ע"פ 7646/10 חאזם עאבדין נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' קולה ) בת"פ 39650-06-10 מיום 20.9.2010.

העובדות על פי כתב האישום

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות [לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה )]; גרם חבלה לאדם ונזק לרכוש ברשלנות [לפי סעיפים 62(2), 38(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה]; נהיגת רכב במצב שמונע השליטה ברכב ומסכן עוברי דרך [לפי תקנת 26(1) ו-26(4) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ) וסעיף 68 לפקודת התעבורה] וסטייה מנתיב הנהיגה (לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה וסעיף 68 לפקודת התעבורה). על פי האמור בכתב האישום, ביום 9.4.2010 נהג המבקש באוטובוס בכביש מכיוון כפר רינה לכיוון כפר כנא, 754 כשהוא שרוי במצב של עייפות גבוהה. באותה עת נהג בכיוון ההפוך חוסני עבאס (להלן: המנוח ) ברכב משא (להלן: הרכב ). בשל מצבו, נהג המבקש את האוטובוס ללא תשומת לב לתנאי הדרך ולנעשה בכביש ותוך התעלמות מהוראות התמרורים המוצבים בצד הדרך. בקילומטר ה-57.2 של הכביש, מקום בו קיימת עקומה חדה ימינה בכיוון נסיעתו, סטה המבקש עם האוטובוס שמאלה לנתיב הנגדי כאשר הוא חוצה את קו ההפרדה הרצוף שבאמצע הכביש והתנגש עם הפינה הקדמית השמאלית של האוטובוס בדופן הקדמי השמאלי של הרכב שהגיע מולו בנתיב השמאלי. בעקבות ההתנגשות נדחף הרכב לימין ופגע עם חלקו האחורי במעקה ברזל שבצד ימין של הכביש בכיוון נסיעתו. כתוצאה מן התאונה נהרג המנוח ומספר מנוסעי האוטובוס נפצעו. כן ניזוקו האוטובוס והרכב.

הליכים קודמים

2.

ביום 12.9.2010 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי הגיעו להסדר טיעון במסגרתו יודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן, ויורשע על פיו. הצדדים ביקשו מבית המשפט המחוזי להטיל על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה שבין 12 ל-18 חודשים, לפי שיקול דעת בית המשפט וטיעוני הצדדים; פסילה בפועל שתיקבע על ידי בית המשפט המחוזי; מאסר על תנאי וקנס על פי שיקול דעת בית המשפט וטיעוני הצדדים. בין הצדדים סוכם כי עונש הפסילה בפועל שיוטל על ידי בית המשפט המחוזי יסוייג בכך שהמבקש יהיה רשאי לנהוג ברכב מסוג מלגזה בשטח סגור של מפעל החל מיום סיום עונש המאסר בפועל, על מנת לא לפגוע בפרנסתו בזמן תקופת הפסילה. המבקש הצהיר בבית המשפט המחוזי כי הוא מבין את הסדר הטיעון ומודע לכך שבית המשפט אינו כבול להסדר. המבקש אישר כי הסדר הטיעון נעשה על דעתו ובהסכמתו. המבקש הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולפיכך הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.9.2010.

3.

ביום 20.9.2010 ביקשו הצדדים להגיש השלמה להסדר הטיעון ביניהם, כדלקמן: על המבקש ייגזרו 14 חודשי מאסר בפועל; המבקש ייפסל לצמיתות מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לרכב מסוג אוטובוס או רכב משא אחר כלשהו להסעת נושאים; המבקש ייפסל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לרכב מכל סוג שהוא ומכל דרגה שהיא לתקופה של 7 שנים מיום הפסילה המינהלית (9.4.2010), למעט רכב מסוג מלגזה, ובלבד שייעשה בה שימוש בשטח סגור של מפעל. לעניין תנאי זה הוסכם על הצדדים כי הפסילה בפועל תהיה רק למשך 14 חודשים. המשיבה הסכימה שבית המשפט המחוזי יימנע מהטלת קנס נוכח תקופת המאסר ונוכח מצבו הכלכלי של המבקש, אך ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי על עבירות בזמן פסילה וגרימת מוות ברשלנות.

4.

בית המשפט המחוזי מצא את ההסדר סביר בנסיבות העניין בהיותו תואם הן את חומרת מעשיו של המשיב, הן את האינטרס הציבורי והן את העובדה שהמבקש בחר להודות מייד מרצונו החופשי ואף נערכה סולחה בינו לבין משפחת המנוח. לפיכך גזר בית המשפט המחוזי על המשיב את העונשים שהוסכמו בהסדר הטיעון כאמור, וביניהם 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כן הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש מאסר על תנאי למשך 18 חודשים לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו של עבירה של גרימת מוות ברשלנות ומאסר על תנאי למשך שישה חודשים בכל יעבור במשך שלוש שנים עבירה של נהיגה בזמן פסילה. בנסיבות העניין נמנע בית המשפט המחוזי מהטלת קנס על המבקש, לנוכח מצבו הכלכלי. לבקשת בא כוח המבקש עוכב ביצוע גזר הדין למשך 30 יום ונקבע כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.10.2010. המבקש הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ובמסגרתו הגיש את הבקשה שלפניי שעניינה עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת עליו עד להכרעה בערעור.

