ע"פ 7388/20עמירם בן אוליאל נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפנינו בקשה, שעל פי כותרתה כוללת שלוש בקשות נפרדות:

בקשה להסרת חסיון לטובת המדינה, בקשה לעיון בחומרי חקירה, ובקשה לקבלת ראיות חדשות בערעור. נקדים סיכום דיוני לפני ההנמקה הקצרה. כפי שיתברר, מדובר למעשה בשתי בקשות בשלב זה – בקשה להסרת חסיון ובקשה לעיון בחומר חקירה. נכון כי שתי בקשות אלה יידונו בפני דן יחיד, שאינו אחד מחברי ההרכב הדן בתיק העיקרי. בנוסף, למען הסדר הטוב ובשל מהותן הנפרדת של שתי הבקשות – מוטב כי הן יוגשו מחדש בנפרד, גם אם אותו שופט ידון בשתיהן.

2.

אשר לבקשה להסרת חסיון לטובת המדינה, הרי שהסמכות לדון בה נתונה "לשופט של בית המשפט העליון" (סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), ולא להרכב הדן בתיק. כך, בדרך שבשגרה נשמעות בקשות מעין אלה לפני שופט שאינו דן בתיק העיקרי. על המערער להגיש אפוא בקשה חדשה ונפרדת בעניין זה, שלא במסגרת ההליך הפלילי העיקרי. יוער כי החלטת השופט נ' סולברג בבש"פ 1506/21 כוונה בעיקרה – על פני הדברים ולפי האסמכתא שהובאה בה – לסוגיית העיון בחומר החקירה. וזאת ביחס לשאלה איזה בית משפט – מחוזי או עליון – ידון בעניין.

3.

אשר לבקשת העיון בחומר חקירה, עולה כי הגם שהסמכות נתונה בשלב זה לבית המשפט העליון, ראוי כי הבקשה תועבר "לשופט יחיד שאינו דן באישום" (סעיף 74(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), דהיינו שאינו אחד מחברי ההרכב הדן בתיק העיקרי (ראו ע"פ 3427/19 מדינת ישראל נ' פלוני

(21.11.2019)). בנסיבות אלה, תוגש בקשה חדשה שתתייחס רק לגילוי חומרי החקירה. הבקשה תועבר להכרעתו של שופט שאינו אחד מחברי ההרכב הדן בתיק העיקרי.

4.

אשר לבקשה לקבלת ראיות חדשות בערעור – זו מוזכרת בכותרת הבקשה, אך בגוף הבקשה מובהר, לכאורה, כי הכוונה להוספת החומרים החסויים, שביחס אליהם מבוקש קודם כל להסיר את החסיון. עולה כי אין מקום להידרש בשלב זה, וקודם להכרעה בבקשה להסרת החסיון, לבקשה להוספת ראיות בערעור. טענות המערער שמורות לו, היה ותתקבל בקשתו להסרת חסיון – וכמובן שאין באמור כדי להביע כל דעה בעניין, לכאן או לכאן.

5.

הסנגור יפעל בהתאם לאמור בתוך יומיים.