ע"פ 5622/07 מדינת ישראל נ. מורן קרדונה

השופטת ע' ארבל :

בפנינו ערעור מטעם המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) בת"פ 8226/05, במסגרתו הושת על המשיבה עונש של שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.

1.

המשיבה הורשעה על-פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, לפי סעיפים 10 ו-62 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.

2.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום שתוקן בשנית ואשר בהן הודתה המשיבה, בשעת לילה בחודש יולי 2005, נטלה המשיבה - שלא היתה בעלת רישיון נהיגה והיתה שתויה במועד זה - מפתחות של רכב שאינו שייך לה, ויצאה לכיוון הרכב אשר חנה בחניית מלון דן באילת. שוטר שהבחין בה בעת שנכנסה לתוך הרכב ניסה לעצור בעדה, אך המשיבה נעלה את דלתות הרכב, העבירה את הרכב להילוך אחורי ונסעה אחורה במהירות עד שפגעה בניידת מג"ב שחנתה במקום. לאחר מכן, נסעה המשיבה קדימה לעבר השוטר, אשר נאלץ לקפוץ הצידה על מנת שלא להיפגע, והיא המשיכה בנסיעה מהירה ופרועה לכיוון העיר אילת, כשהשוטר דולק אחריה. תוך כדי נסיעתה, התעלמה המשיבה מהוראותיו של שוטר אחר שהצטרף למרדף אשר צעק וסימן לה לעצור באמצעות הדלקת אורות כחולים והפעלת מערכת כריזה. היא המשיכה לנסוע במהירות ובפראות, תוך שהיא מתעלמת מניידות משטרה אשר דלקו אחריה בניסיון לחסום את נתיב נסיעתה ותוך שהיא נוסעת בניגוד לכיוון התנועה ולפיכך מאלצת כלי רכב אחרים שנסעו בנתיב זה לבלום בפתאומיות ולסטות בחדות מהנתיב על מנת להימנע מפגיעה חזיתית בה. המשיבה לא האטה את נסיעתה גם כאשר שתי ניידות משטרה נוספות ניסו לחסום את נתיב נסיעתה. לבסוף, עלתה המשיבה על אי-תנועה ונכנסה לרחוב ללא מוצא, שם נאלצה לעצור את הרכב. כאשר ראתה כי אחד מן השוטרים יצא מן הניידת לכיוונה, החלה המשיבה לנסוע לאחור עד אשר התנגשה ברכב אחר שחנה ברחוב ואז נעצרה.

3.

לאחר שהוחל בשמיעת ההוכחות, הודתה כאמור המשיבה במעשים שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן והיא הורשעה במסגרת הסדר טיעון בהתאם להודאתה זו. משהסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, ביקשה המדינה בשלב הטיעונים לעונש להטיל על המשיבה עונשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי לתקופות ממושכות.

4.

בתסקיר שהוגש על-ידי שירות המבחן עמד השירות בהרחבה על נסיבות חייה של המשיבה, וציין כי על רקע גילה הצעיר, העדרו של עבר פלילי קודם, נסיבותיה האישיות הייחודיות וכן היציבות במצבה כיום, עונש חמור כמאסר בפועל יהווה עבורה משבר אקוטי, יחשוף אותה לחברה עבריינית ויפגום במאמציה לבסס את חייה הבוגרים באופן נורמטיבי. לפיכך, המליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות, בציינו כי עונש זה יוכל לחדד עבור המשיבה את חומרת התנהגותה, יסייע לה להתחייב לביצוע עונש בשל המסגרת הנוקשה והברורה וכן יהווה עבורה עונש מוחשי, מרתיע ומציב גבולות לעתיד. כן המליץ השירות להטיל עליה מאסר מותנה ארוך ומשמעותי.

5.

