ע"פ 8815/12 אחמד מחמוד נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

1.

המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של תקיפה שוטרים בנסיבות מחמירות ואיומים. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 22.6.2012 נעצרו מספר מתפרעים בכפר עיסוויה, לאחר שיידו אבנים לעבר שוטרים. לאחר ששני מתפרעים הוכנסו לכלי רכב משטרתי, החלה התקהלות של אנשים במקום – ובהם המערער – אשר מנעו מרכב המשטרה לעזוב את המקום. המערער התקרב יחד עם אחר לעבר מפקד הכוח המשטרתי, והשניים צעקו לעברו "אנחנו נשרוף אתכם, לא תצאו חיים מכאן, אנחנו נהרוג אתכם, תשחררו אותם עכשיו". השניים המשיכו להתקרב לעבר מפקד הכוח, דחפו אותו, הצמידו אותו לרכב והיכו אותו בידיהם עד שעלה בידי מפקד הכוח להדפם. בהמשך, התקרבו המערער והאחר אל מפקד הכוח, והיכו אותו פעם נוספת. מפקד הכוח ירה באוויר על מנת להרתיעם, המערער שם את ידו על אקדחו של מפקד הכוח, ובעקבות ההתגוששות נפלט מהאקדח כדור שפגע ברגלו של המערער.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל ) גזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים, ומאסר על תנאי למשך שמונה חודשים לבל יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו. בגזר הדין, עמד בית המשפט על השיקולים השונים לחומרה ולקולה. לחובתו של המערער, צוינה החומרה הגלומה במעשים שבהם הודה, שכללו אלימות פיזית ומילולית קשה כלפי שוטרים שביצעו את תפקידם, תוך הפגנת היעדר מורא מהחוק. לזכותו של המערער צוינו גילו ומצבו המשפחתי (בן 36, אב לחמישה ילדים ומפרנס יחיד), הודאתו, עברו הנורמטיבי ללא רישום פלילי, והעובדה שהיה נתון במעצר בית לתקופה של שנה. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן להטיל על המערער ביצוע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות ומאסר מותנה.

3.

מכאן הערעור שלפנינו המכוון לחומרת העונש. בא-כוח המערער טוען כי יש מקום להתערב בגזר הדין של שולחו, ולאמץ את המלצת שירות המבחן. לחלופין, מבקש הוא להפחית את עונש המאסר על מנת שהמערער יוכל לרצות את יתרתו על דרך של עבודות שירות. בבסיס הערעור עומדת חוות הדעת של שירות המבחן בתסקיר שהוגש, וההמלצה שנכללה במסגרתו. נטען כי המעשים שבהם הודה המערער אינם מצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן ומרף הענישה המקובל. עוד נטען כי המערער נטל אחריות על מעשיו, והביע נכונות להשתלב בתהליך טיפולי במטרה לרכוש כלים להתמודדות בונה עם תחושות של כעס ותסכול. בא כוח המערער מדגיש את עברו הנורמטיבי והסיכון שמא דווקא שליחתו אל מאחורי סורג ובריח תטמיע בו הרגלים עבריינים. עוד מצוין בערעור שהמערער הוא אב לחמישה ילדים ומפרנסם היחיד, וכי עמד בתנאי מעצר הבית שנקבעו במהלך התנהלות משפטו. בשולי הערעור נטען כי בית המשפט המחוזי נמנע מלנכות מעונש המאסר שגזר את עשרים הימים שבהם היה המערער נתון במעצר.

4.

בדיון שהתקיים לפנינו, עמד בא-כוח המשיבה על החומרה הגלומה במעשים שביצע המערער, שתקף יחד עם אחר שוטרים במהלך ביצוע תפקידם, ואף שלח את ידו לנשקו של שוטר. לדבריו, אין מנוס אלא להטיל עונש מאסר בפועל כדי ליתן משקל לשיקולי הגמול וההרתעה.

5.

לאחר עיון במכלול החומר, בחינת נימוקי הערעור ושקילת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לחומרת העונש שהוטל על נאשם, אלא במקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בגזר דינה של הערכאה הדיונית או שישנה סטייה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו לדוגמה: ע"פ 6925/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.10.2010)). איני סבור כי המקרה שלפניי נופל בגדר אותם מקרים, המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי נימק את גזר דינו ומשתקף ממנו כי נערך איזון ראוי בין השיקולים השונים הנוגעים לעניין, לקולה ולחומרה, לרבות חומרת העבירות שאותן ביצע המערער אל מול נסיבותיו האישיות.

6.

בית המשפט לא התעלם מכך שהתרשמותו של שירות מהמבחן מהמערער הייתה חיובית וכך גם המלצתו. בתסקיר צוין כי מדובר באדם נורמטיבי נעדר עבר פלילי, שלקח אחריות על מעשיו ומגלה נכונות להתמודד עם הכשל שהתגלה בהתנהגותו. ההמלצה המקורית הייתה להטלת עונש של שירות לתועלת הציבור, ואילו בתסקיר המשלים הוצע להמיר את עונש המאסר בפועל לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. אכן, אילו לשיקול השיקומי הייתה ניתנת הבכורה בנסיבות העניין, ניתן היה לקבל את המלצת שירות המבחן. עם זאת, הלכה היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן וכי שיקול הדעת הסופי לעניין היקף העונש וטיבו מסור לידיו של בית המשפט. המלצות שירות המבחן הינן רק אחד מני שיקולים שונים שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו בבואו לגזור דינו של נאשם שהורשע בדין (ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (23.4.2009)). בנסיבות העניין, סבר בית המשפט המחוזי כי העונש שהוצע על-ידי שירות המבחן אינו נותן משקל מספיק לשיקולי הגמול וההרתעה המתחייבים נוכח חומרת המעשים שבביצועם הודה המערער. המערער תקף שוטר במילוי תפקידו, היכה אותו, איים עליו ואף שלח את ידו אל נשקו של השוטר, דבר שהוביל לפליטת כדור ולפציעתו שלו, תוך סיכון חיי אדם. העבירה של תקיפת שוטרים נושאת עימה חומרה מיוחדת שכן יש בה משום קריאת תיגר על אושיות שלטון החוק והיעדר מורא מפני רשויות האכיפה. יכולתם של גורמי אכיפת החוק לפעול ללא הפרעה, ובוודאי שללא התנגדות אלימה, היא אבן יסוד של הסדר החברתי. לא בכדי קבע המחוקק עונש מינימום של שלושה חודשי מאסר בגין העבירה שבה הורשע המערער. נסיבות האירוע הקונקרטי – ובמיוחד שליחת היד לעבר נשקו של השוטר – מלמדות אף הן על חומרתו. באיזון הכולל, רשאי היה בית המשפט המחוזי בנסיבות חמורות כגון אלה, ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי, ולהעדיפו על שיקולי שיקום של המערער.

בנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא כי באיזון הכולל מעשיו של המערער מחייבים הטלת עונש מאסר בפועל. נוכח תקופת המאסר שאינה ארוכה, אינני סבור שיש עילה להורות על קיצורה. אציע אפוא לחבריי לדחות את הערעור. בצד האמור, מצאתי כי בנסיבות העניין מן הראוי לנכות את עשרים הימים שבהם שהה המערער במעצר מתקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו, וכך אציע לחבריי להורות.

המערער יתייצב לשאת בעונשו בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים ביום 14.2.2013, לא יאוחר מהשעה 10:00.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט צ' זילברטל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ע' פוגלמן.