ע"פ 8346/98 שרון אדן נ. מדינת ישראל

השופט ע' ר' זועבי:

מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 12.11.98 (ע"פ 566/97), אשר דחה את בקשת ביטול פסק הדין שיצא מלפניו (ביום 24.8.97) בהעדר התייצבות בא כוח המערער, לפיו נדחה ערעור המערער על פסק דינו של בית המשפט השלום אשר בו הורשע המערער בעבירה בניגוד לתקנה 54 א' (1) לתקנות התעבורה.

המערער מציין בהודעת הערעור כי "מחמת הספק הנובע מהחלטת כב' ביהמ"ש העליון ברע"א 4722/90 צדוק נ' צדוק (לא פורסם), מוגש הליך זה במקביל גם כבקשת רשות לערעור, וגם בערעור בזכות".

ברע"א 4722/90, צדוק נגד צדוק (לא פורסם), נקבע כי יש לראות בהחלטת בית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין כ"פסק דין" שניתן בהתדיינות חדשה, שהערעור עליו הוא בזכות.

לדידנו, הערעור במקרה המונח לפנינו הינו ברשות. החלטת המשנה לנשיא ש. לוין בעניין צדוק הנ"ל, עניינה בערעור בזכות על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה. במקרה העומד לפנינו, פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

בקשת רשות הערעור המקבילה שהוגשה על ידי המערער, נדונה ונדחתה בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי בית משפט זה, ברע"פ 8347/98, בה נקבע:

"לא זו בלבד שאין בקשה זו מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות, בית המשפט המחוזי צדק לגוף הענין. מחדלה של המזכירות אם אכן היה כזה, בהמצאת החלטה לבא כוח המבקש אינו פוטר אותו מלהתייצב לדיון, ואין הוא רשאי לפטור עצמו מהתייצבות רק משום שבעל הדין שכנגד לא התנגד לבקשת הדחייה. בית המשפט אינו כבול להסכמות דיוניות בין בעלי הדין והיה על המבקש להתייצב במועד שנקבע זולת אם קבל החלטה שיפוטית הדוחה אותו למועד אחר".

דעתי, על כן, היא שדין הערעור להדחות.

ש ו פ ט

השופט א' מצא :

הגשת ערעור על החלטת בית-משפט מחוזי, היושב לדין כבית-משפט לערעורים, לדחות בקשה לביטול פסק-דין שיצא מלפניו בשל אי התייצבות המערער, כמו הגשת ערעור על פסק הדין שקדם להחלטה, טעונה קבלת רשות. המערער שלפנינו הגיש, במקביל לערעורו, גם בקשת רשות-ערעור. משהחליט המשנה לנשיא לדחות את הבקשה לרשות-ערעור, בטל מעיקרו גם הערעור, באשר הוגש ללא נטילת רשות. מטעם זה הנני מסכים למסקנת חברי, השופט זועבי, כי דין הערעור להידחות מבלי לעסוק בטענות המערער לגופן.

לפנים מן הצורך אוסיף, שכחברי, השופט זועבי, אף אני סבור, כי ההחלטה שניתנה ברע"א 4722/90 צדוק נ' צדוק

[תקדין-עליון 91(1) 1094], אינה מהווה אסמכתה לענייננו. זאת לא רק מטעמו של חברי, להבחנה בין הפרשיות, אלא גם מטעם נוסף, והוא, שהחלטת בית המשפט המחוזי, עליה סבה בקשת רשות הערעור בפרשת צדוק , לא עסקה בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בשל אי התייצבות, אלא בהשגות המבקש על פסק הדין גופו. מטעם זה נקבע בפרשת צדוק , כי יש לראות את החלטת בית המשפט כפסק-דין שניתן בהתדיינות חדשה, שהערעור עליו הוא בזכות.

ש ו פ ט

השופט מ' חשין:

אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט זועבי ולהערתו של חברי השופט מצא.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' ר' זועבי.