בית המשפט המחוזי אימץ עמדתו זו של שירות המבחן והשית על המשיבה עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות; שישה חודשי מאסר על-תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא תעבור עבירה מהעבירות בהן הורשעה; וכן פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים. בגזר הדין, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות שבהן הורשעה המשיבה ואת התכלית העומדת ביסודן, אולם מנגד, ציין כי מחובתה של הערכאה הדיונית, בעת גזירת דינו של נאשם, לתת את הדעת גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם העומד לדין בפניה. בית המשפט סקר את נסיבות חייה הקשות ויוצאות הדופן של המשיבה, וציין כי מתסקירו של שירות המבחן עולה שהיא הפיקה לקחים מהאירוע הנדון ומודעת להתנהגותה ולמסוכנות העולה ממנה, וכי שליחתה אל מאחורי סורג ובריח עלולה לחבל במאמציה לבסס את חייה במסלול חיים נורמטיבי. בסיכומו של דבר מצא בית המשפט כי מקרה זה נמנה על המקרים בהם יש מקום לסטות מן הכלל, מאחר ושיקולי שיקום המשיבה גוברים על האינטרס הציבורי בהרתעת הרבים, ולפיכך, דן את המשיבה לעונשים כפי שפורטו.

6.

על כך הערעור שבפנינו. לטענת המדינה, שגה בית המשפט המחוזי בהטילו על המשיבה עונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בלבד, שכן עונש זה אינו הולם את חומרת המעשים בהם הורשעה המשיבה ומחטיא את מטרות ההרתעה, הגמול וההוקעה, והוא גם סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה במקרים כגון זה ואינו נותן משקל ראוי לסכנה הממשית שהיתה טמונה בהתנהגותה של המשיבה.

בהודעת הערעור, מדגישה המדינה את חומרתם היתירה של המעשים שבהם הורשעה המשיבה, אשר עולים לשיטתה בחומרתם על מקרי מרדפים רבים אחרים, וזאת בשל הסיכון הממשי שיצרה המשיבה במעשיה - הן כלפי השוטרים שרדפו אחריה והן כלפי עוברי אורח שנסעו בכביש - ובשל הנזק שנגרם לשני כלי רכב.

כן סבורה המדינה כי בית המשפט העניק משקל יתר לנסיבותיה האישיות של המשיבה, וטוענת כי קשות ככל שיהיו נסיבות אלו, אין בהן כדי להצדיק חריגה כה קיצונית מרמת הענישה הראויה והמקובלת לעבירות שבהן הורשעה. בהקשר זה מפנה המדינה זרקור לקושי העולה לשיטתה מהמלצת שירות המבחן, אשר מחד גיסא ציין כי המשיבה אינה מוכנה להליך טיפולי, מרוכזת בעצמה ובקידום האינטרסים שלה ובעלת בעייתיות להתחייב ולוותר על צרכיה האישיים, אך מנגד, המליץ על עונש יוצא דופן בקולתו. עוד נטען כי בית המשפט שגה בפרשו את תסקיר שירות המבחן כך שהמסקנה העולה ממנו היא שהמשיבה הפיקה לקחים מהאירוע ומודעת להתנהגותה ולמסוכנות העולה ממנה.

בסיכומו של דבר טוענת המדינה כי בית המשפט לא איזן במקרה הנוכחי כראוי בין האינטרס הציבורי הקיים בשמירה על ביטחונם ורכושם של האזרחים ובשמירה על הסדר הציבורי, לבין נסיבותיה האישיות של המשיבה. לאור מדיניות הענישה המחמירה שנקבעה בהתייחס לעבירות בהן הורשעה המשיבה, טוענת המדינה כי לא היה מקום לאמץ במקרה הנוכחי את המלצת שירות המבחן לעניין העונש, ולפיכך יש להחמיר בעונשה של המשיבה ולהטיל עליה עונש מאסר בפועל לתקופה ממשית.

7.

באת-כוח המשיבה תיארה בהרחבה את נסיבות חייה המורכבות של המשיבה ובפרט הדגישה את גילה הצעיר, את הקשיים שחוותה כילדה וכנערה, את היותה מודל לשתי אחיותיה הצעירות ממנה, ואת מאבקה האיתן להשלים את לימודיה המקצועיים ולבסס את עצמה מבחינה כלכלית. כן הודגשו האחריות המלאה שהמשיבה לקחה על מעשיה ומאמציה לשתף פעולה עם שירות המבחן. אשר לעונש שהוטל על המשיבה ציינה באת-כוחה כי למרות מדיניות הענישה שנקבעה ביחס לעבירות האמורות, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי ביחס לכל מקרה המובא בפניו וטענה כי במקרה הנוכחי, הטלת עונש מאסר בפועל על המשיבה אך בשל השיקולים הציבוריים התומכים בכך, תהיה בעלת משמעות קשה מנשוא עליה. לאור זאת, טענה היא כי יש לדחות את הערעור ולאפשר למשיבה לבצע את עונשה בעבודות שירות כפי שנקבע.

