ע"פ 7759/09 סמיר קבהה נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופטת פ' ארגמן ) מיום 15.9.09 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 20781-06-09.

1.נגד המערער הוגש ביום 28.6.09 כתב אישום לבית משפט השלום בחדרה המייחס לו עבירות של תקיפת קטין על-ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בת זוג, שלוש עבירות לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין; תקיפה סתם כלפי בת זוג, ריבוי עבירות לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; תקיפה סתם כלפי קטין בן משפחה על-ידי אחראי, ריבוי עבירות לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין; איומים, ריבוי עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ותקיפה סתם, ריבוי עבירות לפי סעיף 379 לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב האישום, נהג המערער בדרך שבשגרה ובהזדמנויות רבות להכות את אשתו ואת ילדיו ולאיים עליהם. עוד בטרם הוגש כתב האישום, התקיימו שני דיונים בהם דנה השופטת ארגמן במעצרו של המערער, בתאריכים 21.6.09 ו-24.6.09. בשני הדיונים הללו הורתה השופטת, בהתבסס על עיונה בחומר הראיות שהצטבר בתיק החקירה, על הארכת מעצרו של המערער. בהחלטתה מיום 24.6.09 ציינה השופטת כי: "הואיל ואני מכירה חלק ניכר מחומר הראיות ועיינתי בחומר נוסף, אני קובעת כי לגישתי קיימות ראיות לכאורה של ממש לעניין אלימות מתמשכת מצד המשיב כלפי אשתו וילדיו".

ביום 19.7.09 נערכה הקראת כתב האישום בפני השופטת ארגמן , במסגרתה כפר המערער במיוחס לו בכתב האישום. תחילת שמיעת ההוכחות במשפטו של המערער נקבעה ליום 15.9.09. ביום 30.8.09, הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין, וזאת על רקע החלטותיו הקודמות של המותב שדן בעניינו בשלב הליכי המעצר (להלן: בקשת הפסלות ). בקשה זו הוגשה בהסכמת המשיבה. בקשה נוספת לפסילת בית המשפט בשל אותה עילה הוגשה באותו יום מטעם המשיבה, ובה צוין כי אף שהמשיבה אינה מתנגדת לשמיעת התיק בפני המותב הקיים, ייטב אם התיק יועבר למותב אחר לאור עמדת המערער כפי שתוארה לעיל. בהחלטתו מיום 30.8.09 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וציין כי העובדה שדן בעניינו של המערער במסגרת דיוני הארכת מעצר בשלבי חקירה אינה מהווה עילה לפסלות. ביום 8.9.09 הגיש המערער בקשה חוזרת לפסילת בית המשפט, בה חזר על נימוקיו. בדיון שהתקיים ביום 15.9.09 שב וביקש המערער שבית המשפט יפסול את עצמו, ואילו המשיבה ציינה בתגובה כי אין לה התנגדות לכך שהתיק יידון בפני המותב הנוכחי. בהחלטתו מיום זה דחה בית המשפט את בקשת הפסילה, בציינו כי הדיון שהתנהל בפניו במסגרת הליכי המעצר שונה לחלוטין מזה שמתקיים בפניו במסגרת התיק העיקרי, ומצריך בחינה שונה בתכלית של הראיות, ומשכך גם הקביעות שנקבעו בו כלל אינן רלוונטיות לדיון הנוכחי. כן ציינה השופטת כי כלל לא זכרה שדנה בעניינו של המערער בהליכי מעצרו. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.בערעור שלפניי חזר בא-כוח המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, והדגיש כי השופטת ארגמן דנה בשני דיוני מעצר בעניינו של המערער, נחשפה לחומר ראיות רב וכעולה מהחלטתה מיום 24.6.09 – חומר ראיות זה אף נחרת בזיכרונה. כמו-כן ציין בא-כוח המערער את השינוי שחל בעמדת המשיבה לעניין בקשת הפסלות. מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי לכל אורך הדרך המשיבה לא התנגדה לפסילת המותב היושב בדין אך גם לא סברה כי יש בכך צורך, ולכן הותירה את ההחלטה בבקשת הפסלות לשיקול דעתו של בית המשפט קמא. באת-כוח המדינה הוסיפה כי בקשת הפסלות הוגשה תוך שיהוי, שכן היה על המערער להגישה עוד במעמד ההקראה.

