ע"פ 9152/09 גבריאל פלח נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה מיום 9.11.2009 (עפ"ג 15100-10-09, כבוד השופטת ז' בוסתן ) שלא לעכב את ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 1465/08, כבוד השופט ח' פדר ).

ביום 28.9.2008 הורשע המערער, על פי הודאתו, בסחר בסמים, הספקת סם, החזקת סם לא לצריכה עצמית, החזקת כלים לצריכה וקשירת קשר לפשע. על פי כתב האישום סחר המערער בסם מסוג חשיש, ועשה פעולות לשם קידום מסחר זה. בית משפט השלום הורה על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בטרם גזירת העונש. מהתסקיר עולה כי המערער נקלע למשבר אישי ולכן התמכר לסמים ונפגש עם חברה שולית. כעת מביע המערער חרטה על מעשיו והוא החליט להיגמל משימוש בסמים, ואף נמצא מתאים להשתלבות בקהילה טיפולית. שירות המבחן התרשם כי במערער יש כוחות חיוביים ורצון לערוך שינוי בדפוסי חייו, ועל כן הומלץ על העמדתו בצו מבחן ושליחתו לקהילה טיפולית. שירות המבחן העריך כי שליחתו לכלא בשלב זה, עלולה להכשיל ולסכן את הישגיו הטיפוליים עד כה. בית משפט השלום לא קיבל את המלצת שירות המבחן וביום 11.10.2009 גזר על המערער 44 חודשי מאסר, מתוכם 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת סמים מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת סמים מסוג עוון; קנס בסך 7,500 ש"ח; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 18 חודשים, מתוכם 6 חודשי פסילה בפועל, ו-12 חודשי פסילה על תנאי. בית משפט השלום קבע כי לאור חומרת העבירות יש להסיג את השיקולים האישיים אל מול האינטרס הציבורי, על אף זאת הביא בחשבון בית המשפט את השיקולים לקולה וערך איזון בין השיקולים השונים, אשר הובילו לבסוף לדחיית המלצת שירות המבחן וגזירת עונש מאסר כפי שפורט.

על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המערער, ביום 19.10.2009, ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה. בד בבד עם הגשת הערעור הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום. ביום 9.11.2009 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה, מכיוון שלא קיים סיכוי גבוה לערעורו של המערער. בית המשפט המחוזי ציין כי גם את תסבור ערכאת הערעור שיש מקום להתערב בגזר הדין, הרי אין להניח כי תימנע מהשתת עונש מאסר כלשהו. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי שמיעת הערעור קבועה למועד קרוב, ולכן אין להניח כי המבקש ירצה תקופת מאסר מעבר למה שיגזור עליו בית המשפט.

מכאן הערעור שבפניי.

לטענת המערער, סיכויי הצלחת הערעור בבית המשפט המחוזי הינם טובים, וזאת לאור העובדה כי לא ניתן משקל בכורה להמלצת תסקיר שירות המבחן. עוד הוא טוען כי בית משפט השלום לא נתן משקל לעובדה שזהו מאסרו הראשון, וכי הוא שירת שירות מלא בצה"ל, ושיתף פעולה עם המשטרה. המערער טוען כי יש מקום לאפשר לו להמשיך בהליך השיקום, והכנסתו לבית הסוהר פוגעת באופן ניכר בסיכויי שיקומו. בנוסף מציין המערער כי עונשו של נאשם אחר בפרשה, צח יצחק, אשר חלקו היה גדול יותר מחלקו שלו, וכי הוא בעל עבר פלילי מכביד הרבה יותר, הוקל באופן משמעותי בערכאת הערעור, מ-60 חודשי מאסר בפועל ל- 42 חודשי מאסר בפועל (עפ"ג 17834-02-09 יצחק נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.11.2009)). אשר על כן, סיכויי קבלת הערעור גבוהים במיוחד.

המשיבה טוענת כי המעשים בהם הורשע המערער הינם קשים וחמורים. לטענתה בית משפט השלום איזן כראוי את כלל השיקולים וגזר על המערער עונש ראוי בנסיבות העניין, וזאת הייתה גם דעתו של בית המשפט המחוזי. במצב זה סיכויי הערעור אינם גבוהים ואין מקום לסטות מן הכלל שיש לרצות את העונש מיד לאחר גזירת הדין.

לאחר שעיינתי בערעור שבפניי ובהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.1991); בש"פ 2599/94 דנינו נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.5.1994); ע"פ 9145/09 איטח נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם, 15.11.2009)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים אשר יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (3) 769 (1999)). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית-המשפט שבנסיבות המקרה, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנידון; נסיבותיו האישיות של הנידון ועוד. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מן הכלל שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין.

בענייננו, לא השתכנעתי כי מדובר במקרה המצדיק סטייה מכלל זה. מבלי לקבוע דעה בעניין, לדעתי סיכויי קבלת הערעור אינם גבוהים במיוחד. מדובר בערעור על גזר דין, וכלל ידוע כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי

(לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל , פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). אשר על כן לא נראה כי סיכויי קבלת הערעור גבוהים, או לכל הפחות לא נראה כי בית המשפט המחוזי ימיר את עונש המאסר בעונש אחר או יפחית אותו בצורה ניכרת ביותר, אשר תביא לכך שהמערער ריצה עונש מאסר מעבר לתקופה שתיגזר עליו. דעתי זו, התגבשה גם לאחר שהבאתי בחשבון את פסק הדין בעניינו של צח יצחק.

בנוסף יש לציין כי העבירות בהן הורשע המערער, על פי הודאתו, הינן קשות וחמורות ביותר, וכבר דובר רבות על הצורך להציב קיר ברזל של אפס סובלנות כלפי עבירות סמים, הפוגעות באופן כה קשה ביסודות הבריאים של חברתנו, כפי שציין בית משפט זה:

"בית-משפט זה עמד לא אחת על החומרה בה יש לראות את עבירות הסחר בסמים 'המשחיתות כל חלקה טובה ופוגעות באופן אנוש באושיות החברה'...לא בכדי, שב בית-משפט זה והדגיש כי בעבירות שעניינן סחר בסמים משקלן של הנסיבות האישיות נמוך יחסית, והמשקל המכריע צריך שיינתן לאינטרס הציבורי בביעור נגע הסמים ... הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו מדובר בסחר או בהפצה של סמים" (ראו ע"פ 10629/06 מדינת ישראל נ' שומר

(לא פורסם, 10.5.2007). ראו גם ע"פ 2073/04 אמדורסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 4.9.2006))

אשר על כן, הערעור נדחה.