ע"פ 77/19 אדם עבדל רחמן נ. מדינת ישראל

חלקי

1.

בפנינו שני ערעורים שנסבו על עונש מאסר בפועל בן תשעה חודשים שהושת בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.12.2018 בבית המשפט (ת"פ 53865-07-17, השופט י' צבן ): ערעור שהגישה המדינה להחמרה בעונש (ע"פ 154/19) וערעור שהגיש הנאשם (שיכונו כאן המערער , אף שהוא גם, בהתאמה, המשיב בערעור המדינה) להקלה בעונש (ע"פ 77/19).

2.

במוקד הערעור עמדו טענות שעניינן מסלול השיקום המשמעותי שעובר המערער.

3.

מלכתחילה סברנו כי לא היה מקום להתערב בתוצאה העונשית של פסק הדין, לא לכאן ולא לכאן, בהתחשב בנסיבות העבירה, מחד גיסא, ובכך שבית המשפט המחוזי נתן משקל למכלול נסיבותיו של המערער, ובכלל זה השיקום שהחל לעבור, וכן מאפייניו האישיים והמשפחתיים, מאידך גיסא. אולם, בעת הזו, לאחר שקיבלנו עדכון נוסף לגבי הדרך המשמעותית שעבר המערער לשיקומו, והחשש לפגיעה בה במקרה של ריצוי עונש מאסר בפועל (ועוד יותר מכך עונש מאסר קצר יחסית שאינו מאפשר אופק טיפולי בכלא), ובהתחשב בתיקון החוק המאפשר ריצוי של עונש מאסר בן תשעה חודשים על דרך של עבודות שירות (חוק העונשין (תיקון ס' 133 (הוראת שעה), התשע"ח-2018) – הגענו לכלל דעה כי יש מקום לקבל באופן מוגבל את ערעורו של המערער. בהתאם לכך אנו מורים כי המערער ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות, אם יימצא מתאים לכך, וזאת לצד הטלת צו מבחן שיישא אופי פיקוחי, בהתאם להמלצתו החיובית ביותר של שירות המבחן.

4.

אין בהחלטתנו כדי להקל כהוא זה במעשיו של המערער, ואף לא בכאבו של המתלונן אותו שמענו. יתר על כן, אנו אף סבורים שמלכתחילה התוצאה העונשית בבית המשפט המחוזי עמדה על הצד המקל. עם זאת, במכלול הנסיבות מצאנו את השיקול השיקומי מכריע, ובכלל זה בהתחשב בחשש מפני הפגיעה בהישגים שכבר הושגו.

5.

הממונה על עבודות שירות מתבקש להגיש את חוות דעתו בעניינו של המערער לא יאוחר מיום 26.6.2019. לאחר מכן ניתן את פסק דיננו המשלים.