פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 8671/05
- ב'
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
זיאד סעדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בתל-אביב
-יפו בת"פ 3871/02 מיום 7.9.05 שניתנה על ידי כב' סגנית הנשיא ח'
כוחן
בשם המערער: עו"ד רן
אלון
בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי
ברוט
החלטה
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ח' כוחן) מיום 07.09.05 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 3871/02.
1.כנגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, המייחס לו עבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם תקף את אשתו ההרה (להלן: המתלוננת), תוך שהוא מכה אותה בחגורה ובאגרופיו וחונק את צווארה. המתלוננת לא התייצבה למספר ישיבות שנקבעו לשמיעת עדותה, והוצא נגדה צו הבאה. לאחר מסכת חיפושים ממושכת, אותרה המתלוננת ובהתאם להחלטת בית המשפט, נעצרה ללא אפשרות לשחרור בתנאים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ב"ש 93035/05). בהחלטתו מיום 06.09.05, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) כדלקמן:
"...בית משפט השלום פרט בהחלטתו את כלל פועלה של העוררת.
נראה שזו גמרה בדעתה שלא לכבד צווי בית משפט. גדולה מזו, לא ניתן להשתחרר מן התחושה שהעוררת הגיעה להחלטה שלא מרצונה, אלא שהנאשם - האיש שלכאורה תקף אותה ולפתחו
רובצת האשמה כולה למסכת – הוא זה שמונע הופעתה בבית משפט, נוכח עונשי המאסר על תנאי התלויים ועומדים נגדו, עונשים שטובים הסיכויים שיופעלו באם יורשע בדינו.
הצעת התובע המלומד, עו"ד ארנרייך, יש בה כדי לאזן בין האינטרסים המתנגשים.
התביעה תיזום שמיעת העוררת בהליך של "עדות מוקדמת" תוך זמן קרוב ותכוף (עוד היום, לכל המאוחר – מחר בבוקר)".
2.בעקבות החלטה זו, התקיים עוד באותו היום דיון בבית משפט השלום, שלא בנוכחות המערער ובא כוחו. בדיון זה הציג בא כוח המאשימה את החלטת בית המשפט המחוזי. נוכח החלטה זו, החליט בית משפט השלום לקבוע את התיק לשמיעה ליום המחרת, 07.09.05. מיד בתחילת דיון זה הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי חשפה את בית המשפט באופן פסול לעברו הפלילי. החשיפה הנטענת חמורה במיוחד, כך נטען, לא רק משום שמדובר בהתייחסות שלילית כלפי הנאשם מאת ערכאה גבוהה, אלא גם משום שעולה ממנה כי הוא הורשע בעבר בעבירה הדומה מבחינת סוגה וטיבה לזו שבגינה הוא מואשם בהליך הנוכחי. לפיכך, סבר המערער כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
3.בית המשפט דחה (ביום 07.09.05) את בקשת הפסילה, תוך שהוא מנמק החלטתו בכך שלא קרא את החלטת בית המשפט המחוזי, למעט החלק המורה על "עדות מוקדמת". עוד מציין בית המשפט כי אפילו היה קורא החלטה זו במלואה, לא היה בכך כדי לפסול אותו מלשבת בדין. על כך הוגש הערעור שבפניי, בו חוזר המערער על טענותיו מבקשת הפסילה.
4.לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר שלפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית , הלכה ידועה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל נח(5) 297; ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם - סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). המערער, במקרה דנן, לא הרים נטל זה. שנית , מקובל עלי כי אפילו היה נחשף בית משפט השלום להחלטתו המלאה של בית המשפט המחוזי, לא היה בכך כדי להעלות חשש ממשי למשוא פנים. לא אחת נפסק כי "עצם החשיפה לעברו הפלילי של נאשם אין בה כדי להוות עילה לפסילתו של שופט" (ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), להלן: פרשת אלמקייס ). אכן, "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהו על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט (מ' שמגר "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 110). כלל הוא כי "בית המשפט שלנו הוא בית משפט בו מכהן שופט איש מקצוע ולא חבר מושבעים, וכל שופט יודע אל-נכון שהרשעה בעבירה בעבר אינה ראיה כלשהי לביצוע עבירה נוספת אחרת, וכי יש להוכיח כל אשמה בכל תיק מעבר לכל ספק סביר" (ע"פ 299/94 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וראו גם פרשת אלמקייס והאסמכתאות הרבות ששם). השאלה שיש לשאול היא האם החשיפה לאותו מידע מקימה חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 771/05 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). התשובה לשאלה זו תיבחן בכל מקרה ומקרה באופן פרטני על-פי נסיבותיו (ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, באתי לכלל מסקנה כי אין בנסיבות המקרה משום חשיפה המקימה חשש ממשי למשוא פנים. התייחסותו של בית המשפט המחוזי לעברו הפלילי של המערער נעשתה אגב אורחא ומבלי שינתן לה פירוט רב. אין בה תיאור של המעשים או אזכור סעיפי האישום בגינם הורשע בעבר. ודאי שאין בה את אותה מסה כבדה של מידע לא קביל שיהיה בכוחה להכריע גם את השופט המקצועי או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(5) 329 והשוו לעובדות ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 874, עליו ביקש להבנות בא כוח המערער). גם היחס השלילי כלפי המערער מתואר בהחלטת בית המשפט המחוזי כ"תחושה" בלבד. לא מדובר בקביעה שיפוטית נחרצת. ודאי שאין בו הבעת עמדה פוזיטיבית ביחס לכתב האישום הנוכחי.
הערעור נדחה.
ניתנה היום, ו' בחשון התשס"ו (9.11.2005).
ה
נ ש י א