ע"פ 653/21 שי יצחק ניצן נ. הממונה על עבודות שרות- מפקד גוש מרכז משרדי הממשלה

1.

ביום 26.5.2019 נדון המבקש לשבעה חודשי מאסר בעבודות שירות בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, לאחר שהורשע בהסדר טיעון בעבירות תעבורה שונות, שהעיקרית שבהן היא נהיגה בזמן פסילה (פ"ל 9427-01-19, השופטת ר' וקסמן ).

המבקש החל בריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות ביום 16.9.2019; ולאחר כחמישה חודשים חדל המבקש מלהתייצב לעבודתו. בהתאם, הורה הממונה על עבודות שירות ביום 13.10.2020 על הפסקה מנהלית של עבודות השירות בעניינו של המבקש, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ונקבע כי המבקש יישא ביתרת עונשו בבית הסוהר, לתקופה של 77 ימים (להלן: החלטת הממונה ).

2.

המבקש מיאן להשלים עם החלטת הממונה, והגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 10617-11-20; להלן:

בית המשפט המחוזי ). בגדר העתירה טען המבקש כי בשל נסיבותיו האישיות הקשות הוא אינו מסוגל לרצות עונש מאסר. ביום 17.11.2020 התקיים דיון בעתירה, במהלכו הסכים המבקש לחזור בו מעתירתו, ולצד זאת ביקש כי התייצבותו למאסר תידחה לנוכח נסיבותיו האישיות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת הדחייה, בהסכמת המשיבים, וקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.2.2021 (השופטת מ' ברנט ). המבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה בעתירה; ויצוין בנקודה זו כי עתירת המבקש לבית המשפט המחוזי היא בגדר עתירת אסיר מכוח סעיף 51ט(ג) לחוק העונשין וסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. הליך הערעור על החלטה בעתירה מעין זו הוא באמצעות בקשת רשות ערעור לבית משפט זה לפי סעיף 62ג לפקודת בתי הסוהר; וזאת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין בנוכחות הצדדים (תקנה 7(א) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980).

ביום 19.1.2021 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע עונש המאסר, לנוכח בקשת חנינה שהגיש לנשיא המדינה ביום 22.12.2020, במסגרתה ביקש כי יותר לו לסיים את ריצוי עונשו בעבודות שירות. ביום 28.1.2021 התקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי. משבית המשפט המחוזי הבהיר למבקש כי אין לו סמכות לדון בעניין – משך העותר את הבקשה לעיכוב ביצוע והבהיר לפרוטוקול כי "אני אפנה בהתאם לבית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור".

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שכותרתה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע עונש מאסר". בגדר הבקשה מבוקש לדחות את ביצוע עונש המאסר מאותו הטעם שהוצג לבית המשפט המחוזי – בקשת החנינה שהוגשה לנשיא המדינה. לטענת המבקש, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תייתר למעשה את הבקשה לחנינה, בהינתן תקופת המאסר הקצרה שעל המבקש לרצות. יצוין כי במסגרת בקשת החנינה עמד המבקש על נסיבותיו האישיות הקשות, וכך עשה גם במסגרת הבקשה דנן. לדברי המבקש, הוא נתון לקשיים כלכליים, משפחתיים ונפשיים, הנובעים בין היתר מפטירת אחיו לאחרונה וממחלתה הקשה של אימו; ולטענתו נסיבותיו אלו מצדיקות היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע.

יצוין כי הבקשה הוגשה ביום 29.12.2020 סמוך לפני המועד שנקבע להתייצבותו של המבקש למאסר. בתגובת המשיבה, שנתבקשה להגיב מיד בסד הזמנים שבו מדובר, התמקדה בעיקר בסיווג ההליך ואינני רואה מקום להרחיב על כך. זאת משעה שעולה מהתגובה כי המשיבה בכל מקרה מתנגדת לבקשה לגופה בנימוק שהיא אינה מגלה כל הצדקה להיעתר לה.

4.

ייאמר תחילה כי על פניו דומה כי בית המשפט המחוזי נתפס לכלל טעות כאשר סבר כי אין זה מסמכותו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. כך משעה שמדובר בבית המשפט שלכתחילה הורה על מועד התייצבותו של המבקש למאסר, ועל כך כאמור לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה – לא בקשר לעצם ההפסקה המנהלית ולא לעניין מועד ההתייצבות; ובהינתן שאין הליך ערעור בנדון, הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע או למתן סעד זמני נתונה לערכאה הדיונית (תקנה 43 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). אולם, משהגיע העניין לפתחו של בית משפט זה אינני רואה מקום להחזיר את הצדדים לבית המשפט המחוזי, ואתייחס לבקשה לגופה.

לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע, על נספחיה, לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר. בקשת חנינה איננה כשלעצמה סיבה לעכב עונש מאסר (ראו, מיני רבים: רע"פ 1127/18 נג'יב נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (13.3.2018)), ולא ראיתי טעם מבורר בבקשה ובנספחיה המצדיק סטייה מכלל זה. כך משעה שעוד ביום שניתנה החלטה הממונה (13.10.2020) היה ידוע למבקש שהוא צריך להתייצב למאסר, ובקשת החנינה הוגשה רק בחלוף כחודשיים; וכן בהינתן שבית משפט המחוזי נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש בעת שנעתר לבקשתו ודחה את מועד התייצבותו למאסר.

5.

לנוכח האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. עם זאת ולפנים משורת הדין, המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.2.2021 (במקום 1.2.2021), והכל באופן שקבע בית המשפט המחוזי.