8.

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי ובתסקירי שירות המבחן ולאחר ששקלנו ושבנו ושקלנו את הטיעונים שהביאו בפנינו הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לקבל את הערעור.

אין חולק כי המעשים שבגינם הורשעה המשיבה חמורים הם ביותר. תופעת הנהיגה הפרועה בכבישים, אשר לצערנו יותר ויותר קשה כיום לומר כי מאפיינת היא אך איזור כזה או אחר בארצנו, גובה קרבנות כמעט מידי יום ביומו. בית משפט זה אשר שב ונדרש לתופעה חזר והדגיש כי חברה מתוקנת כשלנו אינה יכולה להשלים עם מצב שבו אזרחים, בגילאים שונים וממגוון רקעים ומגזרים באוכלוסייה, עושים בכבישי הארץ כבשלהם, בהפגינם נהיגה חסרת כל רסן ונעדרת כל מורא, הכוללת בחובה הפרה של כללי התנועה, התעלמות מגורמי אכיפת החוק הפועלים לשמירת בטיחותנו בדרכים, וכן יצירת סיכון ממשי לחיים, כמו גם נזק לרכוש פרטי וציבורי. כחלק מן המאמץ למגר את התופעה ולהבטיח את שלום הציבור מפניה, נקבעה בפסיקתנו מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות הכרוכות בה, וכפי שנאמר:

"מזה מספר שנים קנתה לה מציאות חדשה בכבישים בדרום הארץ, כאשר נהגים נוסעים במהירות מופרזת, לעתים קרובות בטבורה של עיר, ותוך זלזול מופגן ומתגרה באנשי החוק. על רקע אותה מציאות התריע בית משפט זה בעבר, על הסכנה הנשקפת לנוסעים תמימים שלרוע מזלם נקלעים לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה, במיוחד נוכח נגע התאונות הגובה, כמעט כמעשה של יום-יום, קורבנות בחיי אדם. כדי לתרום את תרומתנו למלחמה בנגע זה, קבענו כי יש להחמיר בענישה ... (ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיען

(לא פורסם, 7.6.2006) וההפניות שם)

ואולם, לצד זאת שבנו והדגשנו כי רף הענישה שנקבע ביחס לעבירות שבענייננו אינו רף ענישה כובל שאין לסטות ממנו אלא התוויה של המדיניות הראויה בסוגיה, וכי: "מטבע הדברים, מצווה הערכאה הדיונית לבחון את נסיבותיו האישיות של כל נאשם הנקרא לתת את הדין בפניה" (ע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' לוי (לא פורסם, 7.6.2006)). ענייננו איפוא בשאלת האיזון הראוי בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובפרט בין האינטרס הציבורי בגזירת עונש שיהיה בו כדי לבטא את תפיסתנו באשר לחומרת העבירות האמורות, כדי להעניק משקל הולם לסיכון הממשי הטמון בהן וכדי להרתיע באופן אמיתי מפני ביצוען, לבין השיקולים האינדיבידואליים של כל נאשם ונאשם ובכללם השאיפה להביא לתיקונם ולשיקומם של הנאשמים.

9.

בנסיבות העניין שלפנינו, אנו סבורים כי בצדק קבע בית המשפט כי במקרה הנוכחי ראוי לחרוג מרמת הענישה המקובלת ולהימנע מלהטיל על המשיבה עונש של מאסר בפועל.

