ע"פ 7031/08 צחי נשיא נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת איטה נחמן ) מיום 15.7.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 3639/07.

1.

לבית משפט השלום בראשון לציון הוגש כתב אישום נגד המערער (ת.פ. 3639/07), בגין העבירות הבאות: עושק, עבירה לפי סעיף 431 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); קבלת רכב שהושג בעבירה, עבירה לפי סעיף 413 י' לחוק; ניסיון שידול לקבלת רכב שהושג במרמה, עבירה לפי סעיף 413 י' בתוספת סעיף 33 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(2) לחוק; קשירת קשר לביצוע עוון, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ושינוי זהות של רכב או של חלק רכב, עבירה לפי סעיף 413ט לחוק.

ברשימת עדי התביעה שצורפה לכתב האישום דנן, הופיעו, בין היתר, העדים יעקב כהן ומחמוד שאפעי, שעל פי כתב האישום היו מעורבים בחלק מהמעשים המיוחסים לנאשם. נגד עדים אלה הוגשו כתבי אישום נפרדים (ת.פ. 3860/07 כנגד יעקב כהן ות.פ. 3615/07 כנגד מחמוד שפעי), ומשפטיהם נקבעו לשמיעת ראיות בפני השופטת נחמן . ביום 5.2.2008 הורשע יעקב כהן על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון. ביום 18.5.2008 הורשע מחמוד שאפעי על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וביום 24.6.2008 נגזר דינו.

ביום 11.11.2007, התקיימה הקראת כתב האישום בעניינו של המערער, בפני סגנית הנשיא, השופטת ברודי . במועד זה, קבעה השופטת ברודי את המועדים לשמיעת הראיות בתיק, גם כן בפני השופטת נחמן . שמיעת הראיות בתיקו של המערער החלה ביום 13.3.08, והמשיכה בימים 20.3.08, 27.3.08, 3.4.2008, 6.7.2008 ו-15.7.2008.

2.

ביום 15.7.2008, במהלך ישיבת ההוכחות, ביקש המערער מבית המשפט כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בכתב האישום בעניינו. לטענת המערער, קיים חשש כי בית המשפט לא יוכל להכריע בעניינו בצורה אובייקטיבית, לאחר שנחשף להודאותיהם של יעקב כהן ומחמוד שאפעי, בהן הוזכר שמו של המערער, הרשיעם על סמך הודאותיהם, וגזר את דינו של מחמוד שאפעי.

בהחלטתו מיום 15.7.2008 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות, משני טעמים. ראשית, נקבע כי טענת הפסלות לא הועלתה מיד לאחר שנודעה למערער עילת הפסלות ביום 11.11.2007, אלא בשלב מאוחר בהרבה, וזאת בניגוד להוראת סעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). לא זו אף זו, נקבע כי המערער אף נתן הסכמתו כי עניינו יידון בפני השופטת

נחמן , ובחר להעלות את טענת הפסלות רק לאחר

שהתקיימו ששה דיוני הוכחות בעניינו, ולאחר שנערך הסדר דיוני בינו לבין המשיבה. שנית, נקבע כי בנסיבות העניין לא מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מבחינה אובייקטיבית. זאת, נוכח מקצועיותו של בית המשפט, ויכולתו לאבחן בין מערכת עובדות פלונית לבין מערכת עובדות שהונחה בפניו בתיקים אחרים באותה פרשה.

עוד צוין, כי גם במקרה בו נחשף בית המשפט למידע בלתי קביל, תקום עילת פסילה רק במקרים חריגים, בהם המידע הינו כה מקיף ויסודי, עד שקיים חשש ממשי שגם שופט מקצועי לא יוכל להתעלם ממנו בהכרעת הדין.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בראש ובראשונה, לא מקיימת בקשת הפסלות את התנאי הקבוע בסעיף 146 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]. על טענת פסלות להיטען מיד לאחר שנודעה עילת הפסלות, ולכל המאוחר בישיבת בית המשפט הראשונה שלאחר היוודעה של עילת הפסלות. טענת פסלות אינה בבחינת נשק סודי, שניתן להשאירה נצורה לעת מצוא (ראו: ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 412, 419 (1987); ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790, 791 (1991); ע"א 19/02 ניר נ' הרשקו (לא

פורסם, 24.1.2002)). במקרה דנן, אף שעילת הפסלות היתה ידועה למערער כבר ביום 11.11.2007, ואף שהעד יעקב כהן הורשע עוד בטרם החלה שמיעת הראיות במשפטו של המערער, בחר המערער לטעון לעילת פסלות רק בשלב מתקדם של שמיעת העדויות, ולאחר שהושקעו זמן רב ומשאבים – הן על ידי הצדדים והן על ידי מערכת המשפט. התנהלות זו של המערער מעוררת חשש לניצול לרעה של טענת הפסלות, ועשויה ללמד כי המערער ויתר על זכותו לטעון לעילת פסלות (ראו: ע"פ 3821/92 אזוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.9.92); ע"פ 1179/94 אשכנזי נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(5) 320, 325 (1994); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 65-63 (2006)). בין כך ובין כך, די בשיהוי המשמעותי בהגשת בקשת הפסלות כדי להצדיק את דחיית הערעור.

למעלה מן הצורך, אתייחס לטענות הערעור לגופן. הלכה היא, כי אין בעובדה ששופט הכריע בעניינם של מספר מעורבים בפרשה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות שתמנע ממנו להמשיך ולדון בעניינם של המעורבים האחרים. הלכה זו יפה, בין שמדובר בהליך משותף כנגד כל המעורבים, ובין שמדובר בהליכים נפרדים, בין אם אחד הנאשמים הודה, ובין אם לאו ובין שהודאות המעורבים קבילות כראיה, ובין אם לאו (ראו: ע"פ 6725/04 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2004); ע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(5) 729, 731 (1996); ע"פ 1976/03 בכור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 305-304, 299-298 (2006)). חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו להתעלם ממידע אשר הגיע לידיו, ושאינו רלוונטי למקרה העומד להכרעתו (השוו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.2003); ע"פ 350/91 ממן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 345, 352 (1991)). עם זאת, יתכנו מצבים חריגים בהם תקים הרשעת חלק מהמעורבים חשש ממשי למשוא פנים בעניינם של המעורבים האחרים, ויש לבחון כל מקרה על נסיבותיו (ראו: ע"פ 4150/00 דהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.2000);

ע"פ 6725/04 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2004); ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2003)). עניינו של המערער אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה, ואין בהתנהלותו של בית המשפט כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של המערער.

לפיכך, לא קמה עילה לפסילה של בית המשפט.

אשר על כן, הערעור נדחה.