בבית המשפט העליון
ע"פ
9019/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1.וחידי סייד שויקי
2.מוחמד ת'אבת סיאג'
נ
ג
ד
המשיב:
יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 4655/09 מיום 3.11.09, שניתנה על-ידי כבוד השופט ר' כרמל
בשם המערערים:
עו"ד ס' אבו חוסיין
בשם המשיב:
עו"ד עינת איילון
פסק-דין
ביום 26.12.06 הוציא המשיב צו הריסה מנהלי בהתאם לסמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. צו ההריסה ניתן ביחס לבנייה ללא היתר ובחריגה מהיתר בשכונת א-טור בירושלים בהיקף נרחב מאוד. על-פי היתר הבניה, הותרה בניה של קומת מרתף בשטח של כ- 228 מ"ר וקומה ראשונה בשטח של כ- 322 מ"ר. בפועל, ובניגוד להיתר הבניה, נבנו תוספות בנייה בשטח כולל של כ- 341 מ"ר מעבר למה שהותר (בקומה הראשונה נבנתה תוספת בשטח של 94 מ"ר ושתי מרפסות מקורות בשטח כולל של כ- 12 מ"ר, ובקומה השנייה בשטח של כ- 223 מ"ר ושתי מרפסות מקורות בשטח כולל של כ- 12 מ"ר).
ביום 10.1.07 הגיש מחמד אבו סרחאן (להלן: בעל המבנה) לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי (ב"ש 178/07).
בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן) דחה, ביום 27.1.08 את הבקשה לביטול צו ההריסה.
על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער בעל המבנה לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40269/07).
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט י' נועם) דחה, ביום 22.11.08 את הערעור.
על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ערער בעל המבנה בבקשת רשות ערעור לבית-משפט זה (רע"פ 10992/07).
בית-משפט זה (השופט א' א' לוי) דחה את בקשת רשות הערעור.
ביום 17.1.08 הגיש בעל המבנה בקשה נוספת לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, שעניינה עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד להמצאת פרטים ותוכניות הריסה לצורך הבטחת הדיירים במקום.
בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה.
או-אז, ביום 22.1.08, שוב הגיש בעל המבנה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקשה נוספת וזהה לקודמתה להורות על עיכובו של צו ההריסה המנהלי עד להמצאת מידע מפורט ותוכניות הריסה.
ביום 6.8.08 דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ת' בר אשר צבן) את הבקשה, לאחר שהמשיב התחייב לבצע את ההריסה בכלי חיתוך מיוחדים. בהתאם לכך, מניין הימים לביצוע הצו החל ביום 6.8.08.
בכל הסמיכות לחודש הרמאדן, הגיש המשיב ביום 18.8.08 לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקשה לדחיית מועד ביצוע צו ההריסה.
בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ת' בר אשר צבן) קיבל את הבקשה והורה, כי מניין הימים לביצוע הצו יחל מיום 20.8.08.
על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער בעל המבנה לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2674/08).
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט י' נועם) דחה, ביום 29.6.09 את הערעור.
על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש בעל המבנה בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה (רע"פ 5720/09).
ביום 21.7.09 דחה בית-משפט זה את בקשת רשות הערעור.
ביום 22.9.09 פנו הצדדים – בעל המבנה והמשיב – לבית-המשפט לעניינים מקומיים בבקשה מוסכמת לדחיית מועד מניין 30 הימים לביצוע צו ההריסה לאור התחייבותו של בעל המבנה לבצע הריסה עצמית.
בית-המשפט לעניינים מקומיים נעתר לבקשה ומניין הימים לביצוע צו ההריסה החל ביום 1.11.09.
ביום 19.7.09 הגישו המערערים – רוכשי הדירות לכאורה – לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו ההריסה.
בית-המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ת' בר אשר צבן) דחה את הבקשה.
על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים הגישו המערערים, ביום 21.7.09, ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים ובקשה לעיכוב ביצוע עד למתן פסק-דין בערעור.
בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל) דחה, ביום 23.7.09, את הבקשה לעיכוב ביצוע.
על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישו המערערים לבית משפט זה בקשת רשות ערעור (בש"פ 6036/09).
ביום 27.7.09 דחה בית-משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) את הבקשה.