בראשיתם של דברים, יש להתייחס למהות האירוע נשוא כתב האישום. הגם שאין להקל ראש בחומרת מעשיה של המשיבה ובסיכון שיצרה בנהיגתה הפרועה, יש להדגיש כי מדובר באירוע בודד ונקודתי, אשר בסופו של דבר הסתיים ללא פגיעה בגוף או בנפש ובנזק קל לרכוש בלבד. יתר על כן, מדובר בנאשמת ללא עבר פלילי (למעט רישום בודד ללא הרשעה בגין עבירה שבוצעה בהיותה קטינה), אשר מאז האירועים נשואי כתב האישום - שבוצעו לפני למעלה משנתיים - לא נפתחו נגדה תיקים פליליים נוספים. הסיבות שגרמו למשיבה לנהוג כפי שנהגה לא הובררו עד תום. מעובדות כתב האישום בהן הודתה עולה כי נהגה תחת השפעת אלכוהול. בתסקיר שירות המבחן הובאו דברי המשיבה לפיהם טרם ביצוע העבירות שהתה במועדון לילה עם חברה ושם נקלעה לאירוע שלתפיסתה היה בעל אופי של פגיעה מינית בה - דבר אשר עורר בה צורך לברוח. עוד סיפרה היא כי המרדף שנוהל אחריה הגביר בה את תחושות המצוקה, הפחד והבלבול והוביל לאירועים שבגינם הורשעה. מבלי למזער את חומרת העניין, קשה שלא לקבל את הרושם כי נהיגתה הפרועה של המשיבה נעשתה מתוך לחץ ואובדן שליטה, ומבלי שהיה בכוחה להבין עד תום את ההשלכות האפשריות של מעשיה.

מעבר לכל זאת, יש ליתן דגש לנסיבותיה האישיות הייחודיות של המשיבה. מדובר בבחורה צעירה בת כ-23 שנים, בת בכורה לאם חד הורית, אשר את רוב ילדותה העבירה בפנימייה אליה הוצאה על-ידי רשויות הרווחה, יחד עם שתי אחיותיה הצעירות, על רקע אלימות קשה והזנחה מצד האם. חרף הקשיים, סיימה המשיבה שתים-עשרה שנות לימוד ושירתה בצה"ל שירות צבאי מלא בתפקיד אבטחה בחיל הים, ואולם נראה כי העזובה וההזנחה הרגשית שחוותה בילדותה, לצד עובדת הוצאתה למסגרת חוץ-ביתית, נותנים את אותותיהם בה גם בבגרותה. בהקשר זה ציין שירות המבחן כי הגם שמדובר בבחורה בעלת אינטיליגנציה תקינה וכוחות מסוימים לתפקוד בתחום התעסוקתי, ניכר כי המשיבה פיתחה התנהגויות אימפולסיביות לצרכי הישרדות רגשית, הבאות לידי ביטוי במציאת פתרונות קונקרטיים מהירים ולא שקולים להתמודדות עם קשייה. לדברי קצינת המבחן, התנהגויות אלו אפיינו את מערכות היחסים של המשיבה בפנימייה, את יחסיה עם הערבים שפיקחו עליה כשהיתה נתונה במעצר הבית, את הקשר שלה עם שירות המבחן וכן את התנהגותה בעת ביצוע העבירות.

בנתונים אלו העומדים ברקעם של הדברים אין כמובן כדי להצדיק את מעשיה החמורים של המשיבה. יחד עם זאת, יש בהם כדי לשפוך אור על הסיבות שהביאו אותה, חרף היותה בחורה נורמטיבית, לנהוג כפי שנהגה, ובמיוחד, כדי ללמד על העונש שנכון וראוי להטיל עליה בגין העבירות שביצעה.

בהתייחס למצב הדברים הנוכחי, מציין שירות המבחן בתסקירו המשלים כי המשיבה עובדת כיום באופן חלקי במספרה באילת וכן מעניקה שירותי איפור באופן פרטי. בשיחה עם קצינת המבחן תיארה המשיבה אורח חיים נורמטיבי המנוהל על-ידה בניסיון לבסס את מקצועיותה כספרית וכמאפרת, וכן ביטאה חרדות קיומיות מהאפשרות שיוטל עליה מאסר בפועל. גם שירות המבחן חזר בתסקיר המשלים על עמדתו הבסיסית לפיה עונש חמור כמאסר בפועל יהווה עבור המשיבה משבר רגשי אקוטי העלול להוביל לשחזור תחושות דחייה מוקדמות מהחברה ולהעמיק את הפגיעה הראשונית בדימויה העצמי השביר, וממילא יחשוף אותה לחברה עבריינית, יפגום במאמציה לבסס את חייה הבוגרים באופן נורמטיבי ויהווה אלמנט מכשיל במתן הזדמנות נוספת להשתלבותה בחברה הנורמטיבית בתחילת חייה הבוגרים. עוד עולה מהתסקירים כי אף שהמשיבה התקשתה להתייחס באופן מעמיק לחומרת העבירות שביצעה - על רקע היותה מרוכזת בקידום האינטרסים הקיומיים שלה ועל רקע אפיוני אישיותה כמתואר - היא ביטאה מודעות להתנהגותה המסוכנת. כן הביע שירות המבחן דעתו לפיה המשיבה נתונה כיום בתהליך התבגרות חיובי וכי ההליך המשפטי והמערך הטיפולי שליווה אותו אפשרו לה לעבור תהליך של הפקת לקחים ורכישת דרכי התמודדות יעילות יותר למצבי דחק. לאור כל זאת, שב והמליץ שירות המבחן בתסקירו המשלים להסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

