר. יצויין כאן, כי על גירסתו לחוקר
לא חזר המערער בעדותו בבית המשפט, ובה התכחש לנוכחותו בדירת המנוח, ואף להיכרותו
עם המנוח. בית המשפט קמא דחה את גירסת המערער בעדות והעדיף את ההודייה בביצוע מעשה
ההמתה, כעולה מהתוודות המערער הן בפני החוקר והן בפני מדובב שהוכנס לתאו בבית
המעצר. על יסוד תשתית זו פסקו שניים מחברי המותב בבית המשפט קמא כי משהעיד המערער
להגנתו, וגירסתו נדחתה, אין עוד מקום להזקק לדברים שמסר להגנתו בשלב החקירה. לדעת
שופט המיעוט, מתיר "כלל ההגינות" שלא להתעלם מדברים שאמר נאשם לזכותו
בשלב החקירה, למרות שמסר עדות וגירסתו בעדות שונה מזו שמסר בחקירתו. על פי גישה זו
מצא שופט המיעוט ספק בהתקיימות היסוד של העדר קינטור.
הסניגורים המלומדים ביקשו שנאמץ את עמדת דעת
המיעוט בבית המשפט קמא.
לא יכול להיות ספק כי בגישת שופט המיעוט בבית
המשפט קמא יש משום הרחבת תחומי תחולתו של "כלל ההגינות", כפי שהוכר
בפסיקתנו, שהוגבל למקרים בהם נמנע הנאשם ממתן עדות.
אולם בענייננו אין אנו נזקקים להכריע בשאלה
המשפטית האמורה, הואיל ועל פי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, על דעת שניים
מן השופטים, ובכללם שופט המיעוט, לא קדמה למעשה ההמתה התרחשות שעל פי אמת מידה
אובייקטיבית ניתן לראות בה בסיס לקינטור. דברינו מכוונים לכך, כי טענת המערער
בחקירה כי הותקף על ידי המנוח כדי לקיים עמו יחסי מין, נדחתה מכל וכל. דחייה זו
אכן התייחסה בעיקרו של דבר לטענה אחרת של המערער, הנוגעת להגנה עצמית מפני תקיפה,
אך הבסיס העובדתי הוא אחד. משנקבע כי המערער לא הותקף, נשמט הבסיס לטענה כי הותקף
לצורך ביצוע מעשה מיני. נותרת, אם כן, רק האפשרות הערטילאית כי המנוח הציע למערער
לקיים אתו יחסי מין. טענתם החלופית של הסנגורים המלמדים היא כי בעצם הצעה זו היה
משום קינטור. טענה זו יש לדחות מכל וכל, ומכל מקום אין בהצעה האמורה משום קינטור
במובנו האובייקטיבי.
אשר על כן, בדין הורשע המערער בעבירת רצח על
יסוד הראיות שהיו נגדו, ודין הערעור על ההרשעה להדחות.
לעניין העונש יישמעו הטענות לאחר קבלת חוות
דעתו של הפסיכיאטר המחוזי, אשר מתבקש להתייחס למצב בריאותו הנוכחי של המערער.
הצדדים ימציאו לפסיכיאטר המחוזי את כל החומר הרפואי המצוי בבית המשפט וברשותם.
חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי תוגש לבית
המשפט תוך חודש ימים, ולאחר מכן ייקבע המשך הדיון בפני הרכב זה,
סמוך
לקבלת
חוות הדעת ולא יאוחר מ15.2.98-.
ניתן היום ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ
ט ת
ה ח ל ט ה
בעקבות שימוע פסק הדין ביקשה התביעה כי נורה על מאסרו המיידי של המערער, שביצוע עונשו נדחה עד היום.
נוכח המועד הקרוב להמשך הדיון בשאלת העונש, ולאור הנתונים המצויים בידינו בדבר מצבו הרפואי של המערער, החלטנו לדחות את הבקשה, וביצוע העונש ייעוכב עד למתן פסק דיננו בערעורים על גזר הדין.
ניתנה היום, ח' בטבת תשנ"ח (6.1.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96053140.
D06