נימוקי הבקשה

5.

המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד אמיר דאוד – טוען כי סיכוייו להצליח בערעור ולבטל את הכרעת הדין גבוהים. המבקש טוען כי הודאתו במסגרת הסדר הטיעון ניתנה בטעות ויש לבטלה, שכן היא הייתה בניגוד לרצונו ובניגוד לאמונתו בחפותו, הן ביחס לכתב האישום המקורי והן ביחס לכתב האישום המתוקן. לטענת המבקש, בפגישותיו עם הסנגור אשר ייצגו בבית המשפט המחוזי סוכם על ניהול משפט והוא "הופתע לשמוע שעניינו נסגר לאחר הודיה", מבלי שניתנה לו ההזדמנות לטעון לחפותו ולעונש. המבקש מכיר בכך שבית המשפט שאל אודות רצונו החופשי להודות בעובדות כתב האישום המתוקן אלא שהוא טוען כי "גם את זה לא הבין" על אף שהוא שולט בשפה העברית, היות ש"זו פעם ראשונה שנוכח הוא במשפט". בהקשר זה טוען המבקש כי בית המשפט שגה בכך שלא הסביר לו את משמעות הודאתו. המבקש מוסיף וטוען כי בניגוד לדיון שנערך ביום 12.9.2010, בדיון ביום 20.9.2010 כלל לא נתבקשה כנדרש תגובתו להסדר ולתיקון והוא לא נשאל האם הוא מבין את ההסדר.

6.

המבקש מעלה גם טענות לעניין העונש שנגזר עליו ובכלל זה טוען כי היה ראוי להפנותו לתסקיר מבחן טרם גזירת דינו. כמו כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה משאימץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים והחמיר בעונשו ללא שעמד על נסיבותיו האישיות ונסיבות ביצוע העבירה בה הודה (ובכך חסך זמן שיפוטי), בהיותו אדם צעיר ללא עבר פלילי ובן יחיד למשפחה נורמטיבית המפרנס את אמו החולנית. לטענת המערער, "גזר הדין מהווה אסון מבחינתו ולעולם לא היה מסכים לגזר דין כה חמור ודרסטי מבחינתו ומבחינת אמו" מבלי לטעון את טיעוניו לעונש בפני בית המשפט המחוזי.

7.

לטענת המבקש, קיים חשש כי במקרה שלא תתקבל בקשתו לעיכוב ביצוע, יתרוקן מתוכן ערעורו, שסיכויי ההצלחה בו גבוהים. המבקש טוען כי דחיית הבקשה תגרום לו עיוות דין ונזק רב, בעוד שהיעתרות לבקשה לא תגרום כל נזק למשיבה.

תגובת המשיבה

8.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד בת-עמי ברוט – טוענת כי אין מקום לקבל את הבקשה על אף שעונש המאסר שנגזר על המבקש אינו ארוך במיוחד, וזאת היות שלגישתה סיכויי הערעור נמוכים ביותר.

9.

לעניין הבקשה לחזרה מההודאה טוענת המשיבה כי השתלשלות העניינים בבית המשפט המחוזי מצביעה על כך שהמבקש הבין את פרטי הסדר הטיעון והסכים לו. המבקשת טוענת כי הטענה בדבר אי הבנת הסדר הטיעון טומנת בחובה טענה בדבר כשל בייצוג, אך זו אינה נתמכת בתצהיר מאת עורך הדין אשר ייצג את המשיב בבית המשפט המחוזי כנדרש. המשיבה טוענת עוד כי לנוכח עברו הפלילי המשמעותי של המשיב משנות ה-80 וה-90, הכולל ריצוי עונשי מאסר ממושכים למדי, טענתו בדבר אי היכרותו עם ההליך המשפטי תמוהה. יתר על כן, המשיבה טוענת כי המבקש היה שותף מלא להליך גיבוש הסדר הטיעון וכי הגיע לכל הדיונים בבית המשפט המחוזי כשהוא מלווה בבני משפחתו, שאף הם היו מעורבים בגיבוש ההסדר.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.