3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לבית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. נקודת המוצא שהתגבשה בפסיקת בית משפט זה היא כי אין בחשיפה למידע בלתי קביל כשלעצמה, בין היתר, בהליך של מעצר, למנוע משופט לישב בדין. כבר נקבע בפסיקתנו כי נדרשת חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי להקים עילת פסילה (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.7.03); ע"פ 865/06 אבו זלאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.2.06); ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 874, 878-877 (1998) (להלן: עניין חן ) וההפניות שם; יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו), 300-298). הלכה זו מבוססת, בין היתר, על מהות התפקיד השיפוטי ועל התפיסה לפיה שופטים מקצועיים יכולים בדרך כלל להפריד בין מידע קביל ומידע שאינו קביל ולהכריע בהליך העומד לפניהם רק על סמך הנתונים הרלוונטיים. רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן, בהם דובר בחשיפה למסה כבדה של מידע בלתי קביל, ובית המשפט שוכנע כי בכוחה להכריע גם את השופט המקצועי, או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה, הוחלט לפסול שופט מלדון בהליך (ראו עניין חן , עמ' 879-878; ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329, 336-335 (1997); ע"פ 10698/06 אליאב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.07) ) . מהותה של אותה "מסה קריטית" כעילת פסלות משתנה מעניין לעניין, ותלויה בנסיבות המקרה ובגורמים החיצוניים המתווספים למידע הבלתי קביל עצמו שיש בהם ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בכל מקרה שבית המשפט נחשף למידע בלתי קביל ומועלית טענת פסלות יש לבחון את טיב המידע, אם מדובר במידע אמין, את משך הזמן שעבר מאז נחשף בית המשפט למידע הבלתי קביל וכדומה (על אופייה של "המסה הקריטית" ראו, למשל, ע"פ 1322/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.04), פיסקה 4).

4.בנסיבות המקרה שלפניי שוכנעתי כי ראוי שהשופטת של בית המשפט קמא לא תדון בתיק. זאת נוכח שילוב של שני גורמים במצטבר המאפיין את נסיבותיו הייחודיות של המקרה: ראשית, השופטת נחשפה לכמות ניכרת של חומר חקירה בעניינו של המערער במסגרת שני דיוני המעצר בהם ישבה בדין, כאשר בדיון השני ציינה כאמור, כי הכירה וזכרה חלק ניכר מהחומר עת עיינה בחומר הנוסף. חומר ראיות זה הוביל את השופטת לקביעה הנחרצת לפיה קיימות ראיות לכאורה "של ממש" לעניין העבירות המיוחסות למערער בכתב האישום. שנית,

דיונים אלה התקיימו בסוף חודש יוני 2009, בסמיכות רבה למועד פתיחת משפטו של המערער, פחות מחודש לאחר מכן. בנסיבות אלה, קשה לטעון כי חלוף הזמן עמעם את הרושם שהותיר העיון בחומר החקירה על בית המשפט, ויש בכך כדי להשפיע על המשמעות שיש להעניק להתבטאויות בית המשפט ועל המסקנה אם יש בהן להעיד על קיומה של דעה מוגמרת.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה שהמשיבה עצמה הגישה בקשה לפסילת המותב, המבוססת על אותה עילה שצוינה בבקשת הפסלות מטעם המערער. עובדה זו מלמדת על תחושה לא נוחה שהתעוררה בקרב המשיבה כתוצאה מהותרת המותב הנוכחי על כנו, חרף ניסיונה למתן עמדתה במסגרת הדיון שנערך בבקשה, וגם בכך יש כדי לחזק את המסקנה אליה הגעתי.

נוכח מכלול הנסיבות האמורות מתעורר חשש ממשי כי לבית המשפט דעה שאינה ניתנת לשכנוע ביחס למערער. אשר על כן, בהתחשב בנסיבותיו החריגות של העניין, הערעור מתקבל, והדיון בעניין ת"פ 20781-06-09 יועבר לשופט אחר.