ע"פ 3056/10 סאמר עבדאללה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ובעבירות של קלות ראש ותאונת דרכים הגורמת לחבלה של ממש לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 ושל מהירות לא סבירה, עקיפה אסורה וחציית קו הפרדה לפי סעיפים 51, 47(ב) +(ד) ו-44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. כפי שנקבע בהכרעת הדין, המבקש, שנהג במכוניתו בכביש דו-סטרי במהירות העולה על 120 קמ"ש , יצא לעקיפה של שני כלי רכב שנסעו לפניו, תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף ועובר לנתיב הנגדי. בנתיב זה נהג באותה עת במכוניתו אליהן מטמון ז"ל (להלן: המנוח ). המנוח החל לסטות ימינה עם רכבו בניסיון להימנע מפגיעה, אך לא הצליח למנוע את ההתנגשות בין שני כלי הרכב. כתוצאה מן ההתנגשות, נגרם מותו של המנוח, בעוד המבקש הובהל לבית החולים במצב אנוש וללא הכרה. עם הזמן השתפר מצבו של המבקש, ולאחר אשפוז ממושך, הוא שוחרר להמשך טיפול בבית לוינשטיין. בעקבות הרשעתו, נגזרו על המבקש 48 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי על כל עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ופסילה מלנהוג לצמיתות. כן הושת על המבקש לפצות את משפחת המנוח בסכום של 100,000 ₪.

2.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו, היא הבקשה שלפניי. בגדרי הבקשה נטען כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, באשר, לדברי המבקש, הרשעתו איננה מבוססת, והיא נסמכת על דו"ח בוחן משטרתי שנפלו בו שגיאות בסיסיות. עוד טוען המבקש כי במסגרת ערעורו ביקש הוא כי יותר לו להביא חוות דעת של בוחן תנועה נוסף, ואם תתקבל טענתו זו, יוחזר העניין לבית משפט קמא לשמיעת עדותו שעשויה לשנות את הכרעת הדין. לצד זה, עומד המבקש על מצבו הבריאותי הקשה, ועל הנכות המלאה שממנה הוא סובל, המצדיקים אף הם את עיכוב ביצוע גזר דינו. לדבריו, אם לא יעוכב גזר הדין וערעורו יתקבל, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן הוא עלול לרצות לשווא חלק ניכר מתקופת המאסר.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה ואת הודעת הערעור, ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, במובן זה שעונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש יעוכב עד להכרעה בערעור, ואילו יתר רכיבי הענישה שנגזרו עליו יעמדו בעינם, ולא יעוכבו. נקודת המוצא היא שנאשם שהוטל עליו עונש מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי העונש באופן מיידי. עיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל הינו, איפוא, צעד חריג, שיינקט רק כשקיימות נסיבות המצדיקות את הדחייה בריצוי העונש, ומשקלן של אלה עולה על זה של האינטרס הציבורי בדבר אכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל , סעיף 3 (לא פורסם, 29.4.10);

ע"פ 9409/09 בן יהודה נ' מדינת ישראל , סעיף 5 (לא פורסם, 29.11.09)). בין השיקולים שישקול בית המשפט בעת בחינת הבקשה לעיכוב ביצוע, מצויים, בין היתר, חומרת העבירה שבה הורשע המבקש ונסיבות ביצועה; משך תקופת המאסר שנגזרה על המבקש; טיב הערעור והצפי בנוגע לסיכוייו; עברו הפלילי של המבקש; התנהגות המבקש במהלך ההליך המשפט שהתנהל נגדו; וכן נסיבותיו האישיות של המבקש (ראו ע"א 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 282-277 (2000); ע"פ 9388/09 ביוך נ' מדינת ישראל , סעיף 4 (לא פורסם, 29.11.09)). על בית המשפט מוטלת מלאכת האיזון בין השיקולים השונים, ועל בסיס איזון זה הוא יקבע אם יש מקום לסטות מן הכלל בדבר ביצוע מידי של גזר הדין.

4.

בנסיבות המקרה שלפנינו, מצאתי, כאמור, כי יש מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש, זאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכוייו של הערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין, ועל אף שעונש המאסר שנגזר על המבקש אינו קצר. השיקול המרכזי שהביאני למסקנה כי יש לעכב את ביצוע המאסר הינו נסיבותיו האישיות של המבקש, ובראשן מצבו הרפואי. בעקבות תאונת הדרכים נושא הבקשה, נגרמה למבקש פגיעת ראש קשה וכפי שעולה מחוות דעת שצורפה לבקשה, הוא סובל כיום מנכות מלאה, שבעטיה הוא נזקק לטיפול רפואי ותרופתי ולהשגחה צמודה. בצד האמור, עברו התעבורתי של המשיב אינו כולל הרשעות תעבורה קודמות רבות, ועל כל פנים, ברי כי במצבו הרפואי הנוכחי, ועל רקע פסילת רישיון הנהיגה שלו, אין המבקש, שלא היה עצור לאורך תקופת משפטו, מהווה סיכון לחברה. מקבל אני את דברי הרשויות המוסמכות כי מצבו הרפואי של המבקש יכול לקבל מענה גם בין כתלי הכלא, וככל שערעורו יידחה, כך אכן ייעשה. מכל מקום, כל עוד לא הוכרע ערעורו, מצאתי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, הטעמים המורים על עיכוב ביצוע עונש המאסר גוברים על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית.

אשר על-כן, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש עד להכרעה בערעורו.