בבואו לבחון בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר על בית המשפט לשקול, בין יתר השיקולים, את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, סיכויי הערעור להתקבל, עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות של המבקש וכן שיקולים נוספים [ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 283-276

(2000) (להלן: עניין שוורץ ); ע"פ 2771/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.3.2008)]. במקרה שלפניי אכן לא הושת על המבקש עונש מאסר ארוך במיוחד, עובדה אשר עשויה, כשלעצמה, להוות שיקול התומך בעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערעור על מנת למנוע מצב בו ירצה אדם חלק ניכר מעונשו טרם ייבחן עניינו בערכאת הערעור, דבר העלול לפגוע ביכולתו לממש באופן אפקטיבי את זכות הערעור המוקנית לו על פי חוק [ראו: עניין שוורץ , בעמוד 278]. ואולם, בנסיבות העניין איני סבור כי ראוי להקנות למשך המאסר שנגזר משקל מכריע בהחלטה בדבר עיכוב ביצוע עונשו של המבקש, זאת מאחר שלא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים, מבלי לקבוע מסמרות בדבר.

12.

במסגרת ערעורו מעוניין המבקש לחזור בו מהודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסכם הטיעון. סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודאה מעוגנת בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1992 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), הקובע:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

כבר נפסק כי סמכותו האמורה של בית המשפט לאפשר חזרה מהודיה בכל שלבי המשפט מנימוקים מיוחדים כוללת גם את שלב הערעור. ואולם, בית המשפט יתיר חזרה מהודיה לאחר מתן גזר הדין רק במקרים נדירים [ראו: ע"פ 5561/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 145, 152 (2004); ע"פ 10518/06 בטאט מירון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.3.2007); ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (לא פורסם, 26.11.2007)]. נכון הדבר ביתר שאת מקום בו הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" [ע"פ 5561/03 הנ"ל, בעמוד 152]. מבלי לחרוץ עמדה לעניין תוצאת הערעור, אין בידי לקבוע בשלב זה כי קיים סיכוי גבוה לכך שהמותב אשר ישמע את ערעורו של המבקש יקבע כי מדובר באחד מאותם מקרים נדירים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודאה בשלב הערעור, לאחר שהמבקש הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים.

13.

המבקש טוען כי ההצדקה לאפשר לו לחזור מהודאתו נעוצה בהעדר הבנתו את הסדר הטיעון. אלא שבדיון מיום 12.9.2010, במהלכו הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי אודות הסדר הטיעון שגובש ביניהם, הצהיר המבקש כדלקמן:

"אני מבין את ההסדר ואני מודע לכך שבית המשפט לא כבול להסדר. אני מסכים להסדר והוא נעשה על דעתי ובהסכמתי" (עמוד 4, שורות 25-24 לפרוטוקול).

קשה ליישב את טענת המבקש כי הודאתו ניתנה בניגוד לרצונו עם דברים מפורשים אלו שנאמרו בפני בית המשפט המחוזי.

14.

יתר על כן, המבקש טוען כי לא היה מסכים להסדר הטיעון אילו הבין את השלכותיו עליו ועל משפחתו. במהלך הדיון שנערך לפניי שאלתי את המבקש בעניין מעורבותם של בני משפחתו בגיבוש הסדר הטיעון והמבקש השיב כי בני משפחתו לא התלוו אליו לדיונים בבית המשפט המחוזי ולא היו מעורבים בהליך המשפטי שהתנהל בעניינו. ואולם, מפרוטוקול הדיון מיום 20.9.2010 – במהלכו ביקשו הצדדים מבית המשפט המחוזי לכבד את השלמת הסדר הטיעון ביניהם לעניין העונש – עולה כי בא כוחו (דאז) של המבקש ביקש להביא לידיעת בית המשפט המחוזי מידע מסויים שנמסר לו על ידי דודו של המבקש (בדבר סולחה שנעשתה עם משפחת המנוח) מה שמעיד, לכאורה, על מעורבות מסויימת של משפחת המבקש בהליך המשפטי שהתנהל בעניינו.

15.

טענתו של המבקש לפיה לא הבין את ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי היות שהייתה זו הפעם הראשונה בה נכח במשפט, אינה ברורה כלל ועיקר. עברו הפלילי של המבקש הינו משמעותי וכולל מספר עונשי מאסר ממושכים, כשהאחרונים שבהם הושתו עליו בשנת 1992, בהיותו אדם בוגר. לפיכך קשה להבין את ניסיונו של המבקש לתלות את הודאתו בעבירות שיוחסו לו בהעדר ניסיון ובקיאות בהליכים משפטיים.

16.

לנוכח כל האמור, איני סבור כי קיים סיכוי גבוה לכך שיותר למבקש לחזור בו מהודאתו בשלב הערעור. משכך, איני סבור כי קמה הצדקה לעכב את תחילת ריצוי עונשו ואשר על כן, הבקשה נדחית.

17.

בהחלטתי מיום 19.10.2010 הוריתי כי ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יעוכב עד למתן החלטה אחרת. נוכח דחיית בקשתו של המבקש כמפורט לעיל, הנני מורה כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ה' ה-4.11.2010 עד השעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת. עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו יעמדו בעינם התנאים להבטחת התייצבותו שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 20.9.2010.

18.

ערעורו של המבקש יישמע בפני בית משפט זה בהקדם.