ע"פ 919/14 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצויים שנגזר על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 31.12.2013 (תפ"ח 334-12, סגן הנשיאה מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ו- ר' אמיר ), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסיקתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש.

2.

המבקש הורשע ביום 3.10.2013, לאחר שמיעת ראיות, במרבית העבירות שיוחסו לו לפי כתב אישום שכלל ששה אישומים, ונסב על עבירות שביצע כלפי בני משפחתו – עבירות של אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); איומים (לפי סעיף 192 לחוק העונשין); תקיפה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 379 ביחד עם סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין) ותקיפת קטין על ידי אחראי (לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין).

3.

על פי עובדותיהם של שלושת האישומים הראשונים, בשלוש הזדמנויות שונות במהלך השנים 2012-2011 בעל המבקש את אשתו (להלן: המתלוננת ) שלא בהסכמתה החופשית. על פי עובדות האישום הרביעי, במקרה שאירע בשנת 2011, כאשר דווח בתקשורת אודות אישה אתיופית שנרצחה על ידי בעלה, אמר המבקש למתלוננת: "טוב שעשה ככה, כל הכבוד לו, היא בטח בגדה בו", במטרה להפחידה. על פי עובדות האישום החמישי, בשנת 2012 במהלך ויכוח בין המבקש למתלוננת, הוא תקף אותה ועיקם את ידה השמאלית. על פי עובדות האישום השישי, בהזדמנויות שונות החל משנת 2002, נהג המבקש להכות את בתו ואת בנו הקטינים – הן בידיו והן באמצעות חגורה. המבקש הורשע בכלל האישומים, אך בגדרו של האישום השישי הוא זוכה מעבירת התקיפה שיוחסה לו בכל הנוגע לביתו, והורשע רק בעבירת התקיפה שיוחסה לו בכל הנוגע לבנו באחת הפעמים.

4.

ביום 31.12.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש. בית המשפט המחוזי שקל את חומרת העבירות שבהן הורשע המבקש ושהופנו כלפי בני משפחתו, מחד גיסא, ואת נסיבותיו האישיות, ובהן עברו הנקי, גילו ומצבו הבריאותי, מאידך גיסא, ובסופו של דבר, גזר על המבקש עונש מאסר בפועל למשך 5.5 שנים (החל מיום מעצרו ביום 10.8.2012); עונש מאסר על תנאי למשך שנה (כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים משחרורו עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין או עבירת אלימות מסוג פשע); ועונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים (כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים). בנוסף לכך, חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בתשלום פיצוי למתלוננת בסך 50,000 שקל ב-25 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 2.3.2014 (בכפוף לכך שאי תשלום של אחד התשלומים במועד יגרום לכך שיתרת התשלום תעמוד לפירעון מידי), וכן בתשלום פיצוי לבן הקטין על סך 15,000 שקל ב-10 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 2.3.2014 (גם כן בכפוף לכך אי תשלום של אחד התשלומים במועד יגרום לכך שיתרת התשלום תעמוד לפרעון מידי).

5.

ביום 4.2.2014 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכן ביקש כי ימונה לו סנגור ציבורי שיסייע לו בהגשת נימוקי הערעור. בהמשך לכך, ביום 13.2.2014 מונה למבקש סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. הרשמת ל' בנמלך בבית משפט זה קיבלה את בקשת הסנגוריה הציבורית לקבל אורכה להגשת נימוקי הערעור והורתה כי אלה יוגשו עד ליום 1.6.2014.

6.

עוד קודם להגשת נימוקי הערעור, הגיש המבקש את הבקשה שלפני במסגרתה הוא מבקש כי יעוכב ביצוע רכיב הפיצויים בעונשו, להבדיל מעונש המאסר שבריצויו הוא החל. המבקש עומד בבקשתו על כך שהוא אסיר חסר כל, ללא כל מקורות הכנסה, ולכן אין בידו לשלם את התשלום החודשי, שמבחינתו הוא סכום אסטרונומי. המבקש מוסיף ומציין כי הוא אף אינו מסוגל לעמוד בתשלום מזונות ילדיו ואלו משולמים על ידי הביטוח הלאומי.

7.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, עניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ביותר שבהם יש הצדקה להורות על עיכוב תשלומם של פיצויים שנפסקו בהליך פלילי. המשיבה טוענת כי עניינו של המבקש אינו עומד באמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה לעיכוב ביצועו של רכיב הפיצויים בגזר הדין, אמות מידה הדומות בטיבן לאלו שנוהגות בבקשה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. המשיבה טוענת כי מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוונו של המבקש בשים לב לכך שמדובר בתשלום כספים, אשר אינו בלתי הפיך, במובן זה שיוכל לגבות את כספו בחזרה אם יזכה בערעור. עוד טוענת המשיבה כי המבקש מתייחס בבקשתו אך למצבו הכלכלי והלכה היא כי חסרון כיס אינו מבסס עילה לעיכוב בתשלום פיצויים (תוך הפנייה למספר החלטות, ובהן ע" פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל ( 15.11.2005)). המשיבה מוסיפה וטוענת כי לגבי הפיצוי שנפסק לבן הקטין, הרי שלפי סעיף 3א לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 על המדינה לשלם לקטין הניזוק סך של 10,000 שקל על חשבון הפיצוי שנפסק עבורו, ולכן עיכוב ביצוע של רכיב הפיצויים בגזר הדין יעכב גם תשלום זה. לבסוף, טוענת המשיבה כי מאחר שהמבקש לא הרים את הנטל ביחס להטיית מאזן הנוחות לטובתו, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור, מה גם שהמבקש עצמו לא הגיש נימוקי ערעור בבקשה כך שלא ניתן להתייחס לסיכוייו.