המלצה זו של שירות המבחן מקובלת עלינו. גם בהתחשב בחומרת העבירות שבהן הורשעה המשיבה ובמדיניות הענישה המחמירה שנקבעה ביחס אליהן, אנו סבורים כי נסיבותיה האישיות כפי שפורטו, ובפרט, גילה הצעיר; היותה ללא עבר פלילי; פרק הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות שבמהלכו לא מעדה בשנית; ובעיקר התהליך החיובי שבו היא נמצאת כיום בניסיון לבסס את עצמה מבחינה כלכלית ובכלל, לצד המשמעויות ההרסניות שעלולות להיות לשליחתה למאסר בפועל, לא יהיה זה נכון להחמיר בעונשה באמצעות המרת עבודות השירות שהוטלו עליה במאסר בפועל.

10.

יחד עם זאת, אנו רואים צורך להבהיר ולהדגיש כי ציפייתנו הינה שפסק דיננו זה יהווה עבור המשיבה תמרור אזהרה ברור וחד-משמעי מפני מעידה נוספת וכי בכל אשר עברה מאז ביצוע העבירות, יהיה כדי ללמדה כי מצוקות עתידיות שתחווה, קשות ומורכבות ככל שתהיינה, לא תוכלנה למצוא שוב פורקן בביצוע עבירות, ובכלל זאת בנהיגה פרועה ומשוללת רסן בדרכים תוך סיכון עוברי אורח תמימים ותוך סיכונה שלה עצמה. אנו מעניקים לה איפוא הזדמנות נוספת וחד-פעמית, וזו לא תחזור על עצמה במידה והמשיבה תראה כי לא למדה את הלקח מניסיון זה. על מנת להבטיח כי מסר זה יופנם על-ידי המשיבה באופן אמיתי ולטווח הארוך, ראינו לנכון להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בהיבט אחד בלבד, שעניינו ההחלטה להימנע מהטלת צו פיקוח של שירות המבחן עליה. אף ששירות המבחן הביע בעניין זה את דעתו לפיה בהינתן העובדה כי מירב משאביה של המשיבה מופנים כיום לביסוס פרקטי של חייה בתחום המקצועי והתעסוקתי, הרי שלעת הזו היא בעלת יכולת מוגבלת להפיק מטיפול ולהתחייב לו, אנו סבורים כי פיקוח של שירות המבחן עשוי בכל זאת להיות בעל תועלת מבחינתה. גם אם המשיבה מוגבלת ביכולתה ליתן אמון מלא בגורמי הטיפול וגם אם - כטענת שירות המבחן - בשלב הנוכחי לא תוכל היא לטפל בכל רמות העומק האפשריות בפגיעוּת העמוקה שאירעה עקב נסיבות חייה, יש לטעמנו חשיבות בקיומו של פיקוח כאמור על מנת לוודא כי היא ממשיכה במאמציה לבסס אורח חיים נורמטיבי ויציב ולא חוזרת לסטות מדרך הישר, כמו גם כדי להעניק בידיה כלים להתמודדות עתידית נכונה יותר עם הקשיים המגוונים שהחיים עוד צפויים להציב בפניה. לפיכך, אנו מורים כי המשיבה תימצא תחת פיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה, החל מהמועד שבו תתייצב לביצוע עונש עבודות השירות שהוטל עליה.

ממכלול הטעמים שציינו, ובכפוף לאמור בפסקה 10 לפסק דיננו, אנו דוחים איפוא את הערעור. הממונה על עבודות השירות יגיש חוות-דעת עדכנית באשר להתאמתה של המשיבה לביצוע עבודות שירות לא יאוחר מ-45 יום מהיום.