ע"פ 5780/10 דומבדזה מירזה נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי מרכז הרשיע את המערערים – בוריס בנימינוב (להלן: בוריס) ודומבדזה מירזה (להלן: מירזה), בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון שוד בחבורה, לפי סעיפים 499(א)(1) וסעיף 403 בנסיבות סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון בוריס לארבע שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסך 10,000 ש"ח. כמו כן, הופעלו שני מאסרים על תנאי שעמדו נגדו, אחד מהם (6 חודשים) במצטבר, והאחר (4 חודשים) בחופף. מירזה נדון לשלושים חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 5,000 ש"ח.

שלושה ערעורים מונחים בפנינו - בשניים מהם (ע"פ 5780/10 וע"פ 5934/10) משיגים בוריס ומירזה על הרשעתם, ולחלופין, על העונשים שהושתו עליהם. בערעור הנוסף (ע"פ 6353/10) עתרה המדינה (להלן: גם המשיבה) להחמיר בעונשיהם של המערערים.

כתב האישום ופסק דינו של בית-המשפט המחוזי

2.

ביום 21.4.09, כך על פי כתב האישום שהוגש נגד המערערים, הם קשרו עם אדם שלישי שזהותו אינה ידועה (להלן: האחר) לשדוד אשה בביתה שבלוד (להלן: המתלוננת). לצורך ביצוע זממם הגיעו בני החבורה לביתה של קורבנם ברכבו של מירזה מסוג דייהטסו אפלאוז, ואותה שעה הם היו מצוידים בכובעי גרב, אזיקונים מפלסטיק וסרט הדבקה. מירזה נותר להמתין בסמוך לרכב, בעוד שבוריס והאחר עלו לדירה תוך שהם מציגים את עצמם כעובדים של חברת החשמל. משנכנסו לדירה, הכו השניים את המתלוננת ודרשו ממנה להובילם לכספה. בין הצדדים התפתח מאבק במהלכו נשכה המתלוננת את אחד השודדים וזעקה לעזרה, ובעקבות כך נכנסה שכנתה ואז נמלטו התוקפים מהמקום, כאשר אחד מהם חובר למירזה והשני נמלט רגלית.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים. הרשעתו של בוריס נסמכה על אלה: התאמת הפרופיל הגנטי ( D.N.A ) שלו לפרופיל שהופק ממסכת פנים שנתפסה בזירת העבירה; הימצאותו בזירה עם מירזה; שתיקתו בחקירתו; והתנהגות מפלילה בעקבות ניסיון השוד, שעיקרה שיחות טלפון בהן תאם גרסאות עם בת-זוגו. מירזה, שכפר בעובדותיו של כתב האישום, טען כי בזמן ביצוע העבירה הוא שהה במרכול הנמצא בכניסת לעיר לוד. אולם בית המשפט המחוזי דחה גרסה זו, וקבע כי הוא היה שותף לביצוע העבירות. הרשעה זו התבססה על זיהוי רכבו כרכב בו הסתלקו שניים מהמעורבים בשוד מהזירה; נמצא כי קיימת זיקה הדוקה בין מירזה לבוריס (בנות זוגם הן אחיות); בתקופה הרלבנטית לביצוע העבירות בוריס לא היה מורשה לנהיגה, ומירזה נהג להסיעו ברכבו; הטלפון הנייד של מירזה אוכן בשעה שנעברו העבירות במרחק לא רב מהזירה; ולבסוף, מפיו של מירזה נשמעה ראשית הודיה בפני קצין משטרה.

ההליכים בערעור

4.

כאמור, בגדר הערעורים שהגישו טענו המערערים כי הרשעתם שגויה. ברם, בהודעה בכתב שהגיש בא-כוח המדינה, עו"ד גלבפיש, הוא מסר כי גובש עם בוריס הסדר טיעון, לפיו יחזור בו האחרון מהערעור על הרשעתו, והמדינה תסכים להעמיד את תקופת מאסרו הכוללת על 30 חודשי מאסר. את ההסדר הזה נימק בא-כוח המדינה בקשיים ראייתיים שעמדו בדרכה של שולחתו להוכחת חלקו של בוריס בפרשה.

בעקבות התפתחות זו, ולאחר שבחנו היטב את הראיות עליהן נסמכת הרשעתו של מירזה, החלפנו דברים עם בא-כוחו, עו"ד נהרי, ולאחר שנועץ בשולחו הודיע כי גם הוא חוזר בו מן הערעור על ההרשעה, ועל כן הכרעתנו נתבקשה בסוגית העונש בלבד. באשר לבוריס, מקובלים עלינו דבריו של עו"ד גלבפיש בדבר הקשיים הראייתיים שניצבו בדרכה של התביעה, ועל כן סברנו כי חרף העובדה שהעונש המוצע נוטה במובהק לקולה בהשוואה למדיניות הענישה הנוהגת, אין בידינו לדחות הסדר זה. הקלה זו בעונשו של בוריס מחייבת הקלה מסוימת גם בעונשו של מירזה ולכך שני טעמים: האחד, בניגוד לשותפו הוא לא נטל חלק בתקיפתה של המתלוננת; השני, עניינו בכך שהעונש עליו המליצו הצדדים בעניינו של בוריס, כלל הפעלה בחופף של שני מאסרים על תנאי, נתון שאינו מתקיים בעניינו של מירזה.

נוכח האמור אנו מחליטים לדחות את השגות המערערים על הרשעתם ואת ערעור המדינה בע"פ 6353/10. מאידך, ערעוריהם של המערערים על העונש מתקבלים – תקופת המאסר בה ישא בוריס תעמוד על 30 חודשים, ובחופף לה מופעלים שני המאסרים על תנאי העומדים נגדו. את תקופת המאסר בה ישא מירזה אנו מעמידים על 24 חודשים. יתר רכיביו של גזר הדין יעמדו בעינם. אנו מוסיפים ומורים כי על דומבדזה מירזה להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז כדי להתחיל לשאת בעונשו, והוא יעשה זאת ביום כ"ב בניסן התשע"א (26.4.2011), עד לשעה 10:00.