8.

ביום 13.5.2014 הוריתי כי המשיבה תפעל לקבלת עמדתם של נפגעי העבירה, המתלוננת והבן. ביום 20.5.2014 עדכנה המשיבה כי המתלוננת והבן מתנגדים לבקשה וטוענים כי הם זקוקים לפיצויים אלו באופן מיידי להטבת נזקיהם, מאחר שהם שרויים במצב כלכלי קשה ביותר.

9.

ביום 27.5.2014 הוגשו נימוקי הערעור. ערעורו של המבקש נסב הן על הרשעתו בעבירות המין והאלימות שביצע כלפי אישתו המתלוננת והן על חומרת עונשו. לשיטת המבקש, הרשעתו מבוססת על עדותה של המתלוננת, שהייתה, על-פי הנטען, מבולבלת ולאקונית, כך שהאירועים אשר תוארו בה לא היו נטועים בזמן ובמקום. המבקש מוסיף וטוען כי על אף שניתן להסתפק בעדותה של המתלוננת כראייה יחידה בעבירות מין, במקרה דנן מדובר בעדות שעולים ממנה קשיים היורדים לשורש העניין, והחיזוקים לה אינם חיצוניים, ומכל מקום הם דלים. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שבחר שלא ליתן אמון בעדותו שלו.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בעמדתם של נפגעי העבירה ובנימוקי הערעור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. יוער בהקשר זה, כי בשל מאפייניו האזרחיים של פיצוי על פי סעיף 77(א) חוק העונשין, קבע בית משפט זה כי הדין אינו מחייב

קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים בגזר דין פלילי (ראו: ע"פ 3190/13 זאדה נ' מדינת ישראל

(4.6.2013)).

11.

לנוכח מאפייניו האזרחיים המובהקים של הפיצוי שנפסק לקורבן העבירה בית משפט זה אף עמד על כך שיוחלו על ההחלטה בבקשה לעכב את ביצועו המבחנים הנהוגים בבקש ה לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי (ראו למשל: ע"פ 2589/05 מקייבסקי נ' מדינת ישראל ,

בפסקה 3 (15.11.2005) (להלן: עניין מקייבסקי ); ע"פ 8 457/06 אוחיון נ' מדינת ישראל , בפסקה ג(4) (13.12.2006)).

כידוע, המבחנים הנהוגים לבחינת בקשות לעיכוב ביצוע בהליך אזרחי הינם סיכויי הערעור, מחד גיסא, ומאזן הנוחות, מאידך גיסא – כאשר לזה האחרון ניתן משקל רב יותר (ראו למשל: ע"א 939/14

אקסלנס נשואה השקעות בע"מ נ' פירט , בפסקה

13 (23.3.2014) (להלן: עניין אקסלנס ) וההפניה שם). על כך יש להוסיף, כי הלכה היא שפיצויים שנפסקו בהליך אזרחי יעוכבו רק במקרים חריגים, מאחר שככלל מדובר בצעד הפיך (ראו: עניין אקסלנס , בפסקה 12).

12.

באשר למאזן הנוחות במקרה דנן, איני סבורה כי המבקש הוכיח כי זה נוטה לטובתו. בנסיבות העניין, לא נראה שהימנעות מעיכוב ביצועו של רכיב הפיצויים תסב למבקש נזק בלתי הפיך. הזכאים לפיצוי הם שניים מבני משפחתו של המבקש, וממילא – במידת הצורך – המבקש לא יתקשה לאתרם ולנקוט בהליכים הדרושים להשבת המצב לקדמותו. על כך יש להוסיף כי צודקת המשיבה בטענתה כי המבקש לא העלה טענות בבקשתו, מעבר להסתמכותו על קשייו הכלכליים, ובעניין זה כבר נקבע כי "מצבו הכלכלי של המבקש אינו מהווה, כשלעצמו, שיקול בשאלת עיכוב ביצוע פסק דין כספי" (עניין מקייבסקי , בפסקה 4) והדברים נכונים ביתר שאת בענייננו, שבו נפגעי העבירה נמצאים אף הם במצב כלכלי קשה ומעידים על עצמם כי הם זקוקים לפיצוי באופן מיידי.

13.

כאמור, המבקש לא התייחס בבקשתו לסיכויי הערעור. למעשה, מאחר שהמבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, אין עוד צורך להידרש לסיכויים אלה (עניין מקייבסקי , בפסקה 4). יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אני מבקשת להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות כמובן, כי עיון בנימוקי הערעור שהוגשו מעלה כי ערעורו של המבקש מתבסס במידה רבה על קביעות מהימנות בכל הנוגע לעדויות, עובדה שיכלה להיות לה משמעות לו נדרשתי להעריך את סיכויי הערעור. בנוסף לכך, ראוי להוסיף כי ככל שהדברים נוגעים להכרעת הדין – הרי שהערעור מכוון כנגד הרשעתו בעבירות כלפי אשתו בלבד, ולא בעבירה שבה הורשע כלפי בנו.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית.