החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 3052/10 ראפיק זועבי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · עיכוב ביצוע עונש מאסרבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר עד להכרעה בערעור על הכרעת הדין וגזר הדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של שש שנים שנגזר על המבקש בגין חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. נקבע כי עיכוב ביצוע הוא צעד חריג, וכי אין חשש שהמבקש ירצה חלק ניכר מעונשו בטרם יידון ערעורו. שיקולי חומרת העבירות, שיהוי המבקש בהתייצבות להליך והעדר סיכוי ממשי לערעור הטו את הכף נגד העיכוב.

העובדות

המבקש הורשע בחבלה בכוונה מחמירה ובהחזקת סכין שלא כדין, ונגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע העונש עד להכרעה בבקשה. המבקש טען לסיכויי ערעור גבוהים, להתנהגות תקינה בתקופת השחרור ולנסיבות אישיות, והמדינה התנגדה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל עד להכרעה בערעור על הרשעה בחבלה בכוונה מחמירה ועל חומרת העונש?

הלכות

  1. 1

    עיכוב ביצועו של עונש מאסר הוא צעד חריג שיינקט רק כאשר קיימים טעמים המצדיקים זאת, ומשקלם עולה על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הענישה.

    ״עיכוב ביצועו של עונש מאסר הוא, אפוא, צעד חריג אשר יינקט רק מקום בו קיימים טעמים המצדיקים את הדחייה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר מעשי המבקש מגבשים עבירות שבצידן עונשי מאסר משמעותיים ואין חשש שירצה את כל עונשו או חלק ניכר ממנו בטרם יידון הערעור, אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע.

    ״ומשכך, אין חשש כי ירצה את כל עונשו או חלק ניכר ממנו בטרם ידון הערעור שהגיש לבית משפט זה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • עונש מאסר
  • חבלה בכוונה מחמירה
  • החזקת סכין
  • סיכויי הערעור
  • חומרת העבירה
  • שיהוי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

ע"פ

3052/10

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

ראפיק זועבי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:

עו"ד דאוד פהים

החלטה

1.

המבקש הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיפים 329(א)(1) ו-186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כפי שנקבע בהכרעת הדין, ביום 23.2.2006 שלף המבקש סכין שהיתה ברשותו ופגע באמצעותה במותנו השמאלית של אחמד עבד אל-חלים זועבי (להלן: המתלונן). בשל הדקירה נגרמו למתלונן חבלה בבסיסי הריאות, שברים בצלעות ופצע דקירה שחדר אל תוך שרירי הגב. באמצעות אותה סכין, פגע המבקש גם בחוסאם עבדל חלים זועבי בגבו, באזור מותן שמאל. דקירה זו גרמה לו לקרע בכליה השמאלית. נקבע, כי את מעשיו אלה ביצע המבקש על רקע סכסוך ירושה בין בני משפחתו למשפחה אחרת בכפר בו מתגוררות המשפחות. בגין ביצוע עבירות אלו, נגזרו על המבקש שש שנות מאסר בפועל; מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים; קנס בסך של 5,000 ש"ח; ופיצוי המתלוננים בסך כולל של 20,000 ש"ח. לבקשת המבקש, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע העונש למשך שבעה ימים, עד ליום 25.4.2010, ובהמשך עוכב על-ידי ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה שלפניי.

2.

על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ויחד עמו הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש. בגדרי הבקשה נטען, כי סיכויי הערעור – הן ביחס להכרעת הדין, הן ביחס לגזר-הדין – גבוהים. כן טוען המבקש, כי במהלך התקופה בה היה משוחרר בתנאים מגבילים לא עבר כל עבירה, ובכך יש כדי לאיין את החשש מפני סיכול ביצועו של גזר הדין ככל שערעורו יידחה, והדברים אמורים ביתר שאת נוכח כך שעברו הפלילי נקי. המבקש סבור כי גם נסיבותיו האישיות – ובעיקר העובדה שמאז ניתן גזר-הדין הוא נישא ונולדה לו בת – מצדיקות אף הן את עיכוב ביצוע העונש. המדינה, מצידה, סבורה כי אין עילה להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, הואיל ובנסיבות העניין אין חשש ממשי כי אם יחל המבקש לרצות את עונשו יסוכל הערעור. זאת, משום שאף אם יתקבל ערעורו של המבקש ועונשו יופחת, עדיין יושת עליו עונש מאסר משמעותי.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. נאשם שהוטל עליו עונש מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי העונש באופן מיידי. עיכוב ביצועו של עונש מאסר הוא, אפוא, צעד חריג אשר יינקט רק מקום בו קיימים טעמים המצדיקים את הדחייה, ומשקלם עולה על האינטרס הציבורי בדבר אכיפה מיידית של הענישה (ראו, למשל, ע"פ 9409/09 בן יהודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.2009); ע"פ 9152/09 פלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.2009)). במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את חומרת העבירה ואת נסיבות ביצועה; אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך ההליך המשפטי שהתנהל נגדו. כן יישקלו, במסגרת זו, נסיבותיו האישיות של המבקש (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פד"י נד(2) 241, 282-277 (2000)).

4.

לא השתכנעתי כי בנסיבות המקרה שלפנינו מתקיימים הטעמים המצדיקים את עיכוב ביצועו של עונש המאסר. כאמור, ערעורו של המבקש מופנה נגד הרשעתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה ונגד חומרת העונש שהושת עליו בגין הרשעתו בעבירה זו. עיון בהודעת הערעור שהגיש המבקש מעלה, כי עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת במובן זה שהמבקש איננו מכחיש עוד כי הוא היה זה שפצע את המתלוננים. יריעת המחלוקת ביחס להכרעת הדין הצטמצמה והיא נסבה על שאלת התקיימותו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה האמורה. בית המשפט המחוזי ציין כי היסוד הנפשי נלמד מאופי ומכמות הדקירות של המתלוננים ומחלקי הגוף בהם נפגעו המתלוננים ועמד על ההלכה כי דקירה בסכין המכוונת לפלג גוף עליון של אדם בו מצויים איברים חיוניים מקימה חזקה בדבר התקיימותו של היסוד הנפשי. טענה זו לא נסתרה על-ידי המבקש, אשר מיקד את קו ההגנה שלו בפני בית המשפט המחוזי בהעלאתה של טענת אליבי. בערעור שלפנינו סטה המערער מקו הגנה זה, וקו ההגנה החדש שלו הינו – כאמור – אי הוכחת היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירת חבלה בכוונה מחמירה. אף אם אניח לטובת המבקש כי לטענתו בעניין התקיימות היסוד הנפשי יש סיכויי הצלחה – ובטענה זו אין אני רואה מקום לקבוע מסמרות – הרי שמעשיו של המבקש, אשר הובילו לפציעתם הקשה של שניים, מגבשים בכל מקרה עבירות שבצידן עונשי מאסר משמעותיים, ומשכך, אין חשש כי ירצה את כל עונשו או חלק ניכר ממנו בטרם ידון הערעור שהגיש לבית משפט זה.

גם יתר השיקולים הנשקלים, בדרך כלל, בהחלטות העוסקות בעיכוב ביצוע של עונש מאסר אינם מטים, להשקפתי, את הכף לטובתו של המבקש. העבירות בהן הורשע המבקש הן עבירות חמורות ביותר, ועל החומרה הגלומה בהן עמד בית משפט זה לא אחת. אכן, עברו של המבקש נקי ולפניי לא נטען כי הוא התנהל בצורה לא ראויה בעת שהיה משוחרר בערובה בתקופה בה התנהל ההליך המשפטי בעניינו. יחד עם זאת, מהכרעת הדין שניתנה בעניינו של המבקש עולה, כי כתב האישום נגדו הוגש בשיהוי של ממש בשל כך שהמבקש חמק מידי רשויות החוק במשך תקופה של כשנה וחצי, למרות שידע כי הוא דרוש לחקירה. התנהלות זו של המבקש בוודאי איננה עומדת לזכותו. נתון זה, יחד עם סיכויי הערעור עליהם עמדתי לעיל, חומרת העבירות, תקופת המאסר שנגזרה למבקש והעדר החשש כי עונשו ירוצה לפני הכרעה בערעור, מובילים, באיזון הכולל, למסקנה לפיה אין עילה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר עליו.

נוכח כל האמור, הבקשה לעיכוב הביצוע נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 10.5.10 עד השעה 09.00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתנה היום, ט"ו באייר התש"ע (29.4.10).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

מצוטט על ידי (22 מסמכים)

  • ע"פ 1398/19פלוני נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 3498/19אורחן זרבאילוב נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9928/16כמאל טהה נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9700/16פסק-דין
  • ע"פ 5828/14מדינת ישראל נ. מחמוד כילאניפסק-דין
  • ע"פ 5817/14אריק ארנסט נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 5743/13משה בן שימחון נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 4498/14שחר גרידיש נ. מדינת ישראלהחלטה
  • ע"פ 8724/12חיים מתתתיהו נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 5360/12פלוני נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 2274/12עדנאן מאדי נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 1961/12מוחמד אבו מאדי נ. מדינת ישראלפסק-דין
הצגת עוד 10
  • ע"פ 6485/12עאמר גניים נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 4006/12אריק מלאך נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 6176/12מועין שווק נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 848/12טלאל חלפאללה נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 6324/11סולטאן זבידאת נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 5024/12סעיד מסעאד נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 8447/11ערפאת סולימאן נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • ע"פ 9052/10אלעד שטרית נ. מדינת ישראלפסק-דין
  • בש"פ 7362/11מדינת ישראל נ. חיים שובלהחלטה
  • ע"פ 3056/10סאמר עבדאללה נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1עיכוב ביצועו של עונש מאסר הוא צעד חריג שיינקט רק כאשר קיימים טעמים המצדיקים זאת, ומשקלם עולה על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הענישה.
  2. 2כאשר מעשי המבקש מגבשים עבירות שבצידן עונשי מאסר משמעותיים ואין חשש שירצה את כל עונשו או חלק ניכר ממנו בטרם יידון הערעור, אין בכך כדי להצדיק עיכוב ביצוע.