ע"פ 6980/05 בנימין מילצקי נ. יו"ר הועדה המרחבית לתכנון ובניה לודים-מר אפ

ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופט י' לוי) מיום 12.7.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 2436/05.

1.כנגד המערערים הוצאו צווי הריסה על בניית חממה בחריגה מהיתר (בשנת 2001). על צווים אלו השיגו המערערים. לאחר עיכובים רבים, נדחתה בקשתם לביטול צווי ההריסה (להלן – הליך ההריסה). בהחלטה זו (מיום 7.6.2004) נאמר, מפי השופט י' לוי, בין היתר, כי "לא ניתן להתעלם מהתנהגותם המקוממת של [המערערים], שלא בחלו באמצעי כלשהו, תוך כיפוף הוראות הדין, והעמדת בית המשפט, שוב ושוב, בפני עובדות מוגמרות. הכול...על מנת לסכל...מימוש צווי ההריסה. התנהגות זו, של המבקשים, עולה, להשקפתי, עד כדי חוסר ניקיון כפיים". עוד הוסיף בית המשפט בהחלטתו מאותו יום, כי "[המערערים] 'הצליחו' למשוך את ההליכים משך כ-3 שנים, עד כדי ריקונו מתוכן כמעט של צו ההריסה המינהלי". על החלטות אלו הוגש ערעור ובקשת עיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת עיכוב ביצוע צווי ההריסה (דצמבר 2004). כן נדחה הערעור לגופו (מאי 2005). ביוני 2005, ביקשו המערערים מבית המשפט להורות על בטלות צווי ההריסה (ב"ש 2436/05; להלן – הליך הבטלות). לטענתם, צו ההריסה פקע זה מכבר כיוון שלא בוצע בתוך 30 יום מדחיית הבקשה לעיכוב הביצוע (מדצמבר 2004). גם הליך זה היה בפני השופט י' לוי.

2.בפתח הדיון בטענתם המשפטית בהליך הבטלות ביקשו המערערים את פסילתו של בית המשפט. לטענתם, התבטאויות השופט וקביעותיו המשפטיות הנחרצות בהליך ההריסה מעלות חשש ממשי לגיבוש עמדתו המוקדמת בסוגיה המשפטית המונחת לפניו בהליך הבטלות. המשיבים התנגדו לפסילת בית המשפט. בקשת הפסילה נדחתה (ביום 12.7.2005). בית המשפט קבע כי "השאלה שבמחלוקת..להצהיר על בטלות צווי הריסה מינהליים, היא שאלה משפטית צרופה, שלהכרעה בה, אין ולא כלום, עם הכרעת בית המשפט בהחלטה [מיום 7.6.2004]". בהחלטתו מאותו יום דחה בית המשפט את הבקשה לבטלות צווי ההריסה וקבע שההריסה תתבצע בתוך 30 יום. על ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה הוגש הערעור שבפניי. ביום 18.7.2005 הוריתי על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום עד למתן החלטה בערעור הפסלות.

3.המערערים חוזרים על עיקר טענותיהם מבקשת הפסלות. לשיטתם התבטאויות בית המשפט שצוינו לעיל יוצרות חשש ממשי למשוא פנים. עוד נטען, כי העובדה שבית המשפט הכריע בעבר בשאלה משפטית אחרת בנוגע לאותם צווי הריסה – מצדיקה את פסילתו. עוד למדים המערערים על חשש ממשי למשוא פנים מדחיית בקשתם להצהיר על בטלות צווי ההריסה. לדעתם, החלטה זו מעידה, בדיעבד, על משוא פנים מצד בית המשפט. המשיבים מצידם מתנגדים לפסילת בית המשפט. לטענתם, המערערים נוקטים סחבת בהליכי המשפט בכדי למנוע את הריסתם של המבנים הלא-חוקיים שבנו.

4.לאחר שמיעת בעלי הדין ועיון בחומר המונח בפניי, נחה דעתי שדין הערעור להידחות. אכן, במסגרת הדיון בהליך ההריסה בית המשפט הביע דעתו על הסחבת שנקטו, לכאורה, המערערים. אך מהתבטאויות אלו אין להסיק כי גובשה דעתו של בית המשפט בהליך הבטלות (ראו והשוו: ע"א 4488/99 קינן נ' בבית שירותי עזרה לקשיש בביתו (לא פורסם); ע"א 5995/04 אבו חאטום נ' פוקס (לא פורסם)). המערערים סבורים כי העובדה שבית המשפט דן בעבר בעניינם בשאלה משפטית אחרת מהווה עילה לפסילתו. אמנם, במקרים מסוימים, העובדה שבית המשפט קבע קביעות עובדתיות ומשפטיות בהליך קודם עשויה להוות עילה לפסילתו בהליך קשור (השוו: ע"פ 6542/02

גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם); ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי (לא פורסם)). אך במקרה דנן לא קמה כל עילת פסילה. השאלות העובדתיות והמשפטיות שנדונו בהליך ההריסה אינן זהות כלל לשאלות העובדתיות והמשפטיות שהתבררו בהליך הבטלות (ראו והשוו: ע"א 4151/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (לא פורסם)). גם החלטת בית המשפט לדחות את בקשת המערערים, אינה מקימה עילת פסלות. הלכה היא כי הכרעותיו של בית המשפט לגופן – אפילו לרעת בעל דין זה או אחר – אינן מהוות עילה לפסילת המותב (ראו למשל: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 6100/05 אסביר נ' קואס (לא פורסם). אמנם, המערערים סבורים כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. אך המבחן לפסילת בית המשפט – אובייקטיבי. לפי מבחן זה, טענות המערערים אינן מגלות כל עילת פסילה. דעתו של בית המשפט בסוגיה המשפטית החדשה שהונחה בפניו לא "ננעלה" בפני המערערים (השוו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 758).

אשר על כן, הערעור נדחה. ממילא מתבטל גם עיכוב ביצוע החלטת בית משפט השלום מיום 12.7.2005.