המערערים סירבו לקבל על עצמם את הדין, וביום 25.10.09 הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר למתן עיכוב ביצוע עד למתן פסק-דין בערעור. המשיב התנגד נחרצות לבקשה.
בית-המשפט המחוזי דחה, ביום 3.11.09, את הבקשה לעיכוב ביצוע.
על החלטת בית-המשפט המחוזי הגישו המערערים לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שלפני.
בבקשת רשות הערעור חוזרים המערערים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי ובערכאות הקודמות. לטענתם, לא הייתה להם יד ורגל בהקמת המבנה שלא כדין, הם השקיעו כסף ועמל רב לשם הכנת שתי הדירות למגורים והחלו להתגורר בהם מיד לאחר הכשרתם למגורים. כמו-כן, מיד עם היוודע להם על קיומו של צו הריסה מינהלי, הם פעלו כראוי לשם ביטולו. עוד טוענים המערערים, כי הם הצטרפו לעתירה מנהלית שהוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, על-ידי הקבלן (עת"מ 1536/09). לטענתם, סיכויי העתירה התלויה ועומדת טובים הם, שכן אין כל מניעה תכנונית לאי הפקדתה ואישורה של התכנית, מאחר והמבנה בחלקו בהיתר וכל מה שמבוקש הוא העלאת אחוזי הבניה על-מנת ששתי הדירות של המערערים יקבלו את ההיתר המבוקש והראיה היא שהתוכנית הופקדה, אך בוטלה לאחר מכן לאור התנהגותו העבריינית של הקבלן, שראוי להעמידו לדין. לבסוף טוענים המערערים, כי הריסת המבנה הינה חסרת טעם כלשהו ובאה להעניש אותם על לא עוול בכפם.
מנגד, תומך המשיב בהחלטת בית-המשפט המחוזי שלא לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי ומבקש לדחות את הערעור. לטענתו, צו ההריסה המנהלי הוצא בהתאם לחוק התכנון והבניה כנגד המבנה בלבד וללא זיקה למבקש זה או אחר. משכך, הניסיון לפתוח חזית חדשה לתקיפת צו ההריסה באמצעות המערערים שהם חליפים לבעל המבנה – דינו להידחות. עוד טוען המשיב, כי נוכח ריבוי ההליכים במקרה דנן, לו ניתן להתעלם מניסיונות חוזרים ונשנים של גורמים שונים הן של בעל המבנה והן של המערערים, להביא לדחיית הקץ של ביצוע צו ההריסה.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור, כך שביצוע צו ההריסה המנהלי יעוכב עד למתן פסק-דין בעתירה המנהלית שהוגשה לבית-המשפט המחוזי.
סעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) מעניק לבית-המשפט סמכות לבקר חוקיותם של צווי הריסה מנהליים שהוצאו. וזו לשון הסעיף:
"(ח)
לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת."
ברי, אפוא, כי הטוען לפגם בהוצאת צו ההריסה המנהלי, עליו הנטל להוכיח את הפגם בצו.
במקרה שלפני, המערערים הצטרפו לעתירה מנהלית שהוגשה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים על-ידי הקבלן, אשר מתנהלת ממש בימים אלה (עת"מ 1536/09) וקבועה לדיון ליום 16.3.2010. המערערים טוענים, כי סיכויי העתירה המנהלית טובים, מאחר ואין כל מניעה תכנונית לאי הפקדתה ואישורה, מאחר והמבנה בחלקו בהיתר וכל מה שמבוקש הוא העלאת אחוזי הבניה על-מנת ששתי הדירות שלהם יקבלו את ההיתר המבוקש. באשר לעניינם של המערערים – ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי העתירה המנהלית, ואפילו סברתי כי סיכויי העתירה המנהלית מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיב בעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי לבין הנזק שייגרם למערערים אם לא יעוכב ביצוע צו ההריסה המנהלי, ידם של המערערים על העליונה. נראה, כי הריסת המבנה, בשלב זה בו מתנהלת עתירה מנהלית, היא חסרת טעם ועלולה לייתר את ניהול ההליך בבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.
אשר-על-כן, הערעור מתקבל.
ביצוע צו ההריסה המנהלי נשוא הערעור יעוכב עד למתן פסק-דין בעתירה המנהלית עת"מ 1536/09 המתנהלת בבית-המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.
ניתן היום, ח' בכסלו התש"ע (25.11.09).
ש ו פ ט